אוקטובר 2014. הציפורים מצייצות, השמש זורחת, ואני שוב בעוד ארוחת חג, מקשיבה לעוד דודה שמאחלת לי ש"עוד-השנה-בקרוב-אצלך-אמן-בעזרת-ה'-יתברך-שמו-לעד-ח"י-שקלים-לקופת-צדקה-בן-זכר-עוד-השנה". מהנהנת מול עוד קרוב משפחה רחוק שאותו לא ראיתי שנה כשהוא מביט בי בעין חצי עקומה ושואל "אז בת כמה את?" בעוד אני מדמיינת בראשי איך אני מולקת את ראשו ומשתמשת בו כמאכל לציפורים המוזכרות מעלה. עניינים שבשגרה.

Attitude
דיבר בשבחי הזוגיות, ואז שלח תמונה בסגנון הזה. וזה למה אני לבד. דבורי עונה ויורה אש | צילום: Attitude

עוד בערוץ הנשים:
>> כך תייצרי את הסלפי המפוקפק בעולם
>> צורה לך: כך נראה גוף של אישה והוא לא דומה לאף אישה אחרת
>> בחני את עצמך: איזו תנוחה את?

אני מנסה להתעודד מכך שארבעים ושמונה ארוחות החג של ראש השנה הטו מאץ' ארוך הזה כבר מאחוריי ולפניי רק עוד חג אחד, סוכות.  אבל כל רווק/ה יעידו שלהתעודד בימים אלו זה לא כזה פשוט. ולא בגללנו. לא משנה אם את/ה לבד, או במערכת יחסים - כל עוד אין הצעה, לא בוצעה הילולה ואין חותמת רשמית שנסגרה "העסקה", מבחינת החברה מגיל מסוים את/ה לוקה במחלה. ולדעתם מחלת הרווקות זו מחלה קשה.

כבר בראש השנה, החלטתי עם עצמי שלא לייחס חשיבות לשום אמרה (תמימה, ברור שתמימה) או מבט עיניים מלוכסן שיופנה לעברי. החלטתי לשאת את ראשי בגאווה (בארוררר), לזכור מה אני שווה (שתי כבשים, גמל ובת יענה נכה) ולשמור על מצב רוח מרומם על סף הנהדר. עשר דקות אחרי, מה שנשאר זה בעיקר הרצון לשים את ראשי (הנישא בגאווה!) במעמקי תנור חם. איך מתמודדים עם זה? ובכן, יצא לי לחשוב על זה, ממש לחשוב על זה, והנה כמה תשובות שכל רווקה יכולה לספק לדודות היקרות שאוהבות כל כך ומציקות כל כך.

"למה את לא מתחתנת כבר"? –אז נכון שממש עכשיו שמעתי על אחת שהתחתנה עם עצמה, אבל בינינו אני מעדיפה ללכת בעקבות השמועה המטורפת הסוברת שבשביל להתחתן עם מישהו צריך המממ... מישהו הרוצה להתחתן! קטע אה?! והרי ידוע שבמדינת תל אביב והמרכז ישנם המוני בחורים, תלויים בכל פינה עם ידיים מתחננות ומבט מפציר המשתוקקים בכל ליבם להגיע לשלב טקס החופה.

"איך בחורה כמוך לבד"? – השאלה החביבה מכל, עליי ועל כל בחורה השומעת אותה. מסוג השאלות שגם אנחנו שואלת את עצמנו בשקט בשקט בתוך הלב ואין תשובה. או שאולי זאת בעצם השאלה שהיא לחלוטין מיותרת/מטומטמת?

"אז מה בעצם את מחפשת"?- הו! על זה רציתי לדבר איתך! אני מחפשת אביר על סוס לבן שיגיח כך סתם לפתע פתאום ויסחוף אותי אליו. שיהיה גבוה, חסון, רופא, בעל גוף שרירי אך חינני, מתנדב עם קשישים ותורם לעניים בסתר. שיהיה בן 35 עד 39 גג, שיגור באזור השרון, בבית פרטי עם גינה וגדר אדומה. שידע כמה שפות, שיאהב לטיל בעולם שיהיו לו בארסנל כמה מערכות יחסים בוגרות אבל לא יותר מידי והכי חשוב- שהצבע האהוב עליו יהיה כחול. מה? זה מפורט מידי? צודקת דודה יקרה. מזל שאין לי באמת רשימה. נקבע סשן פסיכולוגי ומשם נמשיך. תזכירי לי כמה את לוקחת לשעה?

