חנה פרנקל (81), המתגוררת בדיור המוגן אחוזת צהלה, קיבלה לאחרונה לדירתה מבקר מיוחד מאוד שהגיע מפריז. הנרי רוזן (88), אהובה מגיל 16, הצטרף אליה לדירה כשותף זמני אחרי שנתיים בהן לא התראו. סיפורם של השניים חוצה יבשות ומתחיל במאה הקודמת, אז הכירו בתור נערים צעירים - ונפרדו. שניהם נישאו מאז והקימו משפחות, ורק אחרי שבני הזוג שלהם נפטרו מימשו לבסוף את האהבה הגדולה שלהם: "התגעגענו זה לזו במשך כל כך הרבה שנים. יש בינינו אהבת נפש", הם מספרים בראיון ל-mako.
"המשפחה שלי עלתה מפולין לפני המלחמה, וכך ניצלנו", מספרת פרנקל, "מהמשפחה של הנרי נשארו רק הוא ואמא שלו, שנישאה לדוד שלי ועם סיום המלחמה הם עברו לפריז. הכרנו כשהייתי בת 16.5 והגעתי לפריז לבקר את הדוד שלי. הנרי היה בן 23 ונוצר בינינו קליק מיידי. הייתי הראשונה שהוא סיפר לה על הייסורים שהוא עבר בשואה", היא מתארת. "זה היה הבזק ופשוט הייתה אהבה", מוסיף רוזן.
שלושה חודשים בילו הצעירים יחד בעיר האורות לפני שנאלצו להיפרד. "המשפחה שלו התחילה להתבסס בפריז והוא היה חייב להישאר. אני הייתי באמצע התיכון ואחרי מה שקרה בשואה לא רציתי לעזוב את הארץ. המשפחות שלנו רצו שנתחתן אבל זה לא התאפשר", מספרת פרנקל. לאחר הפרידה כל אחד המשיך בחייו. "סיימתי ללמוד, התחתנתי, הבאתי ילדים לעולם וגם הוא", היא מספרת, ומתארת כיצד שמרו בכל זאת על קשר חזק: "הייתי כותבת לו מכתבים ובהמשך היינו מדברים בטלפון. נשארנו חברים טובים כל החיים, וגם היום אנחנו חברים טובים, זה הבסיס עליו נבנית הרומנטיקה".
שתי המשפחות - חנה, בעלה וילדיהם, והנרי, אשתו וילדיהם - הכירו היטב והיו קרובות בזכות ביקורים הדדיים. "בעלי ואני נסענו לא פעם כזוג לבקר בפריז. בעלי היה 'גדל נפש'. הוא אהב את הנרי מאוד, ואפילו אמר לי פעם 'איך לא נשארת בפריז עם בחור כזה?'. "גם הילדים שלנו אהבו ועד היום אוהבים את הנרי אהבת נפש. בכל פעם כשהייתי מגיעה לפריז אשתו של הנרי הייתה מקבלת אותי יפה, אבל בתוך-תוכה חשה משהו והייתה קצת לא שקטה ועצבנית. הילדים שלו אהבו אותי תמיד".
לפני 15 שנה, ב-2003, נפטר בעלה של פרנקל ממחלה קשה, ושנה לאחר מכן נפטרה גם אשתו של רוזן מחיידק אלים. "לאט לאט חזרנו להיות בני זוג. מאז הוא מגיע שלוש פעמים בשנה לישראל ואני נוסעת שלוש פעמים בשנה לפריז", היא משתפת, "האהבה באה לנו באופן טבעי. התחלנו ללכת ביחד לקונצרטים, לאופרה, לתיאטרון ולטיולים. התגעגעתי במשך כל השנים לחברות הבלתי רגילה שלנו". לדברי השניים הילדים תומכים בהם ושמחים בשבילם: "כולם אוהבים את הנרי מאוד. המשפחות שלנו היו בקשר טוב לאורך השנים והם מאושרים בכל פעם שהוא מגיע לבקר".
למרחק, הם אומרים, יש חסרונות ויתרונות: "אנחנו מתגעגעים זה לזו, אבל לאחר תקופה בנפרד הפגישה מאירה יותר את הרגשות ומעוררת אותנו". האתגר הקשה ביותר היה בתקופת הקורונה עם ההגבלות בטיסות. לפני שלושה שבועות, אחרי שנתיים בנפרד, הגיע רוזן לביקור ארוך אצל פרנקל. "אנחנו כל יום יוצאים ומבלים ואוהבים מאוד. החברות וההבנה שלנו נשארו בדיוק אותו הדבר. נכון שבעבר הכל היה חדש, היינו צעירים והיו פרפרים, אבל היום יש בינינו הערכה, כבוד ואהבה גדולה. הוא פשוט אדם נפלא", אומרת פרנקל, ורוזן מוסיף: "אם יקרה לזוגות צעירים מה שקרה לנו, יהיה להם מזל גדול. אני מקווה שנמשיך ככה עוד הרבה-הרבה שנים".