"חשבי על יום החתונה שלך: בן הזוג יהיה זה שיענוד לך את הטבעת על האצבע, הוא ישקה אותך, ישבור את הכוס - ויהפך באופן רשמי לבעלים שלך. למה שמישהו יהיה הבעלים שלי? למה שאני אהיה תלויה במישהו?", תוהה אורית, אשת יחסי ציבור בת 31, שלא מעוניינת להתחתן. והיא לא היחידה: מסתבר שלא כולנו מחכות לרגע בו נצעד אל החופה בשמלה מפוארת ובליווי רב מזמר. ישנן בנות שעבורן רגע שבירת הכוס איננו תחילתה של זוגיות מופלאה, אלא מסמל דווקא את חורבן העצמאות והמרחב האישי שלהן.
לא להתמסד כדי להשאר בשליטה
הוריה של אורית התגרשו כשהייתה צעירה, והיא למדה שכדי להסתדר בחיים ממש לא צריך גבר. "אימא שלי לא הייתה תלויה באף אחד. היא הצליחה להפוך לאישה קרייריסטית שלא זקוקה לגבר כדי להבטיח את מקומה בעולם. אני בעצמי הייתי בזוגיות בה ייחלתי לטבעת - היה לי חבר, חיכיתי שהוא יציע לי נישואים אבל הוא לא רצה להתחייב. עם הזמן הבנתי שנישואין זה בכלל לא משהו שאני רוצה: אני לא רוצה את המוסד השוביניסטי, המשפיל והמיושן הזה. אני בעד אלטרנטיבה: לטפח זוגיות המושתת על חברות ועל אמון שבונים יחד". ומה קורה כשמגיעים ילדים לעולם? "ברגע שיהיה בחור שלא יפגע לי בעצמאות ונוכל לחיות יחדיו, יעלה על הפרק עניין הילדים. כאן אני מאמינה שצריך איזה הסכם, התחייבות של הגבר ושלי זה לזו והתחייבות כלפי הילדים. כמו כן, יש צורך בהסכם ממון משותף".
"התופעה של נשים שלא מעוניינות להתמסד כלל אינה נדירה", מגלה לנו איריס סלומון-בלום, פסיכולוגית ומנהלת חברת "ספיד דייט". "נשים החוששות מהתמסדות מתארות בפני פעמים רבות שהן מפחדות לאבד את העצמאות שלהן, את החופש ואת השליטה על החיים שלהן. הן קושרות את מוסד הנישואים בתכנים כמו מוות, כלא, סיוט. אישה שחוותה פגיעה ישירה מבן זוג בעבר או ראתה שהוריה פגעו אחד בשני או התגרשו, למדה שקשר אוהב וזוגי יכול גם מאוד להכאיב. הדרך שלה להישאר בשליטה היא להיות בקשר זוגי, אך לא למסדו. סוג של להיות עם - אבל להרגיש שאם לא תרצה, תהיה בקלות בלי".
"הייתי צריכה להיכנס לנישואים כדי להבין שאין לי צורך בהם"
"נשים הופכות להיות הצל של עצמן בנישואים, והמהות שלהן נשחקת וסובבת סביב לוגיסטיקה ותפעול של הבית. הפנמתי את זה לפני הרבה שנים, והבנתי שלבד אני עצמאית וחופשיה", אומרת שירית בן ישראל, בת 54, יועצת אסטרטגית ובעלת חברת ייעוץ ואימון.
שירית היא אימא לשני ילדים (32 ו-22), והיא עושה הפרדה ברורה בין ילדים ובין זוגיות. "בכדי ליהנות מחלב לא צריך להחזיק פרה, ולא תמיד החזקת הפרה דווקא מבטיחה את החלב. זאת אומרת שבכדי ליהנות מילדים לא צריך להתמסד, לא חייבים להתחתן, לא צריך לחיות עם בן זוג. הייתי צריכה להכנס לנישואים ולצאת מהם כדי לקלוט שאין לי צורך במסגרת הזו. הבנתי שאין שום סיבה לנישואים שניים: אנחנו בעלות עסקים, עצמאיות, אמידות ביותר, מנהלות את הבית והילדים באסרטיביות ונינוחות, אין שום רציונאל להכניס למשוואה בעל".
"אני הבוסית של חיי"
שירית טוענת כי מוסד הנישואים מיטיב עם גברים הרבה יותר ממה שהוא מיטיב עם נשים. "95% ממשימות הבית מבוצעות על ידי נשים - משמע לרוב הגבר מחליף את דמות האם באישה. גם בעידן בו נשים עושות קריירה, עדיין, בבואן לבתיהן, הן חוזרות לאותה משבצת בה ראו את אמא שלהן - בית, מטבח, ילדים. הן שונות בבית ממה שהן בחוץ, והשינוי הוא לא לטובה".
שירית חוותה נישואים ראשונים וזוגיות שנייה שהרגישה לה כמו נישואים. "הרגשתי נשאבת למשבצת מודל האישה הקדמונית, למרות שהייתי אז וגם היום אשת קריירה, ממוקדת, הישגית ושאפתנית. התחלתי לוותר על חלקים שלי", היא מספרת.
"צורת החיים ללא בעל זהה באחריות, במחויבות, בהשקעה, אבל שונה בנקודת המוצא: אני עושה הכול למען עצמי ולא למען מישהו אחר, אני שולטת בכסף שלי ואיני זקוקה לאשר או לדווח דבר. אני מקבלת החלטות באופן עצמאי ולא נדרשת לויתורים כואבים, אני הבוסית של חיי - ועבורי זה הבסיס לחיים".