הצד של הכלה: "אז איפה אתם בחג' היא השיחה השנואה עליי בחיים"

אירית ומירב אמבר (צילום: מיכאל שוודרון)
אז איפה אתם השנה? אוי אלוהים! | צילום: מיכאל שוודרון
"אז את שומעת, אירית, פסח כבר עוד רגע כאן.  אז נכון, אני בטוחה שאת זוכרת ששנה שעברה היינו אצל ההורים שלי, אבל זו גם הייתה השנה האחרונה לפני שאחותי עזבה לחו״ל, ולפי החישובים שערכתי, ב-54% מהשבתות היינו אצלכם השנה, אז... אה... חשבנו שאת פסח נחגוג אצל אימא שלי, ולכם ניתן את ראש השנה ונוסיף את ט"ו בשבט כבונוס. מה את אומרת?

"פייר, זה נשמע לי די הגיוני וסביר כשהרצתי את המונולוג הזה בראש, אבל בפועל זה תמיד יוצא אחרת משום מה. ההחלטה איפה לעשות את החג היא קלישאה שנתמכת במציאות של כל זוג שאני מכירה. כולם סובלים מתסמונת החגים והתורות, ולא משנה כמה נקבע את הדברים מראש – מישהו תמיד ייצא חמוץ ולא מרוצה. 

"אבל למה? תעזרו לי להסדיר סוגיה מטרידה: מצד אחד, ההחלטה איפה נעשה את החג דורשת תיאום מראש עם האחים. אבל נניח שאחי ואחותי עושים את החג אצל החמות שלהם, מה זה אומר? האם זו לגיטימציה לעשות את החג אצל אירית כי גם ככה כל המשפחה לא תהיה ביחד, או שלהיפך, אנחנו אמורים להיות עם ההורים שלי כדי לא להשאיר אותם לבד?! 

"אין ספק, אם יש רגע אחד שהייתי משלמת בעבורו הרבה כסף כדי שיחליפו אותי זו שיחת הציפיות לקראת החגים. הבחירה איפה לעשות את החג, הגיונית ככל שתהיה, מרגישה תמיד כאילו היא אומרת לצד השני: "אנחנו אוהבים אותם יותר". 

"ואגב, זה לא רק עם אירית, אלא גם עם אימא שלי. ולא משנה מי עומדת מולי, גיליתי שעדיף לעשות את השיחה כמה שיותר מוקדם. כך אני מקדימה מראש תירוץ למכה: 'מה, באמת? יכול להיות שאתם לא באים? חבל, כי הזמנתי את בני הדודים השלישיים של אבא והם כבר מעל גיל 80, וזה כנראה החג האחרון שהם יזכו לראות אתכם בחיים', זה רק ניסיון אחד מני רבים למלכד אותנו לצד אחד. אז מה עושים לעזאזל?" 

הצד של החמות: "איזה עניין אתם עושים מלהתארח? אולי תנסו לארח?!"

"אוי החגים. כל שנה מתחילה הסאגה מחדש. איפה התארחנו בפסח, איפה בראש השנה, איפה בשבועות. שיחות טלפוניות אין סופיות נערכות רק כדי לשחזר את ההיסטוריה. ותאמינו לי, חריפי שכל וזיכרון ככל שנהיה, איכשהו אנחנו אף פעם לא זוכרים בדיוק מי אירח ומי התארח (מלבד סוכות, אז זה תמיד אצל גיסתי, היחידה שטורחת ובונה סוכה למהדרין). וכמובן שזה בכלל לא משנה אם אנחנו אירחנו את פסח האחרון והזמנו 30 איש לביתנו, זה עדיין ייזכר כאילו בחג האחרון (ראש השנה כלומר) הם לא היו אצלנו.

