זה היה ב-17 למרץ 2011, יום חמישי. אני זוכרת את אותו יום כאילו הוא קרה אתמול. כרגיל, הכל מת אצלי מבפנים, מנסה להעביר את הימים ולמצוא את עצמי בכל העולם האבוד הזה שיצרתי.
לקראת שש בערב מקבלת טלפון מחברה, שכרגיל נזכרת בי כשמשהו לא הולך אצלה בחיים. מבקשת שאבוא איתה למסיבה, כדי שתפגוש שם את האקס שלה ואולי משהו יסתדר לה ביחסים ביניהם. אני, בלי שום תכניות לאותו ערב, כמובן שקופצת על ההצעה.
אתה מסתכל עלי? זאת בטח טעות, חמוד
הרגשתי כל כך רע באותו יום. החלפתי בגדים כמו משוגעת, עד שבסוף החלטתי לשים ג'ינס עם חולצה שחורה רגילה ופשוט לצאת מהבית. מחשבה שאולי אפגוש מישהו מעניין עלתה בראשי, והחלטתי לצאת ולשתות כמה שיותר. הגענו למסיבה, וכולן נראו שם דוגמניות כאילו יצאו מהקטלוג. ואני שם, בין כל אלפי האנשים, פשוט משתחררת, שותה ורוקדת - ומנסה לשמח את החברה שלי, כי מי כמוני יודעת איך זה מרגיש להיות בודדה.
אני לבד. מרימה את ראשי ורואה אותך, מביט בי בעיניים חומות גדולות ובפנים זוהרות שגרמו לי לקיפאון. כבר סיפרתי לך כמה קפאתי כשראיתי אותך. ומה הקשר בכלל - אתה מסתכל עלי? עלי? לא, חמוד, נראה לי שטעית. תסתכל שוב, אני לא הזוהרת שם במועדון. כבר עברה דקה שלמה ואתה עדיין מביט בי, ואני בך. ומשהו שם נעצר.
זרקת לי "בואי לפה". זה היה נראה לי מוזר, אבל פשוט באתי. התקרבתי, מנסה לפלס את הדרך בין כל ההמון, ובכל צעד קרוב יותר אליך רמת האלכוהול יורדת ואיתה חוסר הביטחון משתלט. זהו, הגעתי, עוד צעד אחד ואני מולך. הושטת את ידיך, קירבת אותי אליך וחיבקת.
העיניים שלי. מה קורה פה? אני לא יכולה למצמץ. נו די, זה סיפור מפגר של ילדה בת 16. אוף, מה קורה לי? גם אתה מרגיש ככה?
אמרת לי נעים מאוד, אני גיא. ובעודי מחזירה לך נעים מאוד ומוסרת את שמי, חיבקת בחוזקה וקירבת אותי אליך. אני לא אשכח את הצמרמורות שעברה לי בכל הגוף. בערתי. שאלת אותי מה אני שותה. היית הדבר הכי מהיר, ולפני שסיימנו להרים לחיים כבר נישקת אותי.
מה אני אגיד לך, אני לא רוצה נשיקה אחרת מאף אחד יותר. לא הרגשתי שאני מנשקת בנאדם זר. שאלת אותי מה אני עושה בחיים, ואני, תוך כדי שאני מנסה לעכל את מה שעובר עלי ולא מסוגלת להרים מבט, עניתי לך... "כלום".
"כלום?!", צחקת. הרגשתי את הצחוק שלך בבטן שלי. גרמת לי למבוכה גדולה. לקחתי צעד אחורה ונעמדתי לידך, ושנינו צחקנו על התשובה הלא שגרתית שלי. אמרת לי "נשבע לך שהחודש אני לוקח אותך לחו"ל לאיפה שתרצי". היית חייב להרוס? מה אתה מתפלצף איתי עכשיו? יש פה משהו אמיתי, בוא נשאיר אותו ככה. ופאתם הרגשתי שזהו, שאני שם לבד עם בכל האנרגיה הזאת. שכרגיל, הכל רק בראש שלי.
אולי אני בכלל לא בשבילך
אבל אני שקופה, וראית עלי הכל. והאמת שגם אני ראיתי עלייך. נישקת אותי נשיקה בלחי, כמו שאני מנשקת את אמא שלי כשהיא מרגשת אותי. זה היה לי מוזר. חשבתי 'מה הוא מנשק אותי ככה, הוא בכלל לא מכיר אותי'. ולפני ששמתי לב - לקחת אותי בזרועותיך וחיבקת שוב. חיבקת אותי ואני אותך, וכבר אמרתי לך: רציתי להיות שם כל החיים.
צצת מולי כמו שמש ביום אפור. הרגשתי שאתה בנאדם עם הרבה כוח, אבל ראיתי בעיניים שלך גם הרבה כאב שלא ידעתי מאיפה הוא מגיע. בהיתי ובהיתי, ותהיתי האם אני בכלל בנויה בשבילך.
שאלת אם אני המאהבת שלך להלילה. הרגשת אותי נמסה לך בין הידיים, וידעתי שאתה נמשך אלי כמו שאני אליך. ורציתי, כמה שרציתי. אמרתי לך שכן ונישקתי אותך נשיקה מלאה בחום ואהבה. וידעת, וגם אני ידעתי, שאני פשוט שלך.
הסתכלתי ימינה ושמאלה, חזרתי למציאות פתאום. 'תברחי משם', זה הדבר היחיד שרציתי. 'אני כבר באה', אמרתי לך, ואתה הצמדת אותי שוב אליך ונישקת אותי. אולי ידעת שאני מתכוונת ללכת ולא לחזור.
נישקתי אותך בחזרה, והלכתי.
התאהבת? התאכזבת? ספרי לנו על זה! שלחי אלינו טקסט ל-women@mako.co.il. טורים שיפורסמו יזכו את הכותבת שלהם במתנה - סדנת איפור אישית בשווי 290 שקלים באחד מסניפי איל מקיאג' ברחבי הארץ