הכל התחיל מהר. לא הכרנו, וישר נכנסתי למערכת היחסים הזאת. לבליינד דייט שלנו הגעתי מכובה, לא הייתי בנויה לקשר. אמרתי לך שאני לא מתנשקת בדייט הראשון, וזה מה שמשך אותך. אני שיקרתי, אתה יישמת, וזה קרה.
לא היית הגבר הראשון שעשה לי פרפרים, אבל בהחלט היו בך דברים שלא רציתי לוותר עליהם: למשל היופי שלך, שגרם לי להגיד 'הנה סוף סוף מצאתי מישהו שיכול להכיל אותי ואת השיגעונות שלי - וגם נראה מעולה". ידעתי על הטעויות שעשית, וכמובן שלא רציתי להיות כמו האקסית שלך, שעשית לה שואה.
כל הגברים הם גוש של חרא
הסקס שלנו היה בכוח. אני באמת לא רציתי, באמת לא הייתי מוכנה. בכל התקופה שהיינו ביחד חייתי בפחד: פחד לדבר עם גברים, פחד לבגוד, פחד שמישהו יתקשר אליי ואתה תהיה לידי, פחד להשאיר לידך את הטלפון ואתה תציץ לתוכו. ידעת עלי הכל, ועדיין פחדתי. אני חושבת שכל הסבל שגרמנו האחד לשנייה נגרם בגלל האופי המסריח שלי: ניסיתי כל הזמן להוכיח לך משהו, ניסיתי להוכיח כמה כואבת הקנאה החולנית שלך, כמה קשה להיות כבולה, כמה מכאיבות הצעקות וכמה כואבות, פיזית ונפשית, המכות.
היופי שלך היה רק הדובדבן שמייפה את הקצפת המקולקלת שמתחת. אחרייך לא רציתי לראות יותר גברים. סיכמתי אתכם בשתי מילים: גוש חרא. כל הגברים הם גוש חרא, והחוכמה בחיים היא למצוא את הגוש הכי קטן. לגבר הבא שלי למדתי להסביר, למדתי לדבר, למדתי להבליג ולהסיק מסקנות. מה שאיתך אף פעם לא עשיתי.
גם אחרי הפרידה חייתי בפחד. לא אשקר, בחודשיים האחרונים שלנו יחד הרגשתי שנאה כלפיך שלא ניתן לתאר במילים: שנאה לכל דבר שנגעת בו, שנאה לכל דבר שעשית, שנאה לצורה בה אתה מתנהל. מצטערת אם גרמתי לך לכאב, אבל שנינו ידענו שזה יגיע. אני אוהבת אותך לעולם.
אני מאשימה אותך
היום, חצי שנה מהפרידה, יש לי גבר חדש. אבל אני רוצה להגיד לך שאתה עדיין שם. אתה עדיין בלב, עדיין בכל שיר ועדיין בכל פעילות. נשים פשוט אוהבות את ההשפלה – אבל היום אני כוחנית, חזרתי להיות אני. חזרתי לא לדפוק חשבון כמו שדפקתי לך. חזרתי לחיות.
אתה האהבה הראשונה שלי, ותמיד תישאר בזיכרון. אני בחיים לא אשכח אותך ובחיים לא אפסיק לאהוב אותך, אבל אתה גרמת לי ללכת, אתה גרמת לי להישבר ולברוח מכל הרוע הזה. אתה, שבכית לי בלילות בטלפון בצרחות של מה עשיתי, שאמרת שאתה לא רוצה לחזור הביתה כשאני לא שם, אני מאשימה אותך.
התחלתי חיים חדשים בלעדיך, ואין בי חרטה - כי היית לי לשיעור, היית לי חבר וחברה, מילאת מקום של אמא, ואני יודעת שגם אני לך. הייתה בנינו אהבה עם עוצמה. לכן אני לא מלאת חרטות: עברתי שואה, בדיוק כמו אותה האקסית שלך, אבל הגיע לי, כי נמשכתי לאש. כל אישה חייבת לעבור חוויה קשה. השארת בי כוויות, אבל הכוויות מכילות בהן את השם שלך - לכן לא תוכל לצאת ממני לעולם.
התאהבת? התאכזבת? ספרי לנו על זה! שלחי אלינו טקסט ל-women@mako.co.il. טורים שיפורסמו יזכו את הכותבת שלהם במתנה - סדנת איפור אישית בשווי 290 שקלים באחד מסניפי איל מקיאג' ברחבי הארץ