בחלומות הכי הזויים שלי לא דמיינתי לאן קליק אחד של "השב" באתר הכרויות יכול להוביל אותי. בסך הכל היה לי חלום קטן: לפגוש בחור לא ישראלי, ולבנות חיים שנראים לגמרי אחרת מאלה שאני מכירה. אז נכנסתי לאתר הכרויות סקנדינבי שחברים שלי מנורבגיה המליצו לי עליו כמה פעמים, וחיכיתי.
מההתחלה משהו הריח לי לא טוב
ואז התחילו המכתבים לזרום. רובם שיעממו אותי, עד שקיבלתי מסר מגבר נאה וקירח עם חיוך של פוסטר. האינסטינקט הראשון שלי היה לשאול "למה אתה כותב לי? אתה נשוי? מה אתה רוצה ממני?", כי האמת העצובה היא שכבר אז הייתה לי הרגשה שמשהו בו "פישי". אבל בגדתי בכל מה שהלב שלי אמר לי; וזה מה שקרה.
אחרי זמן מה סיפרתי לאמא שלי שכבר כמה שבועות שאני מתכתבת עם בחור אלמן מנורבגיה, שרק איבד את אשתו. לפי התמונות והסיפורים שלו, יש לו שני ילדים בלונדינים, מקסימים ותכולי עיניים. איזה יופי, תמיד רציתי ילדים כאלו. אני בת 28, הוא "רק" בן 39, אשתו הייתה מן צדיקה קדושה שנפטרה מסרטן והסיפור שלו נורא נוגע ללב. והנה הסופר-וומן שבי קם לחיים: כן, אני, בחורה מישראל, תבוא להיות הג'ולי אנדרוס "מצלילי המוזיקה" ותשיר להם שירי דו רה מי על ההרים הכחולים-ירוקים של נורבגיה. והקפטן יהיה כולו שלי.
אמא שלי, מצדה, עשתה את שלה: "תתרחקי. את לא יודעת למה את מכניסה את עצמך. את לא יודעת איזה חיים קשים. הם עוד יעשו לך את המוות, הילדים שלו". אבל אני חשבתי שגם לנזירה מצלילי המוזיקה עשו את המוות, אז זה בטח לא נורא. זה דווקא נשמע רומנטי. וכנגד כל ההזהרות של אמי ושל הלב שלי - פשוט עשיתי מה שבראש שלי.
אם זה יעבוד בינינו, אני אעזוב את הכל
הוא היה אחר הגברים היותר יפים ומלאי הכריזמה שאי פעם פגשתי. "אני נוסע לכרתים והייתי רוצה לבוא אחר כך לישראל לפגוש אותך", הציע לאחר כשבועיים של צ'טים בסקייפ. קבענו שנבלה יחד שלושה ימים בכרתים - ושלושה ימים בארץ.
בכל פעם שסיפר לי על אשתו המנוחה, הסיפור כל כך נגע לי ללב שאני הייתי זאת שבכתה. פשוט לא יכולתי להאמין שזה קורה לאנשים. החלטתי שאם זה יעבוד ביננו, אני אעזוב הכל: את המשפחה שלי, החברים, הדירה, העבודה - ופשוט אעבור להיות אמא ליתומים המסכנים.
בלילה שלפני הטיסה הוא התקשר אלי: "אני ממש מתגעגע אלייך". ופתאום נדלקה לי נורה אדומה, ומשהו הרגיש לא נכון. לא, זה לא הצעד הנכון לעשות, זה לא נכון הדבר הזה. אבל שוב בגדתי ברחשי הלב שלי, וחטאתי לעצמי יותר מכל דבר אחר בעולם.
הגעתי לכרתים בשמלת פרחים צבעונית, והוא חיכה לי גדול ויפה תואר ועם המון כריזמה וברק בעיניו התכולות. הוא היה מאלף. לא הרבה זמן לקח לי להתאהב באיש הזה, איש זר שחיפש אישה שתוכל לעשות לו כביסה ולטפל לו בילדים. אפילו עכשיו אני לא מאמינה שזה קרה לי, אבל בפעם הראשונה בחיי באמת התאהבתי.
ביום השלישי בכרתים כבר ידעתי שהוא לא באמת מעניין בי. עמוק בלב ידעתי שמגיע לי הרבה יותר ממה שהוא מחפש, אבל התעלמתי מהכל. הכל נראה לי כל כך מושלם, והוא נראה לי כל כך לא אמיתי. הייתי מוכנה להקריב הכל.
"זה הריח של אשתי"
באחד הימים נכנסנו לחנות בשמים, ואני השפרצתי על עצמי בושם שחשבתי לקנות. "אל תקני אותו", הוא אמר בצורה מוזרה. "אבל למה?" שאלתי, כי אהבתי את הבושם. לפתע הוא הצמיד אותי אליו ונשם נשימה עמוקה: "זה בדיוק הבושם בו אשתי הייתה משתמשת", אמר. אהההה.
שנאתי את הדרך בה הוא כל הזמן השווה אותי לאשתו. ביום הראשון כמעט לא שמעתי עליה; בימים שלאחר מכן כבר לא היה לזה סוף. השלמתי עם זה שהייתי ה"Rebound" שלו.
כשנפרדנו, הבנתי שלעולם לא אראה אותו שוב - ופשוט התייפחתי. הבכי לא נפסק ביום אחד, אבל הבנתי שניצלתי. ביום מן הימים לא אצטרך לקחת מקום של אישה מתה או לטפל בילדים שאינם שלי. ניצלתי, ויש לי הזדמנות להתחיל את חיי מחדש ללא היסטוריה של מישהו אחר. יש לי חיים ארוכים ויפים, והטוב עוד עתיד לבוא.
התאהבת? התאכזבת? ספרי לנו על זה! שלחי אלינו טקסט ל-women@mako.co.il. טורים שיפורסמו יזכו את הכותבת שלהם במתנה - סדנת איפור אישית בשווי 290 שקלים באחד מסניפי איל מקיאג' ברחבי הארץ