אתה יכול להיות קמצן, אגואיסט, נשקן גרוע ואפילו שוביניסט - אבל אוי ואבוי לך אם תעשה שימוש לא נכון באותיות אית"ן. זו המסקנה שעולה בעקבות שאלון שפורסם בערוץ mako נשים בסוף השבוע האחרון. בשאלון ביקשנו מהקוראות לדרג את 18 התכונות והמנהגים שהכי דוחות אותן בגברים שהן יוצאות, והן קבעו חד משמעית: אין דבר יותר מדכא חשק כמו גבר שכותב אני "ידבר" איתך, במקום "אדבר". נכון, כשהעברנו את החיים לרשת, הניסוחים - ובעיקר השגיאות - החלו לקבל תשומת לב גדולה יותר, ובכל זאת: איך קרה שטעות דקדוק פופולרית למדי הפכה לחטא חמור עליו אין מחילה?
נשים יכולות לטעות יותר
נפתח עם בשורות עצובות לכל הדיסלקטים באשר הם: מדובר בתופעה שלא נשארת בגבולות שפתו של ההיברו-מן. גם האירופאים העדינים והאמריקאים המנומסים מגלים חוסר סלחנות משווע כלפי שגיאות כתיב, דקדוק ותחביר. באוקטובר האחרון פורסם סקר שערך אתר ההיכרויות מאצ'.קום שגילה כי מרבית הנשים חושבות שדקדוק נכון הוא תכונה חיונית, הכרחית אפילו. בסקר השתתפו 5,000 נשים ו-96% מהן הסכימו שחשוב יותר שבן הזוג העתידי יידע להתנסח נכון מאשר שהוא יהיה בעל ביטחון עצמי או אפילו שהשיניים שלו יהיו בריאות ויפות.
כתבה בוול סטריט ג'ורנל, שדנה לנושא, כללה גם התייחסות למחקר אחר שערכה חברה העוסקת בהגהה. לפי בדיקתה, סיכוייו של גבר שבפרופיל אתר ההכרויות שלו יש שתי שגיאות כתיב לקבל תגובה חיובית מאישה נמוך ב-14% מאשר גבר שבעמוד שלו אין שגיאות כתיב בכלל. ומה עם הנשים? לפי החברה, שגיאות בפרופיל שלהן לא שינה כהוא זה את סיכוייהן למצוא שידוך. הן יכולות לכתוב "אני יתקשר אליך שתי פעמים" וזה לא יהיה כל כך נורא.
השימוש באות יוד לא רק מעצבן נשים, הוא מביא אותן לפסול לחלוטין דייטים פוטנציאלים. "חשבתי להיפגש עם בחור שבשיחות הוואטסאפ שלנו ראיתי שיש לו כל מיני שגיאות כתיב, כולל י' העתיד הנוראית", מספרת איילה (השם שמור במערכת). "בשיחת הטלפון איתו ניסיתי כל הזמן להבין אם יש לשגיאות האלה תירוץ, אולי או דיסלקט או עולה חדש, אבל כשלא מצאתי שום רמז לזה - ובמקביל, כשראיתי ששגיאת העברית הזאת הגיעה למקום הראשון בסקר בערוץ הנשים, הבנתי שאין סיכוי שאפגש איתו ושכנראה שזה באמת מעיד על חוסר אינטליגנציה ולא משהו שאפשר לסלוח עליו".
"שימוש באות יוד בלשון עתיד בגוף ראשון מעיד על כך שהאדם המדובר לא קורא הרבה וגם לא קרא הרבה בעבר", הוסיפה בתגובה בפייסבוק אירנה זברסקי. "הוא כנראה לא מסתובב באותם מעגלים חברתיים כמו מי שמתעצבן מכך, ובאופן כללי נטול מודעות במקומות שדווקא דרכם אנחנו מגדירות את עצמנו".
