איזה מקום זה התור לבית מרקחת בסופר פארם, הא? בכל פעם שאני שם אני מגלה דברים חדשים על העולם. השבוע גיליתי שזו נקודת הציתות הטובה ביותר, כי בארצנו אין כבוד למרחב הפרטי, וכי התור הארוך מאפשר להאזין לסיפור עם התחלה, אמצע, סוף ואפילו תובנה לפני שיהבהב המספר שלי על המסך.
כך קרה שצותתתי לשתי בנות גילי, שעמדו מאחוריי וחלקו ביניהן ואיתי מידע חשוב: "אנחנו יחד כבר חודש וחצי ואני לא מרגישה שאני מתאהבת, הכל באמת כיף וסבבה, אבל כלום לא קורה לי בבטן, זה לא הגיוני, נראה לי שאני חותכת".
- "תגידי את אמיתית?" החברה לא נשארה חייבת; "את בת 16? למה את חושבת שיהיו לך פרפרים בכלל? טוב לך, נעים לך? למה לסיים את זה?".
- "את לא חושבת שהייתי אמורה להתאהב כבר?" היא לחשה וכמעט הסתובבתי לחבק אותה. "מה זה אמורה? לא יודעת מיכל, אנחנו בנות 30, אהבה היא שונה בגילנו, זה לא פרפרים בבטן וזיקוקים בראש. זה משהו רגוע כזה".
נשבעת שניסיתי לא להתערב, אבל המחשבות שלי יצאו לי מהפה בקול רם מבלי שהתכוונתי:"מה אי אפשר גם וגם?". שתיהן בהו בי, ואז התחיל ההסבר. מיכל סיפרה לי על נדב ועל ההתחבטויות שלה. הוא מקסים אבל לא הכי מרגש אותה, ובניגוד לכל הקודמים הוא גם בעניין ולא מסתיר את זה. חברתה גיל סיפרה שלקח לה בערך שלושה חודשים להבין מה היא רוצה מהקשר עם הנוכחי שלה, ועכשיו הם מתחתנים. נזכרתי בחבר טוב שאמר לי לא מזמן שצריך לתת הרבה זמן, ממש בנדיבות, לפני שמחליטים אם קשר מסויים נכון לנו או לא, וככה יצא שהצעתי לחברה החדשה שלי לתת לבחור ולעצמה זמן בנדיבות. "כמה זמן?" מיכל שאלה. "נגיד...שלושה חודשים?" אמרתי בלי להבין את ההשלכות. "אתגר 90 הימים!" גיל קפצה בשמחה והמשיכה: "90 ימים שבהם נמצאים בקשר בפול פאוואר, בלי לבחון כל רגע אם זה טוב או רע, אם יש או אין רגשות, פשוט להיות".
גיל ואני חשבנו שזה רעיון גאוני, אבל מיכל התפלצה: 90 ימים זה מלא!". ניסיתי להבין אם כשיגיע הרגע שלי לעמוד באתגר 90 הימים זה יהיה ריאלי בכלל עבורי.
הסיבות להשתתף ב"אתגר 90 הימים"
1. כל דבר הוא טרן אוף. רק בשבוע האחרון שמעתי משלושה אנשים שונים שהם פסלו פרטנר/ית אחרי כמה דייטים בגלל כל מיני דברים הזויים. הבנאדם הוא מכלול תכונות, גם אם הוא מגלה חיבה מוגזמת לחתולים.
2. קשה לתת למישהו להכנס ללב שהתאכזב בעבר. אז למה לצפות מעצמנו להוריד מגננות ולהתמסר בזמן קצר? לוקח זמן, ולא מעט, להבין מי האדם שמולך, לתת בו אמון, ללמוד אותו.
3. השפע מסנוור. אנחנו יוצאות לארבעה דייטים עם מישהו ותוך כדי כבר מקבלות עשר הזמנות לדייטים אחרים באפליקציה, איך אפשר להקדיש כך את הקשב הראוי לקשר?
למי האתגר מתאים?
1. אם יצאתם ל-4-5 דייטים וכיף לכם, אבל אין לכם מושג לאן זה ממשיך (והבטן לא עוזרת לכם להחליט).
2. אם אתם רוצים לתת לעצמכם זמן להכיר אחת את השני בלי להיות עם רגל אחת בחוץ כל הזמן.
3. אם אתם נמשכים אחד לשניה אבל עוד לא נמצאים בשלב הרגשות.
כנראה שהימים הראשונים של האתגר יהיו קשים, אבל נראה לי שאם מתעקשים אפשר להצליח פשוט ליהנות מהביחד בלי לחשוב על העתיד. אגב, אם אתם נשות קיצון, אפשר לייצר איזה משבר בחודש השני ולבדוק איך הלב מגיב, כי לפעמים תנודות חזקות מביאות לתוצאה. אבל זו רק העצה הגרועה שלי.
בסוף 90 הימים, אמרנו למיכל, או שכבר תהיי מאוהבת בטירוף או שתדעי באופן מוחלט שזה לא זה, ומה יותר טוב מאשר מוחלט? מוחלט זה נעים בגוף, זה חד משמעי, מאוהבת מוחלט זה פאקינג כיף, אבל גם לא בעניין באופן מוחלט זה משחרר. נכון, מדובר באתגר קשוח, אבל בינינו, ניסיתם את דיאטת 17 הימים? זה בטוח לא קשה יותר.
לא מדובר בצעד נכון לכל הקשרים, אבל אני חושבת שכיום אנחנו מהירות על ההדק, פוסלות מהר מידי ומצפות לאהבה שמגיעה בתצורת זיקוקי דינור של יום העצמאות, כשיש אפשרות שאהבה אמיתית מגיעה כזרמי מים תת קרקעיים ונשארת הרבה אחרי שמנקים את הקונפטי. תנו לעצמכן זמן, והמשיכו להאזין לשיחות בתורים לבית המרקחת, כי אולי תמצאו חברות חדשות.