נראה שאין נושא שיש סביבו יותר מיתוסים מאשר זוגיות, נישואים וגירושין. מהוליווד ועד "חתונה ממבט ראשון" מצטיירת עבורנו תמונת זוגיות שבה זוג צועד יד ביד אל עבר האופק ותהליכי גירושין שהופכים למלחמת חורמה בין בני הזוג. ובין כל אלה עוד המון הנחות שהתקבעו בתודעה הקולקטיבית כהנחות יסוד הנכונות לכל מערכת זוגית. אלו, במקרה הטוב יוצרות פולקלור מצחיק ומשמשות חומרים לקומיקאים ובמקרה הרע – עושות נזק שנובע מהפער שבינן לבין המציאות. בפרפראזה על דברי טוסלטוי "כל המשפחות המאושרות – מאושרות באותה הדרך. כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה" ניתן לומר על זוגיות כי כל זוג מאושר - מאושר בדרכו שלו וכל זוג אומלל – גם אומלל בדרכו שלו.
נגה זיו פרידמן, מגשרת מומחית בגירושין, עם כמה מהמיתוסים הבולטים הקשורים לזוגיות ולגירושין:
-
גבר יפרק קשר רק כשיש לו משהו אחר ביד – לא נכון
מניסיוני בחדר הגישור ובניגוד למה שמקובל לחשוב, גברים לא עוזבים נישואים רק בשביל מישהי אחרת. ברוב המקרים בהם גברים היו אלו שהובילו לסיום הנישואין, הם עשו זאת לאחר שהרגישו לא מוערכים, שהם לא מקבלים הכרה בגבריות ובהורות שלהם, שהם סובלים מחוסר פירגון ומביקורתיות יתר. כל אלו מובילים פעמים רבות לדימוי עצמי נמוך ובין היתר גם לחרדת ביצוע שגורמים לגברים להרגיש פחותים גם מול גברים אחרים ומול עצמם. מכאן שהרצון של הגבר להתגרש לרוב אינו נובע מרצון בקשר זוגי אחר אלא בחיבור עם עצמו ועם צרכיו. נכון לעיתים גם עוד צלע שלישית שמחזקת את הרצון להתגרש אבל היא לא הגורם וגם בלעדיה מרבית הסיכויים הם שיהיו גירושין.
2. בגיל 40 כולם מתגרשים - נכון
משבר גיל ה-40 הוא דבר אמיתי שמביא אנשים לבחון את חייהם: מה הספיקו ומה לא, ואילו עוד חלומות נותרו להם להגשים. זה השלב בו רבים סימנו 'וי' על הקמת בית ומשפחה, קריירה ועוד כל מיני אלמנטים שהחברה "דורשת" מאיתנו בשביל תו תקן. למרות שהרשימה מלאה, אם בזוגיות לא קיימת הערכה הדדית ושיח מפרגן, נוצר חלל פנימי גדול שמוביל לחיפוש שלא מעט פעמים אכן מסתיים במסקנה שכדי למלא אותו מחדש צריך לסיים את הנישואים ולהתחיל מחדש. ואכן, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי הגיל הממוצע לגירושין אצל גברים הוא 42.9 ואצל נשים 39.3.