"אבל אז באה לה מירב עם שלל טיעונים והצטדקויות, שרק גורמים לי לחשוב: 'אוי אוי אוי, זה באמת מאוד קשה להתארח כל פעם במקום אחר? מסכנים שלי'. בעיות של צעירים.אז על כל משפט שלה, כמובן שיש לי מה להגיד:

"את לא רוצה להשאיר את ההורים שלך לבד? 
בפעם היחידה שזה קרה, יותר משמחנו לארח אותם אצלנו, זוכרת? חג הוא הזדמנות נפלאה להתכנסות משפחתית, וזה נכון שכל הורה רוצה לחגוג אותו עם ילדיו ועם בני/בנות זוגם. כהורה, גם אני מבינה את הרצון של ההורים של הצד השני ואני זורמת עם זה. לא צריך להפוך תורות לדילמה. פשוט קובעים/מודיעים פעם פה ופעם שם. ואם יקרה שוב שהוריה של מירב יישארו לבד, הבית שלנו פתוח. אז תזכירי לי איפה פה הדילמה בדיוק?

אירית ומירב אמבר (צילום: מיכאל שוודרון)
בואי נפתח את הטבלה, סבבה? | צילום: מיכאל שוודרון
"את ממש לא יודעת איפה להתארח, הא?
האמת שטרם החלטתי ביני לבין עצמי מה עדיף: לארח או להתארח? מצד אחד, לארח זה אומר אירוע משבש שגרה הדורש תכנון של מפיק על בכל הרמות. סדר היום מתכנס למצב חרום, והוא כולל הכנת לו"ז פרטני ומדוקדק, קבלת החלטות הרות גורל ראשית, בכל מה שקשור להרכב המוזמנים. איתור של מי שנופל בין כסאות של התורות והמחויבויות. תכנון תפריט, תכנון לוגיסטי של פיצוח מקומות הישיבה, המצריך תגבור של שולחנות וכיסאות, ועוד ועוד. שלא לדבר על הדקה ה-90, שבה תמיד מגיעים 'נספחים' נוספים 'ששכחו' להודיע שהם מגיעים לסדר. לשולחן כבר תגיעי עם הלשון בחוץ.
 
"מצד שני, גם להתארח זה לא פשוט. הנורמה המקובלת היא להביא חלק מהתבשילים כדי להקל על המארחים. במקרה כזה צריך לדאוג להעברת הבישולים כך שיעמדו בטלטולי הדרך, ואין דבר מבאס יותר מלצאת בבגדי החג הלבנים, שעתיים לפני הזמן ולו רק כדי לעקוף את הפקקים (ובכל זאת לאחר). 

"אבל שיהיה ברור: למירב אין אפילו את הדילמה הזאת. אם הבעיה היחידה של הזוגות הצעירים זה רק לבחור איפה הם יתארחו השנה - זה מרגיש לי כמו פריבילגיה נהדרת.

"את לא מרגישה נעים מאיתנו?
אז הנה דילמה שלא קיימת אצלי בכלל, ואתם מוזמנים לצטט אותי בכל הזדמנות שיש: אם יהיה מצב שבו נמצא את עצמנו, בן זוגי ואני, לבד בחג כי כל ילד בחר להתארח בצד השני – אל תרגישו לא נעים לרגע. בשנייה, אני אורזת מזוודה, קונה זוג כרטיסים ומתעופפת לחו"ל. ובלבד שלא נפול לעול על מישהו אחר. קטן עלינו".

 טיפ מהכלה: "תעשו את השיחה כמה שיותר מוקדם (לכל מי שטרם התארגנה לקראת פסח – זה הזמן!), ותמיד תמיד תנסו לאחד משפחות אם אחד מהצדדים נשאר לבד. לא רק שאף אחד לא נעלב, גם ככה אני לא מוותרת על הבומוולוס של אמא שלי (כן, בריטית, אבל למדה מחמותה) ועל הקניידלעך של אירית".

טיפ מהחמות: "פשוט תהיו קלילים, תזרמו ורק כך תצליחו למנוע וויכוחים ואי נעימויות. וטיפ קטן נוסף: כדי למנוע את הצורך בטלפונים לשחזור היסטוריית ההתארחויות, אולי כדאי להכין טבלה אחידה משותפת לכל המשפחות ובה יירשם 'סידור העבודה' של החגים ומה שיוותר הוא רק להתחיל לבשל".

 

>> בשבוע שעבר: "חמותי חושבת שאני מתלבשת מזעזע"

לכל הטורים של "הצד שלה הצד שלה"