אחת המסקנות שניתן להפיק מהוויכוח הזה, הוא שהיוד הקטנה הזאת מסמלת לא רק מידת אינטלגנציה - אלא גם מעמד. אבל בעוד שלא נלעג ברשת על מי שמרוויח פחות מאיתנו או מתגורר בשכונה שמפחיד להסתובב בה בלילה, על אנשים שחוטאים ביוד העתיד אפשר ואף רצוי להתנשא. עמוד הפייסבוק "העמותה לשימור האות א' בגוף ראשון עתיד" סיפק לגולשים לפני כמה שנים מקום לחגוג בו את עליונותם הלשונית. באופן אירוני, חלק מהגולשים שהשתתף בנשף הווירטואלי נטה ליפול בשגיאות דקדוק אחרות. כי לטעויות מסתבר, יש הירארכיה. זה לא כל כך נורא אם כתבת "ש" במקום "כש", אבל יש לך נטייה ל"אני ילך" - עדיף שלא תבוא.
מה היוד אומרת עליך?
"אף אחד מאיתנו לא מדבר במאה אחוז על פי מה שנכון לפי האקדמיה ללשון עברית". מוסיף ד"ר רועי גפטר, חוקר באוניברסיטת ת"א, המתמקד ביחסי הגומלין בין שפה וחברה. "אבל בעוד שיש חריגות מהשפה ה'תקנית' שעוברות לרוב הדוברים מעל הראש (למשל האם 'גרב' זה זכר או נקבה), השימוש הזה באות יוד עלה לדרגת סטראוטיפ. אולי מפני שהוא כה נפוץ, ואולי מפני שבכתב ההבדל בין האלף (אעשה) ליוד (יעשה) מאוד נוכח (בניגוד להרבה תופעות לשוניות אחרות בעברית שיש להן השלכות רק בדיבור)".
"זו נהייתה תופעה לשונית בעלת משמעות חברתית", הוא ממשיך. "כזו שמסמנת משהו בעיני חלק מהשומעים, כמו חינוך לקוי או עילגות - למרות שכמובן שלא בהכרח קיים בפועל מתאם כזה. השימוש ב-' בעתיד מאוד נפוץ כאמור, וקשה לדמיין מה מאפיין את מי שמתנסח כך, אבל לעונת השאלון ב-mako כנראה יש כנראה תמונה ברורה יותר בראש של מיהו אדם שאומר 'אני אלך' ומה זה אומר עליו.
"קיים גם הסטראוטיפ ההפוך - יש לא מעט אנשים שמודעים היטב למה נחשב 'נכון', וכן יכתבו 'אני אדבר, אני אלך' במייל רשמי או מכתב, אבל יעדיפו לכתוב 'אני ידבר' בצ'ט לא פורמלי או בטינדר, כי הצורה הראשונה נראית להם רשמית או פלצנית מדי. בהרבה מקרים סטראוטיפים לשוניים הם חרב פיפיות".
"שתי מטר"
אבל יש גם סיפורים שנגמרים אחרת. למשל זה של אפרת (השם שמור במערכת), שכמעט ויתרה על מי שהיום הוא בעלה. "בהודעה הראשונה ששלח לי הוא כתב 'אני יתקשר אליך אחר כך'. כשראיתי את זה, עצרתי מלכת. ממש כך. איך ממשיכים מכאן? זהו, זה נועד לכישלון. אבל אחרי שנים של רווקות תל אביבית - שנחוותה במלוא הרצון ואז הפכה לקשה, החלטתי לוותר על האגו והסלקציה הפולנית. בהמשך גיליתי שגם זכר ונקבה זה בגדר המלצה בשבילו, וש"שתי מטר" זו מידה שקיימת. בהתחלה התעלמתי בהנאה, אבל כשזה קרה ליד אנשים האדמתי ושמרתי בפנים (ואז בלילה נזכרתי – ושוב האדמתי). בשלב מאוחר יותר התחלתי לתקן אותו – בהתחלה בנעימות ואחר כך בעצבים. ובסוף גם משהו נכנס. היום אנחנו כבר נשואים כמה שנים, והזכר ונקבה שהכי חשובים לנו כרגע זה שני הילדים המקסימים שלנו".