כולם עסוקים באולמרט, ואנחנו דווקא חושבות על האישה שאיתו. איך הולך המאסר להשפיע על מערכת היחסים של ראש הממשלה לשעבר עם אשתו ועם משפחתו? מהן המשמעויות של כליאה עבור האישה, עבור הזוגיות?
כמו שזה נראה כרגע, אולמרט יזכה לתנאים מיוחדים בכלא. מבחינת ביקורים, למשל, הוא יהיה זכאי ליותר מביקור אחד לשבוע – המקסימום לו זוכה אסיר סטנדרטי. על שיחות טלפון עם המשפחה לא תהיה לו הגבלה, ככל הנראה, והוא יוכל לשוחח עם קרוביו באופן חופשי משעות הבוקר ועד כיבוי האורות לקראת עשר בלילה. למרות הפריבילגיות – מדובר בתנאים הרחוקים שנות אור מכאלה המאפשרים מערכת יחסים נורמלית. שוחחנו עם מספר נשים של אסירים, ששפכו קצת אור על החיים הקשים בצל הכליאה של בעליהן.
"את חיה ונושמת אותו בכל דקה"
"אתה יודע מה זה להיות אשתו של אסיר? אני מרגישה שאני יושבת מאסר עולם יחד איתו. ממש ככה, אני לא מגזימה. זה בית משוגעים. כל עבודות הבית, הטיפול בילדים, חיזוק התא המשפחתי נופלות עליי. הנסיעות הארוכות לבקר אותו ולהביא לו אוכל ובגדים, לשמוע אותו שעות בטלפון על מה שעובר עליו, את חיה ונושמת אותו בכל דקה. רק מזה אפשר להשתגע. אני מכירה נשות אסירים שאחרי ששמעו על גזר הדין של הבעלים, הלכו ישר לרבנות והתגרשו או שפשוט החיים שלהן התמוטטו. כשבעלי קיבל מאסר עולם, ראיתי רק שחור בעיניים, הייתי באבל כמה שבועות". המונולוג הזה שייך למיטל (שם בדוי), אשתו של אסיר עולם.
מיטל היא רק אחת מתוך אלפי נשות אסירים בישראל, הנאלצות להתמודד עם סוגיות ובעיות יומיומיות ללא סיוע מהבעלים. חייה של אשת אסיר לרוב מסתכמת במילה אחת: גיהנום.
אחת לשבוע, לעיתים פעם בשבועיים (תלוי בסטטוס של האסיר מבחינת רמת הענישה וסיווגו הביטחוני) נשות האסירים זוכות להגיע לבתי הכלא ולפגוש את הבעלים. חלק מהן מגיעות עם הילדים או עם בני משפחה אחרים וזוכות לביקורים פתוחים, כלומר ללא כל מחיצה. אחרות נאלצות לראות את הבעלים מאחורי מחיצת זכוכית ולשוחח איתו בטלפון ממש כמו בסרטים. הן מגיעות עם ציידניות מלאות באוכל, תיק בגדים, נעליים - ציוד המותר בכניסה לכלא ועובר בדיקה קפדנית על ידי הסוהרים, כדי למנוע הברחות של אמצעי לחימה או סמים. הביקור נמשך כשעה בדרך כלל, תחת עיניהם הפקוחות של הסוהרים.
"הוא נהיה יותר ויותר אובססיבי, קנאי בטירוף"
"לפעמים אני מוותרת על 'התענוג' להביא איתי את הילדים לביקור בכלא. אני לא רוצה שיראו את אבא שלהם מאחורי מחיצה של זכוכית עם מדי אסיר, זו טראומה קשה עבורם. בכל פעם הם חוזרים מהכלא עם דמעות בעיניים, הלב שלי נשבר, אני לא יכולה לעמוד בזה", אומרת מיטל בכאב, "ברור לי שאני והילדים משלמים על מה שבעלי עשה. בהתחלה כעסתי עליו מאוד, אחר כך הבנתי שאם לא אקח את עצמי בידיים כל המשפחה תתפרק לרסיסים. הכי קל היה להתגרש, אבל הוא אהבת חיי והילדים אוהבים אותו מאוד אז החלטתי לא לפרק את החבילה".
מיטל ובעלה משוחחים כמה פעמים ביום, כאשר כל שיחה יכולה להימשך מספר דקות או מספר שעות (לאסירים מותר לשוחח בטלפון אפילו כמה שעות מדי יום, בהתאם לסטטוס שלהם). בכל חודש היא דואגת להעביר כסף לקופת הקנטינה של בעלה בכלא, כדי שיוכל לרכוש כרטיסי טלכרד ומוצרי מזון שהוא זקוק להם.
