גבר יושב על שפת הים (צילום: Kris Hanke, Istock)
יש פעמים שצריך לשמור פאסון | צילום: Kris Hanke, Istock
"הוא בכה כשזרקתי אותו"

אחרי חצי שנה של זוגיות החלטתי להיפרד מהחבר שלי. בשיחת הפרידה הוא התחיל לבכות בטירוף. אף פעם לא נתקלתי בבכי חסר פרופורציות שכזה, ואני יודעת שזה לא פוליטקלי קורקט, אבל זה היה דוחה בעיניי. ברור שלא נעים להיזרק, אבל היי, תשלוט בעצמך. הוא פשוט בכה כמו ילדה קטנה, והמשיך עם הריטואל גם בפגישות נוספות שהיו לנו אחרי הפרידה. אין לי בעיה עקרונית עם גברים שבוכים, אבל זה היה די פתטי ולא נעים. יש סיטואציות שמחייבות אותנו לשמור על פאסון, וזה תקף גם לגבי בנות, כן?
(אסנת, 28, רחובות)

"הוא בכה כשהוא זרק אותי"

הייתי בת 12 כשהסרט "רוחות של תשוקה" יצא לאקרנים, וכבר אז הבנתי שגבר שווה הוא גבר שלא מתבייש לבכות בדיוק כמו בראד פיט. בגיל 28 פגשתי בגבר כזה. הוא היה החבר שלי, והוא לא עמד באולטימטום שהצבתי לו והחליט לוותר על הקשר שלנו. ראיתי שלא קל לא לעשות את הצעד, והדמעות התחילו לשטוף לו את הפנים. בשורה התחתונה, הוא זרק אותי והתייפח. מאז למדתי שני דברים: האחד, לא להציב אולטימטום שאני לא עומדת מאחוריו. והשני, לא בטוח שאני רוצה שהגבר שלי יבכה בקולניות לידי.
(אסנת, 27, הוד השרון)

מיכל דליות (תמונת AVI: סופר נני )
סופר נני - יופי של טריגר להזרמת הדמעות | תמונת AVI: סופר נני
"הוא בוכה מסופר נני"

הפעם האחרונה שהגבר שלי בכה הייתה במהלך צפייה בפרק של סופר נני; פרק מרגש במיוחד על משפחה שמתמודדת עם אובדן הבן הבכור. האמת, הוא בוכה די בקלות. אני לא מדברת על התייפחות קולנית אחת לשבוע, אלא על רגעים שבהם זולגות הדמעות מעצמן. בכל פעם שאני קולטת אותן, הן מזכירות לי שהתחתנתי עם בחור רגיש, שבטוח בגבריות שלו כדי לא להתבייש בכך. דבר שגורם לי לרצות לחבק אותו חזק חזק.
(קרין, 35, רמת גן)

"הוא בכה בסרט צרפתי"

הגבר שלי אוהב לבכות בחושך, באולם הקולנוע. אני חושבת שזה היה כבר בדייט החמישי שלנו, ובסרט השני שראינו יחדיו, כשהבחנתי שאת משיכות האף העדינות שלו מלווה סימפוניה של דמעות. כמובן שלא אמרתי מילה, אבל בהחלט חשבתי שנפלתי על גבר משובח שלא מפחד לחשוף את הרגשות שלו בציבור. מאז הבחור הפך לבעלי, ואת מספר הסרטים קשה לספור, אבל דבר אחד נותר כשהיה - הצמרמורת הנעימה שעוברת בי בכל פעם שאני מגלה את הנפש העדינה שלו, זאת שיכולה להתרגש מסרט צרפתי באיכות סבירה מינוס.
(רמית, 31, תל אביב)

"הוא הזיל דמעה בלילה לבן"

אני שונאת לראות אנשים בוכים, זאת הפרעה שלי, אני מכירה בה והיא בטיפול. אבל הייתה פעם אחת שבעלי הזיל דמעה, וזה היה אחד הרגעים היפים שלנו. חצי שנה אחרי שנולד בננו הבכור הוא חלה, וכולנו עברנו ימים קשים של חום גבוה, התעוררויות בלתי פוסקות ובכי קורע לב. באחד הלילות, אחרי שעה של ניסיונות להרדים את הקטן, הוא סוף סוף נרדם בינינו. הבטנו באוצר שישן בין שנינו ולא החלפנו מילה. למרות החושך ששלט בחלל, הצלחתי להבחין בדמעה קטנה וכמעט בלתי נראית שחמקה לו מהעין. מעולם לא דיברנו על זה, אבל כל כך התרגשתי באותו הלילה.
(שני, 29, גבעתיים)

"הוא בכה בלידה"

לא יצא לי לראות את הגבר שלי בוכה אפילו פעם אחת בכל השנים שלנו יחד. זה לא משהו שחיכיתי לו, אבל תהיתי מה הסיפור שלו. אחרי הכל, הדמעות שלי יכלו למלא נהרות שלמים. זאת הייתה ירידת המים שלי שגרמה לירידת מים אצלו. בסוף הלידה, כשהעוללית סוף סוף יצאה ואני עוד הייתי מרוכזת בלחיצה האחרונה וכאבתי נורא, לא שמתי לב למה שקורה מסביב. אבל איכשהו, בכל המהומה, הצלחתי פתאום לשמוע אותו מושך באף, מחרחר קלות ולוחש: "אני לא מאמין, איזו גיבורה את. אני לא מאמין". זה היה רגע מדהים ובלתי נשכח, אפילו שלא הצלחתי לראות איך הוא נראה כשהוא בוכה. אני מקווה שבלידה הבאה כבר לא אפספס.
(עדי, 26, חולון)

גבר בוכה (צילום: istockphoto)
"מה? את זורקת אותי. אבל למה? למה??????????" | צילום: istockphoto

"הוא בוכה במשחקי כדורגל"

אצלי זה מאוד פשוט: יש לי גבר בכיין, נקודה. הבעיה היא שזה אף פעם לא קשור לזוגיות שלנו או משהו כזה, הוא פשוט מבזבז את כל הדמעות שלו על ההפסדים של קבוצת הכדורגל שלו. בהתחלה לא הבנתי מה הקטע, אבל כשמצאתי את עצמי בוכה בגלל מכנסיים אהובים שלא עולים עליי יותר, חשבתי שהגיע הזמן שאפסיק לשפוט אותו. לפחות אני יודעת שהוא מסוגל להביע רגש.
(נעמה, 24, קרית אונו)

תינוק ישן (צילום: Michael Blackburn, Istock)
"כשהוא סוף סוף נרדם, ראיתי דמעה קטנה". תינוק מוציא את המיטב מאיתנו, כנראה | צילום: Michael Blackburn, Istock
 "הוא בכה מכאבי שיניים"

 לפני חודש בדיוק בעלי עבר טיפול שורש עצבני. שלוש שעות אחרי שפגה השפעת ההרדמה, הוא פשוט טיפס על הקירות מרוב כאבים. ראיתי כל שריר בגופו נמתח, הוא התכווץ והתעוות ממחושים עזים. אני יודעת מה אומרים על גבר חולה וכמה הוא מגזים, אבל במקרה שלו, חשתי בכאבו מקילומטרים. היה שלב שמרוב כאב ותסכול, הוא פשוט בכה. האמת? זה היה ממש עצוב לראות את זה מהצד ולדעת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות למענו.
(מגי, 30, נס ציונה)

 >> בפעם הקודמת: מה אנחנו לא מוכנות לעשות במיטה?
לכל הכתבות של "יש לי וידוי"