כל השנים אני חיה על פי תקן מסוים של איך אישה צריכה להיראות. העולם לא סלחני כלפי נשים שמנות - הנשים הרזות והחטובות הן אלה שעומדות בקריטריונים של מודל היופי. שנים שאני מקבלת הערות מאנשים שנדחפים לי לחיים ובעיקר לצלחת, שנים שהחברה בוחנת אותי בזכוכית מגדלת. אני חיה את המבטים האלה. אני חיה אותם יום-יום מהרגע שאני יוצאת מהבית. התחלתי להאמין שאני באמת לא ראויה.
החלק הכי מאתגר בחיי ובחייהן של לא מעט נשים שמנות הוא חיי האהבה שלנו. החיים בתור בחורה שמנה הם חיים נטולי אהבה. חיים שבהם שלעולם לא יסתכלו עליי כעל אישה לחיים. כי מי ירצה בחורה שמנה? גברים לא רואים בבחורות שמנות אהבה, בית ומשפחה. גברים רואים בנו בובות מין, מהסיבה הפשוטה: לדעתם אנחנו רוצות לפצות בסקס על איך שאנחנו נראות.
תמיד אשאר האישה שזו חוויה להיות איתה, כי היא בטוח טובה במיטה. יש לי הרבה מאוד אהבה לתת, אבל אף פעם לא אהיה האישה שישקיעו בה ויתנו לה את תשומת הלב לה היא ראויה. לעולם לא אהיה האישה שגבר רואה בחלומות שלו; הוא יפנטז על איך הוא מפשיט מישהי כמוני, זה כן - אבל שם זה נגמר.
ובכל פעם שאת מוצאת גבר שמוצא חן בעינייך, את מגלה שהוא עוד אחד מהגברים האלה שמחפשים בחורה "ייצוגית" (כמה שאני שונאת את המילה הזאת), כזאת שיוכלו להתגאות בה. אז את מתפשרת, כי את יודעת שאף גבר שנראה טוב לטעמך לא ירצה אותך.
אני אישית אף פעם לא הייתי נאהבת. אף פעם גבר לא רצה אותי בתור בת זוג. תמיד זה הסתכם בסקס והביתה ולא הייתי רואה אותו יותר. אולי זה משהו בי, אין לדעת. נשים יקרות בכל המידות ובכל הגדלים והצורות - תאהבו את עצמכן, כי אתן הכי יפות בדיוק כמו שאתן.