"אני כמו הבייביסיטר שלו, הפסיכולוגית, שומעת על כל הבעיות שלו בכלא, על הקשיים, החיים עם שאר האסירים ועל החששות שלו שאני יום אחד אקום, אעזוב אותו ואבגוד בו עם גבר אחר. הוא נהיה יותר ויותר אובססיבי, קנאי לעיתים בטירוף. אני יכולה להבין אותו, כי הוא כלוא מאחורי סורגים ואני מסתובבת חופשי בחוץ זה מטריף לו את המוח", סיפרה מיטל, "מעבר לזה שיש לי בעיות קיום קשות איך לשרוד כלכלית, אני צריכה לעזור לו נפשית, לתמוך בו ולעודד אותו שיחזיק מעמד במאסר, שאולי יקבל חנינה, אחרת הוא עלול פשוט להתאבד".
"זו לא תחושה נעימה לעשות סקס בתוך הכלא"
על פי פקודות השב"ס כל אסיר שעומד בקריטריונים יכול לבקש להתייחד עם אשתו או בת זוגתו בחדר התייחדות. הדבר מוגדר כטובת הנאה, פריבילגיה. בכל בית כלא יש תא התייחדות, המשמש את האסירים כדי לשהות בו עם בנות זוגם. הם יכולים לבלות בתא עד 12 שעות ולעיתים יותר; על פי גורמים בשב"ס תא ההתייחדות הוא המבוקש ביותר בקרב האסירים.
דינה (שם בדוי), אשת אסיר אחד המרצה עשר שנות מאסר, נותנת הצצה נדירה לשימוש בחדר ההתייחדות. "תשמע, זה לא צימר, לא חדר מפואר בבית מלון, זה חדר בתוך הכלא. זה לא נעים לעבור שורה של בדיקות בכניסה לכלא. אני מביאה איתי בדרך כלל מצעים חדשים, נרות, דואגת לנקות את המקום מיתושים או חרקים. הייתי מוכנה להכניס אפילו מזרן אבל לא נותנים לי. זו לא תחושה נעימה לעשות סקס בתוך הכלא, אבל אין ברירה. אנחנו לא יכולים לוותר על זה. זה מחזק את הקשר בינינו, נותן לנו כמה שעות של אינטימיות ביחד".
אשת אסיר אחר מספרת: "כשרציתי להיקלט להריון ראשון זה היה קשה מאוד. הייתי לחוצה, לא משוחררת, בכלל זה לא דבר נעים, בכל זאת זה לא חדר שינה בבית, בתא הזה היו כבר המון זוגות וזה דבר קצת דוחה לפעמים לחשוב על זה. אבל בעלי ביקש ולא יכולתי להגיד לו לא. אבל עם הזמן מתרגלים, מנסים להכניס למקום אוירה קצת רומנטית, רגועה".
העובדות הסוציאליות בכלא מטפלות אך ורק בבעיות הנוגעות לאסיר, וכלל לא נמצאות בקשר עם אשתו או בני משפחתו. "אנחנו כמו הפסיכולוגיות של האסירים, האמא והאבא שלהם", מספרת עובדת סוציאלית לשעבר, שעבדה בכמה בתי כלא בדרום הארץ, "הם מספרים לנו הכול, על בעיות וקשיים שלהם בחיים האישיים, ואנחנו מנסות לעזור כדי להקל עליהם, כמובן שעל פי הנהלים והחוק. אני יכולה לומר לך שיש לא מעט זוגות שנפרדים, ואחרים נשארים בקשר כפוי, כלומר הבעל מאיים על אשתו או בת הזוג שלא תעזוב – והיא מהפחד נשארת איתו. לפעמים הם שוכחים שהם יושבים בכלא ומסתבכים בשטויות כמו איומים על בנות הזוג או הנשים שלא עושות מה שהם רוצים. אבל הכי קשה לאסירים זה איבוד הקש עם הילדים: הריחוק, הניתוק, הביקורים שלא מספיקים. חשוב להם לדעת מה קורה איתם, מה עובר עליהם בבית הספר".
דינה מסכמת את חייה כאשת אסיר: "זה נופל עליך כמו בום כזה על הראש, כמו פטיש. לפעמים אני מרגישה שאנחנו האסירות האמיתיות ולא הבעלים. נכון, אנחנו לא יושבות מאחורי הסורגים או בתא קטן, אבל תראה לי אשה אחת נורמלית שהייתה מוכנה להתחלף איתי אפילו ליום אחד".