3. בגידה נעשית רק כי אין מספיק סקס בזוגיות - לא נכון
בגידות קורות גם בקרב זוגות השומרים על הקשר המיני ביניהם ברמה סבירה ולאו דווקא קשורה לשאלה האם הזוג מקיים יחסי מין וכמה. רוב האנשים שבוגדים לא מחפשים סקס במובן השטחי, הם מחפשים אינטימיות, חום והערכה שחסרים להם בזוגיות ובקשר המיני עם בן/בת הזוג. הבגידה מייצרת עבור אותם אנשים תחושת חיות שמאוד חסרה להם ונותנת להם משמעות גדולה יותר בחיים. מכאן שלאותם אנשים שמנהלים רומנים אין בעיה להמשיך ולקיים יחסי מין עם בן הזוג הקבוע שהרי הסיבות והמניעים בכל אחת ממערכות היחסים שונים לגמרי.4. על בגידה לא סולחים - לא נכון
בגידה יכולה להיות גם זעקה לעזרה מבן/בת הזוג או ניסיון לטלטל את ספינת הנישואים. הבגידה משמשת כקריאה לעזרה וכאמצעי תקשורת בין בני זוג אשר נוטים להימנע מקונפליקטים, בכך שהיא מאפשרת העלאה על פני השטח של תחושות ומתחים שהיו בלתי נגישים ומדוברים. גילוי הבגידה מאלץ את בני הזוג לתלוש את הפלסטר מעל הפצע בבת אחת ולהתמודד עם הדלקת. זהו אקט של חוסר אונים לאחר שנוסו כל האפשרויות האחרות לתקן את הקשיים בזוגיות. אם הצד הנבגד מצליח להבין זאת, מבלי להמעיט כהוא זה מההכרה בפגיעה בו, נוצרת אפשרות לשיח בין בני הזוג על הקשיים שהובילו למצב הזה . מתוך שיח זה אפשר בהחלט גם להתחזק, לתקן ולצמוח יחד. ולראייה, אנשי טיפול רבים מדווחים על כך שכיום, בגידה אינה נתפסת כסיבה הכרחית לפירוק הקשר, אלא כנקודת מפנה המאפשרת לבני הזוג להחליט מחדש על עתידם המשותף, ואף להביא לשיפור משמעותי בו.5. אנשים עשירים מתגרשים יותר - לא נכון
דווקא אנשים עשירים מתגרשים פחות משום שכשאין כסף נכנסים המון מתחים למערכת הזוגית ויש הרבה יותר מוקדי חיכוך. כשיש כסף הרבה יותר קל להתגבר על קשיים, לממן טיפולים רגשיים ופסיכולוגיים או זוגיים שמסייעים בהפחתת המתח, לשכור עזרה חיצונית בכל הקשור לטיפול בילדים על מנת לפנות זמן להשקיע בזוגיות ועוד. חיזוק לכך ניתן למצוא בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמראים בין היתר שבעלי דירות מתגרשים פחות מאנשים שאין בבעלותם דירה, שאקדמאים מתגרשים פחות מאנשים בלי השכלה פורמאלית ושגברים שעובדים בעבודה קבועה לאורך זמן מתגרשים פחות מאלו שעובדים בעבודות זמניות.6. אנשים לא מתגרשים בגלל שאין להם כסף - נכון
זה דבר שבהחלט קורה. ישנם לא מעט זוגות שמחליטים להתגרש אך מאחר מצבם הכלכלי אינו מאפשר אחזקת שני בתים, הם מקבלים החלטה מודעת להישאר ביחד גם כשהזוגיות אינה טובה. אותם זוגות מגדירים בשיח פתוח וכן (לעיתים זה קורה במסגרת הסכם שלום בית ולחלופין גירושין) שאמנם הזוגיות נגמרה אך הם בוחרים במודע להמשיך להתגורר יחד ולתפקד בשיתוף פעולה כהורים. מתוך תפיסה שצריך לשרוד יחד את החיים עד שהילדים יגדלו או עד הפנסיה מסיבות טכניות ולכן פעמים רבות זוגות אלו מתחילים לחיות בנישואין פתוחים או פוליאמורים ומאפשרים אחד לשני לקיים מערכות יחסים אחרות מחוץ לנישואין.7. כשמתגרשים הופכים להיות אויבים - לא נכון
