מומחית לדייטים פירסמה במגזין ההאפינגטון פוסט את חמש הסיבות שבגללן הדור הצעיר מתקשה לקיים מערכות יחסים ארוכות טווח. כמו תמיד עם טורים שמנסים לנתח את "הדור הצעיר הזה", הוא בעיקר הרגיש כמו שיחה עם סבתא שמצקצקת בלשון בהתנשאות ומספרת לנו שפעם היה יותר טוב. אז למרות שאין על סבתוש, אי אפשר להאשים כל היום את פייסבוק בכל מצוקות חיי האהבה שלנו. הנה עיקרי הדברים שהובאו בטקסט.
1. המומחית: "אנחנו מצפים מהפרטנר שלנו להיות כל מה שאנחנו רוצים. כשרשימת הדיל-ברייקרז הפרטית של כל אחד כל כך מדויקת ומפורטת, יש סיכוי שהיכולת שלהם להתגמש הלכה לאיבוד?"
אנחנו דור שראה לא מעט משפחות מתפרקות וזה לא נראה לנו להיט. לכולנו יש חברים שגדלו להורים שהתחתנו צעירים מדי, עיגלו פינות ונשכו שפתיים כשחשבו שהשגרה והילדים יצליחו להתגבר על הפערים. כמה חבל שבמבחן המציאות, הפשרנות התפוצצה להם בפנים. כאלה אנחנו, לא מוכנים לוותר על רמת החיים, השאיפות המקצועיות שלנו ובעיקר - על חיי האהבה. ומה כל כך לא בסדר בזה?
2. המומחית: "לפני שלושים שנה, היינו יכולים להגיע לדייט בלי לדעת איך הפרטנר נראה. לא הייתה את האופציה של לחפש תמונה שלו בפייסבוק"
ברור שלהגיע לדייט נטול דעות קדומות יכול להוביל לקשר נפלא. אבל זה באמת משנה מתי אקבל את ההחלטה אם הוא חתיך היסטרי מבחינתי או לא? אניח לרגע את הפוליטיקלי קורקטיות בצד – משיכה היא פקטור שבלעדיו זוגיות לא יכולה להתקיים ולמרבה הצער, חלק לא מבוטל ממנה נשען על מראה חיצוני, ואין שום דבר מזיק בבדיקה זריזה שתקבע אם יתחשק לי לקרוע ממנו את הבגדים בהמשך. עם זאת, תנו לנו את הקרדיט להבין שזו לא סיבה מספיק טובה לפסול דייט פוטנציאלי.
3. המומחית: "רווקים רבים מתאמים עם חבר מראש שיבוא להציל אותם במקרה והדייט כושל"
אני מודה ומתוודה, לעתים אני משריינת לי חברה ליד הטלפון, שבדיוק עכשיו נמצאית בדרך למיון אחרי שנשך אותה סוס. בלא מעט מקרים זה גם מאוד השתלם לי: החל מחוסר התאמה משווע ועד חלאות שניסו להטביע אותי באלכוהול מתוך ציפייה שזה יגרום לתחתונים שלי להחליק מהר יותר למטה. במציאות בה למדנו להיות חשדניות יותר מדובר באמצעי זהירות (די שקוף האמת) לקום וללכת כשזה כבר לא מתאים. הערב קצר גם ככה.
4. המומחית: "פעם קודם התחתנו, ורק אז עברו לגור יחד. היום מגורים משותפים זה תנאי מחייב לפני החתונה"
הנה הפתעה: אנחנו שוב מואשמים בבררנות. לסבים ולסבתות שלנו וגם לחלק מההורים זה נשמע מופרך לחלוטין העובדה שאנחנו חולקים קורת גג יחד עם בן הזוג בלי האישור המיוחד של רבי וטבעת. אין דרך עדינה לנסח את זה – אנחנו מעמידים את הזוגיות שלנו במבחן. אבל למה זה כל כך לא בסדר לבדוק אם אנחנו באמת מצליחים לנהל חיים משותפים לפני שאנחנו ממסדים אותם? למה זה אסון אם אני רוצה לוודא שאני מצליחה לסבול את הבל הפה שלו 365 ימים בשנה או שזה חמוד בעיניי שהוא לא מצליח לכיוון לאסלה ושהוא ממש נהנה להדיח כלים?
5. המומחית: "אנחנו בונים פרופיל של תכונות על הנייר בפייסבוק ואז מחליטים אם לצאת איתו"
נכון, התחקיר המקדים שאנחנו עושים אחת לשני ברשתות החבריותיות קצת הורס את הגילוי בזמן אמת ואת ההפתעה, אבל יש לו גם צד חיובי: אני מגיעה הרבה יותר מוכנה לדייט, עם רצון אמיתי לפגוש את הבן אדם שקצת למדתי עליו. אם לפני כל ראיון עבודה מציעים למועמדים ללמוד על החברה והבוס מגוגל, למה לא לעשות את זה לקראת דייט ראשון? בתכלס, אין הרבה הבדל בין השניים. אף אחד הוא לא באמת עצמו בדייט ראשון, אמר לואי בהופעה שלו השבוע בירושלים. והרי אם זה נכון, אני צריכה ללמוד מי הקהל שלי לפני שאני מופיעה במערכה הראשונה.