בחודש השני הלכתי לעשות בדיקות אולטרסאונד שגרתיות. הטכנאית הבהילה אותי בדחיפות חזרה אל הגינקולוגית עם הצילומים.
"העובר עם תסמונת דאון", קבעה הגינקולוגית." את צריכה למהר ל'וולפסון' לעשות הפלה".
מייד התקשרתי לגואל ומיררתי בבכי היסטרי.
"תירגעי", אמר לי. "העובר שלך תקין, ותהיה לך ילדה חכמה מאוד, ואני אהנה ממנה כל חיי".
"אבל גואל..." הפחד החל לנקר בי.
"את סומכת עלי או עליהם, שהם רוצים לעשות עלייך נסיונות כי את חד־הורית?"
"אבל גואל, מדובר פה בחיי אדם!"
"אני את שלי אמרתי," פסק." את תחליטי".
"אני סומכת עליך", אמרתי מייד. "גם אם העובר ייוולד פגום, אגדל אותו ואוהב אותו כי זכותו לחיות ולהיות נאהב".
"את מביאה ילד מאדם נורא ואיום"
חודש לאחר מכן התקשרתי לאמי כדי לשתף אותה בסוד ההיריון. ידעתי כי היא לא תאהב את מה שתשמע, אבל הבטן כבר החלה לתפוח והסוד היה עתיד ממילא להתגלות. "אמא, אני בהיריון", אמרתי לה.
"מה?" קולה העדין נדהם באוזניי.
"מגואל", אמרתי מבלי לחכות שתשאל.
שתיקה צבעה את הקו, וידעתי כי הכיתי אותה בנפשה.
"אני בעבודה, אמא", מיהרתי לסיים את השיחה. "אדבר איתך מאוחר יותר, חייבת לסיים..."
הוקל לי ששתקה. גם אני ביקשתי להשתיק את הקולות שרצו להזהיר אותי. אבל זה לא עזר, למחרת היא התקשרה אלי וקולה כבר לא היה עדין כמקודם.
"כל הלילה לא ישנתי, איזה חלום נוראי חלמתי, את מביאה ילד מאדם נורא ואיום, מבוגר ממך בכל כך הרבה שנים, מה קורה לך? ירדת מהפסים?" אמרה בתקיפות. "את חייבת לעשות הפלה. תקשיבי לי, יעלי, את הורסת את החיים שלך!" הכאב זעק מקולה.
"אמא, אני את העובר הזה לא רוצחת!" לא היה מעצור למילותיי. "או שתמשיכי להיות אמא שלי, ותכירי את הנכד או הנכדה שיבואו אל העולם, תשמחי בהם ותאהבי אותם, או שדרכינו נפרדות".
זאת הייתה הפעם הראשונה שגערתי כך באמא שלי, והיא לא ידעה מה לומר. לא הבנתי איך היא מעיזה לדרוש ממני הפלה כאילו אני נשואה לה ואין לי גבר שאני אוהבת, שרק הוא יכול להשפיע עלי. כאב לי לדבר כך אל אמי, אבל הבטחתי לעצמי לסמוך על גואל ולא לעשות הפלה ויהי־מה.
אישה כנועה מקבלת הכל באהבה
כשלילך גילתה שגם אני אישה של גואל, באיזשהו מקום היא לא התפלאה. היא הבינה מהר מאוד מה קורה, כי גם היא תפסה את מקומה של אשתו השנייה וכעת הגיע הזמן לאישה נוספת.
לילך הזמינה אותי ואת גואל לארוחת ערב, גם בתו הצטרפה ולשתינו בטן הריונית. הייתה שעת לילה מאוחרת, גואל ולילך נכנסו לישון בחדרם, כשאני ובתו בחדר הסמוך. היה לי מוזר ושתקתי, ושוב הייתה לי הוכחה שעם גואל החיים לא משעממים. הוא הבין עד כמה אני אוהבת אותו ורצה לחשוף בפניי הכול מהכול, להכין אותי לבאות, למה שיקרה עם ריבוי הנשים.
