על פערי שכר וייצוג בין גברים ונשים בוודאי שמעתם כבר לא מעט, אבל יש מדד נוסף ויעיל שמבטא עד כמה אי השוויון בחברה שלנו הוא בעיה תרבותית, התנהגותית ושורשית: פערי האורגזמה – העובדה שגברים גומרים בדרך כלל יותר מנשים. הנתונים מדברים על כך שבעוד 91% מהגברים גומרים בכל מפגש מיני, רק 64% מהנשים מגיעות לסיפוק. למה זה קורה? ובכן, התשובה היא לא "אתן מורכבות ואי אפשר לספק אתכן" היא הרבה יותר מורכבת מזה.

אחת הסיבות המרכזיות היא ההנחה השגוייה והמיושנת שנשים צריכות לחוות אורגזמה נרתיקית, כלומר תוך כדי חדירה. נכון, העובדה שרוב הנשים זקוקות לגירוי בדגדגן כדי לגמור (אפילו אורגזמות נרתיקיות כרוכות פעמים רבות בדגדגן) – אבל איכשהו התרבות שלנו עוד לא יישרה קו עם הסיפור הזה. התפיסה סביב מין עדין שמה את ההנאה הגברית במרכז ואת זו של האישה במקום השני. אז למה זה קורה?

1) התרבות הפופולרית מציגה בעיקר נשים שגומרות מחדירה

בין אם בסרטי פורנו, אירוטיקה או סתם רומן הוליוודי, נשים כמעט תמיד מוצגות כשהן גומרות בתוך כמה שניות בודדות של חדירה אגרסיבית עד כדי כך שקשה לא לתהות "מה לא בסדר איתי אם אני לא גומרת מחדירה. אולי זה רק הפרטנר הלא נכון?". אלא שהמציאות היא שעבור רוב הנשים, זה לא משנה מי הפרטנר או מה גודל האיבר שלו, בנרתיק יש מעט מאוד קצוות עצבים והסיכוי לגמור ממנו נמוך. התיאורים של אורגזמה נשית בתקשורת רק מתחזקים חוסר ביטחון אצל נשים שלא גומרות ככה.

זיוף אורגזמה (צילום: Shutterstock)
גומרת בשניות? רק בסרטים | צילום: Shutterstock

2) אחוז הנשים שגומרות מחדירה נמוך ממה שהעריכו

אם נשפוט לפי השיח סביב אורגזמות נשיות בתרבות הפופולארית, אפשר לטעות ולחשוב שרוב הנשים גומרות או יכולות לגמור תוך כדי חדירה, אם רק ינסו מספיק חזק. למעשה, אם נפחית מאחוז הנשים שגומרות מחדירה את אלו שגומרות בגלל שהן מקבלות (או דואגות לעצמן) לגירוי דגדגני תוך כדי, נגיע ל15% בלבד. אז למה מדברים בעיקר עליהן? למעשה, מחקר שערכה לאחרונה סקסולוגית מארה"ב גילה שרק עבור 4% מהנשים האורגזמות בזמן חדירה הן המהנות ביותר. רוב הנשים, גם אלו שכן יכולות לגמרות מחדירה, בכלל מעדיפות גירוי דגדגני לצד החדירה והייתר מעדיפות גירוי ישיר של הדגדגן.

3) איבר המין הנשי מוגדר על ידי הנרתיק

כבר מילדות, כשאנחנו לומדות על ההבדלים בין אברי מין נקביים וזכריים, איבר המין הזכרי מוגדר על ידי הפין והנשי על ידי הנרתיק. האמת? זה אשכרה אבסורד שאיבר המין הנשי מוגדר בעיקר על פי חלק אחד שבו. זה כמו שנגדיר את הפנים רק לפי האף. אבל זה לא סתם אבסורד, למעשה, יש פה מחשבה פטריארכלית של ממש: משמעות נוספת של המילה 'נרתיק' היא תיק, משהו ששמים בו דברים. במילים אחרות, האנטומיה הנשית מוגדרת בשפה כמשהו שקיים עבוד גברים. אלא שהדגדגן לא פונה לגברים, הוא נשאר מחוץ להגדרה הזו – היא שלנו ובשבילנו. אם נתחיל לדבר עליו כשאנחנו מדברות על הפות יותר נשים וגברים יהיו מודעים אליו ויכירו בקיומו.

via GIPHY

4) סקס מוגדר כפין-בתוך-פות

כמה שנים אחרי שאנחנו לומדים את המילה "הנרתיק", אנחנו לומדים את המילה "סקס", המוגדר בצורה דומה: על ידי הפין. כל דבר שלפני החדירה הוא "משחק מקדים" או "התמזמזות" והסקס עצמו חייב לכלול חדירה. קיים יחס לא שוויוני כלפי הגמירה הגברית, באופן שהופך אותה לאירוע המרכזי ביחסי המין. היחס הזה זה יכול להיות קשור גם לרעיון התרבותי שמין הוא עבור רבייה, לא הנאה, ולכן המעשה שמוביל רבייה הוא מוערך ביותר. כך או כך, החדירה נחשבת למנה העיקרית של יחסי המין, למרות שהמנה המועדפת על רוב הנשים היא בכלל משהו אחר.

5) הסיפוק הגברי נחשב יותר מהסיפוק הנשי

הסיבה שהחברה מגדירה את יחסי המין באופן שמעדיף הנאה גברית היא פשוטה מאוד: החברה שלנו מעדיפה גברים על פני נשים ולכן, גם ההנאה שלהם יותר חשובה. כך לדוגמה, פעם אחר פעם מחקרים סוציולוגים שנעשים סביב יחסי מין מגלים שיותר מצופה מנשים להעניק מין אוראלי מאשר מגברים. חוסר תשומת הלב לדגדגן היא לא רק אי הבנה אנטומית, כי גם כאשר אנשים מודעים לדגדגן, קיימת התייחסות כאילו ההנאה הנשית לא חשובה מאותה המידה.

אז נכון, סגירת פערי האורגזמה היא אולי לא המאבק הפמיניסטי הבוער ביותר, אבל ברגע שנפרק כל המסרים התרבותיים שמאחורי זה, נגלה שאנחנו פוגשות באותם רעיונות שנמצאים מאחורי כל מסר פמיניסטי - הרעיון הבסיסי כי נשים קיימות כדי לרצות גברים. ברגע שנאמץ את זכותה של האישה להנאה ולאף אחד מלבד עצמה, ניתן לנשים חופש גדול יותר להיות עצמאיות ולרדוף הרצונות שלהן בכל התחומים.