הוא התחיל איתה בפאב. היא לא היתה ממש בטוחה לגביו, אבל הוא עשה עליה רושם. הוא היה מעניין, בטוח בעצמו, החמיא לה לאגו. אז הם התחילו לצאת, ובדייט השלישי, ממש לקראת הסוף, הוא סיפר לה שהוא גרוש פלוס אחד. "לא כל כך ידעתי מה לומר", מודה יעל, בת 33 מתל אביב. "שאלתי את כל השאלות שהיו חשובות לי, כמו אם הוא מתכוון להביא עוד ילדים לעולם, להתחתן שוב. אולי מבחינתו, חתונה ונישואין כבר מאחוריו? כי מבחינתי, זה עוד לגמרי לפניי".
כך יצא, שכל השאלות שאמורות להישאל מתישהו אחרי חודשיים פלוס, נראו רלוונטיות פתאום בדייט השלישי, כשהכל עדיין פתוח ורענן. יחסי הכוחות בקשר השתנו – משני אנשים פנויים, רווקים, עצמאיים, פתאום לאחד מהם היה סטטוס אחר. "אם חושבים על זה באופן אובייקטיבי, לעומתו אני דף חלק", אומרת יעל. "כל ניסיוני המר עם גברים מסתכם בכמה בחורים שלא התקשרו אחרי דייט. הוא כבר עבר נישואים וגירושים. הוא בא עם מטען של אישה וילד, והכל מלווה בקשיים מבחינתו. שלא לדבר על השינויים היומיומיים – אני לא צריכה להקריב את השבתות שלי, אני לא צריכה לשלם דמי מזונות שנוגסים לי חמישייה מהמשכורת". ועוד לפני שהיא בכלל החליטה אם הוא כן או לא האחד, יעל הבינה שבשבילו, היא תחילתו של פרק שני.
ברוכה הבאה לבריכה של הרדודים
כשאת רווקה בת 30 ויותר, גם בתל אביב אך בעיקר מחוצה לה, את מגלה שגם אם את נחשבת למציאה גדולה, יש כאלה שמצאו את שלהן כבר לפנייך. אם עד גיל 26-25 יכולת עוד ליהנות מאוקיינוס של גברים פנויים בכל המידות והצבעים, שנתיים מאוחר יותר את כבר יושבת על שפת הבריכה של הרדודים, מתפללת שאיזה דגיג סביר ייפול ברשת. כן, זה שוביניסטי, זה מביך, זה משפיל אפילו לחשוב על זה, אבל מערכת השיקולים שלך משתנה. פתאום זה שהוא מקריח זה לא כזה ביג נו-נו, והעובדה שאין לו חוש הומור כבר לא משחקת תפקיד. ואז נכנסים למשוואה אלה שהם רווקים, אבל עם מטען, אלה שקופצים ראש לבריכה של הרדודים, כי בעמוקים אין להם סיכוי נגד הכרישים הגדולים.
הגרוש של יעל דווקא היה דגיג לא קטן. הוא היה אמיד, אינטליגנטי, רציני, והבהיר לה מההתחלה שפרק א' שלו הסתיים עם טעם לעוד. "הוא אמר לי שבגלל שהבן שלו בעצם לא גר איתו, הוא לא ישקוט עד שתהיה לו משפחה משלו", היא מספרת. זה הניח את דעתה לה לעת עתה, אבל תחושת הספק כבר התחילה לחלחל. האם זה באמת מה שהיא רוצה? האם יש לזה עתיד?.
"רציתי מישהו שזאת תהיה בשבילו חוויה ראשונה, ושהוא יתרגש כמוני מכל עניין המחויבות והחתונה. נכון, הכלה בדרך כלל מתרגשת יותר, אבל היה חשוב לי שהוא יהיה שותף לתחושת הראשוניות", מסבירה יעל. "מצד שני, זה גם יתרון, כי ברגע שהצורך שלו בראשוניות יירד, הוא יבין ויתחשב בתחושות שלי. מה גם, שאין חכם כבעל ניסיון", היא מוסיפה.
הוא, אני וגרושתו
בתיאוריה הכל עבד נפלא. מערכת היחסים ביניהם פרחה, ויעל כמעט ושכחה שיש עוד צלע, עוד צד בלתי נפרד בקשר הזה. אבל הצלע הזאת הייתה שם. בשבתות הגרוש שלה היה לוקח את הילד אליו, ולוח הזמנים היה מתחיל בשעות המוקדמות של הבוקר, כשהיא עוד היתה מתפנקת בתוך הפוך וחולמת על בראנץ' על הים.
וזה לא היה רק בגלל הילד שלו. בכל מקום שאליו הם הלכו, ילדים היוו קיר בלתי נראה בין שניהם – הוא, ההורה המנוסה והיא, רווקה שמנסה ליהנות מהחופש והעצמאות עוד קצת. "זה פשוט מצב לא טבעי במערכת יחסים, ועוד מערכת יחסים חדשה, כשאת צריכה להתחשב בכל כך הרבה אנשים אחרים. לקום מוקדם בבוקר, לקחת את הילד, להיות כפופים ללו"ז של החבר שלי ושל אשתו לשעבר", יעל נזכרת.
בסוף זה קרס, למרות כל הפשרות ההדדיות, ויעל חזרה לטבול את רגליה בשלולית. בחורה יפה, חכמה, אקדמאית – ורווקה, כמו הרבה בחורות שאנחנו מכירות, כמונו. האם היא התפשרה על משהו שהיה רצוף מכשולים מלכתחילה, רק משום שהאלטרנטיבה היא רווק לאו דווקא יותר אטרקטיבי? האם, בפעם הבאה שהיא תשב מול בחור בדייט והוא יספר לה שיש לו מטען, היא תגיד "מצטערת, זה לא בשבילי?".
התשובה היא, כנראה, שבדיג צריך קודם כל סבלנות, ושנית, שאם מגיע הדג הלא נכון, צריך לדעת לזרוק אותו חזרה לים, ולחכות לדג הבא.
מחפשת את הדג שלך? יש לנו סדנה למציאת אהבה שיכולה לעזור.