התארחתי בביתה של לילך, ולכן הרגשתי שמחובתי לכבד את המקום ולשתוק, לקבל הכול באהבה, כנועה. גואל היה מעביר את העניין הזה ביתר קלילות, ואת היחס שלו ואת האנרגיות שלו שהחיים הם משחק פיזר בכל רחבי הבית. היה לו מצב־רוח טוב בתחושה כי השיג את הבלתי אפשרי, הרי נשים כנועות שותקות כחומר ביד היוצר. גם אם בכי ועצב ויגון מצמרר היה שם, הוא ידע להשתיק אותם במילה טובה ובהבטחה במגע.
פתאום אני ישנה בחדר ליד גואל, והוא נמצא שם עם אישה אחרת שגונחת מהנאה, שניהם רעשו, ואני מנסה להירדם ולא מצליחה. התכרבלתי בין השמיכות והרגשתי איך בטני מתכווצת מעומק היגון, איך הוא איתה, ושמעתי שוב את הקולות שליוו אותי בלילה הקודם. בטני התכווצה ודמעות הרטיבו את הכרית והשמיכה שכיסתה את פניי, לא רציתי לראות את האור. בטני כאבה, אוחחח כה כאבה... כאב לי יותר כי לעוברי כואב מההתכווציות, מההתפתלות שלי, מהקנאה שחלחלה ואכלה אותי.
לקנא זו דרגה מאוד נמוכה
כל אותו לילה הייתי ערה, היה לי קשה מאוד, אך התחלתי אז להבין כי בעולם הזה צריך להתגבר על היצרים, וככל שאני מתגברת כך אני עולה בדרגות הרוחניות, שלקנא זו דרגה מאוד נמוכה. האמנתי כי אני מקבלת מבחנים בחיי וכי אני צריכה לעבור אותם. ידעתי שעוד מעט הלילה יגיע אל קיצו, וכל זה יהיה מאחוריי ומאחוריהם, וכשאני אהיה עימו בלילה הבא הוא יעריך אותי על כך שאני לא מפריעה לו לחיות. רק כשאור הבוקר עלה ושקט שרר, נרדמתי.
בבוקר לילך הזמינה אותי לחדרם לשתות את הקפה הראשון של הבוקר. ראיתי את שניהם מקולחים, ארשת פניהם מסופקת. כאילו שמחתי על כך שלילך הייתה עימו, ולאחר לילות ללא שינה ובכי רב כיוון שהוא לא הגיע אליה, הנה היא זכתה בו. שמחתי כי אני לא מהווה לה איום, ועוד בתוך ביתה, וכי היא עושה מה שהיא רוצה למרות שאני שם. אין לי מושג מה גואל לחש באוזנה שהיא הסכימה לכך, אך ניתן כמובן לשער.
רציתי שגואל יחבק אותי, זה הכול, רק שיתייחס אלי. לא כעסתי, הבנתי את מעמדי במקום שהוא אינו שלי ואני רק מתארחת בו. אבל הייתי מאוכזבת, היה לי רע שלא אני הייתי במקום לילך. גואל מבחינתו נתן לנו תחושה של להמשיך הלאה, לא לחיות את העבר, גם לא העבר שהיה שעה אחת קודם, בעוד שהוא זוכר דברים ומותר לו לנקום על מעשינו. אך אנו צריכות להבליג על הכול, כי אם יש לנו דעה - אנחנו משוגעות.
והנה, ליד גואל הונחה צלחת גדושה בפיצוחים. "זה לכוח הגברא שלו", צחקה לילך, "אני תמיד דואגת שלא יחסר, שיאכל הרבה".
גואל הביט בי וליטף את שערי. "את אישה טובה," אמר.
הרגשתי שהוא מרוצה ממני, זה מה שהיה חשוב לי באותו הרגע. לא נתתי ליצרים לשלוט בי, לידו כאילו הכול נדם. אבל כשלא הייתי במחיצתו, הרגשות והתחושות החלו לעלות.