"נו, ומתי תעשי ילדים"?- ומתי את תטפלי בריח הפה הנוראי שלך? ומתי בעלך יפסיק לראות פורנו ללא הפסקה? ומתי יהיה שלום עולמי, לא יהיו עניים והמשיח יגיע? יש שאלות ללא תשובות. בינתיים.

"אולי את בררנית מידי"?- - ואולי את חטטנית מדי? ואולי לא כל אחת רוצה ללכת על כל אחד שהוא רק במקרה רווק, זמין ועם דופק פועם.  אולי ואולי, רק אולי, אין לך מושג אילו טיפוסים נאלחים והזויים מסתובבים היום בהמוניהם אי שם.

הוא רצה זוגיות ואז עשה את המעשה הנאלח

אז רק כדי להמחיש על מה אני מדברת דודה יקרה, הנה סיפור קצר על מה שיש שם בחוץ.
בצאת ראש השנה, חברה שלי קיבלה הודעה מבחור חדש שהיא לא מכירה. הבחור, שלמראית עין עשה רושם של שפוי, נורמלי ומיושב בדעתו החל להתכתב עימה. הוא כתב לה הודעה ראשונה ארוכה ומקסימה בה הוא סיפר על עצמו, מה עבר בחייו ומה הוא מחפש. הוא פירט בצורה רומנטית ומרשימה כמה כמיהה יש בו לזוגיות, כמה הוא מתגעגע ללחיות בשניים ואיך הוא מוכן לקטוף את הכוכבים והירח עבור בחירת ליבו "שאמן וכבר תגיע".

דבורי ויינר במקסיקו
אז את מבינה דודה למה כל כך קשה למצוא? דבורי ויינר | צילום: דבורי ויינר, צילום ביתי
חברתי שרגילה יותר להודעות גבריות טיפוסיות מתוחכמות, אינטליגנטיות ומשובבות נפש כמו "ערה?" חשבה שהיא הוזה. היא ענתה לו מיד, כולה ריגשושים וקיפצוצים וסיפרה לו על עצמה ועל כמה שהיא מבינה ומזדהה עם שאיפתו לזוגיות ואהבה. דבר לא הכין אותה להודעה הבאה שהבחור שלח כתגובה בזמן שהיא כבר ישבה ותפרה שמלת כלה במקביל להזמנת אולם.

היא הקליקה בהתפעמות נרגשת על ההודעה וההודעה נפתחה. היא הביטה בהשתאות וחשבה שלבה מחסיר פעימה. ברוורס, ישר לתוך תעלה. בתוך ההודעה חיכתה לה תמונה של לא אחר מאשר הבחור, השפוי והכה כה נורמלי המשתוקק לזוגיות יציבה כשהוא עירום. עומד לו שם ללא בגדים כשרק נעליים כבדות לרגליו, בדום מתוח, (בדו המשמעות אם אתם מבינים למה אני מתכוונת), והוא מתבונן במבט מצועף לעבר המצלמה ומצדיע. להודעה גם התלווה טקסט מפעים לב בו הוא מספר לה בצורה מפורטת וציורית מה ברצונו לעשות לה כיאה לאווירת החג. מעוז השפיות והרומנטיקה זה כאן.

רוצה לומר: כשאת היית רווקה, דודה יקרה, המצדיעים היחידים היו לובשי המדים האמיצים שנלחמו למען המדינה. כיום, המצדיעים הם קצת אחרים. אז את מבינה למה אני עדיין לבד? כי אם הנקודה לא עברה, יש לי עוד הרבה דוגמאות נוספות לתת לך. רק בטורים שלי תמצאי כמה שיגרמו לפנייך להאדים. הא, זה הספיק לך? בדיוק מה שחשבתי. שיהיה חג שמח לכולם ובלי יותר מדי שאלות מיותרות.

דבורי ויינר היא בעלת הבלוג ברבורים

>> בפעם הקודמת: דבורי נזכרת בהתאהבות מעבר לים