כמגשרת אני יכולה להגיד שאין מיתוס מופרך מזה. במשך שנים כשהאפשרות היחידה להתגרש הייתה דרך הליכים משפטיים, תהליכי גירושין הפכו במקרים רבים למלחמה עקובה מדם בין בני הזוג כשבאמצע הילדים הופכים לכלי משחק במלחמה זו. לשמחתנו, הזמנים השתנו, זוגות שמתגרשים גילו שאפשר לעשות את זה בדרך של דיאלוג והסכמה – מה שמאפשר להם לבנות שותפות חדשה בגידול הילדים שבנויה על התקשורת החיובית שנוצרה בתהליך הגירושין. ראיתי זוגות רבים, שעל אף התהליך המורכב של הפרידה, הפכו לחברים הכי טובים ולשותפים נפלאים. הנתונים הרשמיים הן של בתי המשפט והן של בתי הדין הרבניים מוכיחים זאת באופן חד משמעי. מאז שנת 2017 יש ירידה שנעה בין 50% ל- 60% בכמות התביעות בהליכי גירושין. לא מדובר על ירידה בכמות המתגרשים (היא נשארת יציבה על בערך כל זוג שלישי) אלא על כך שיותר ויותר אנשים בוחרים לפתור את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט וללא מאבק משפטי אלים.8. אבא שהיה לא מעורב לפני הגירושין יישאר כזה גם אחריהם - לא נכון
ברוב המשפחות נוצר פער בין האישה לגבר בכל הקשור לגידול הילדים. פער שמתחיל כבר מראשית ימיו של הילד. האישה נשארת בבית בחופשת הלידה בעוד הגבר חוזר לעבודה ומשם, הפער הולך ומתרחב ומתקבעת מציאות בה רוב העול הקשור לטיפול בבית נופל על האישה (שצריכה גם לעבוד במקביל) והגבר הוא זה שנחשב למפרנס עיקרי ומבלה את מרבית יומו בעבודה. אין זה בהכרח מעיד על המצב לאחר הגירושין. הטלטלה שמביא תהליך גירושין על ההורים ועל האב בפרט, גורמת לאבות רבים להבין כי עד כה הם פספסו את האבהות שלהם וכעת יש להם הזדמנות שלא תחזור לתקן את החסך ולבנות קשר משמעותי עם ילדיהם. אבות רבים שבזמן הנישואים היו מרוחקים מילדיהם הפכו לאחר הגירושין לאבות מעורבים ונהדרים. מחקרים שנעשו בעולם על השפעות הגירושין על הילדים הוכיחו באופן חד משמעי שכאשר הורים התגרשו בגישור ושמרו לאחר מכן על קשר מכבד ביניהם, הם לא רק לא פגעו בילדיהם אלא אפילו חיזקו אותם. הדבר נובע בין היתר מכך שהילדים קיבלו מודל טוב יותר להורות ומכך שלאחר הגירושין הם קיבלו דמות אב משמעותית יותר בחייהם מזו שהייתה שם קודם לכן. צמיחה חיובית זו לא הייתה מתאפשרת במלוא עוצמתה ללא שיתוף פעולה ותמיכה מצד האם. שמצידה נאלצת לוותר על זמן משמעותי עם הילדים לטובת פיתוח עצמי וביסוס כלכלי עצמאי.
9. פעם בוגד/ת – תמיד בוגד/ת - לא נכון
אחד מהמיתוסים הנפוצים ביותר, שגם מהווה חסם מרכזי לפיתוח של מערכות יחסים חדשות. אנשים שעברו בגידה ממהרים לאמץ את המיתוס הזה מפני שהוא מהווה הגנה רגשית עבורם מפני פגיעה עתידית. הוא נותן להם אשליה שהם יכולים לדעת ממי להיזהר וכמובן ממקם אותם בעמדת הקורבן ומקבע נרטיב של טוב מול רע. קשה למצוא סטטיסטיקות בנושא הזה מאחר וזה איננו נושא שאנשים ממהרים לחשוף פרטים אמיתיים לגביו, אך רוב המטפלים והספרות המקצועית גורסים כי המיתוס איננו נכון, והשאלה אם אדם שבגד יבגוד שוב תלויה במספר גורמים: הסיבות שבגללן בגד בפעם הראשונה (אילו צרכים בקשר לא התמלאו עבורו), הדרך שבה חווה את הבגידה (כחוויה חיובית או שלילית), אילו השלכות היו לבגידה, האם מערכת היחסים שבתוכה בגד בכלל נתפסה בעיניו כמערכת יחסים לטווח ארוך, וכמובן קווי אופי בסיסיים כמו נטייה ללקיחת סיכונים ואהבה לריגושים לעומת מתינות, זהירות וחשש משינויים.
נגה זיו פרידמן היא מגשרת מומחית בגירושין. מגשרת בכירה במשרד המגשרים נדב נישרי