אדיר רון (צילום: אריאל סגל )
אדיר רון: "החלטתי להוסיף בנימה אישית שאני חושב שהיא מוכרת את עצמה קצת בזול" | צילום: אריאל סגל

 כשאדיר רון (35), סמנכ"ל שיווק בחברת Duve מפרדס חנה, החל לחפש אחר מועמדים ומועמדות למשרת מנהל מרקטינג, הוא שם לב לתופעה מצערת אך לא מפתיעה – ציפיות השכר של הנשים היו נמוכות משמעותית מאלו של הגברים. הוא החליט לשלוח לאחת מהמועמדות שלא התקבלה מייל, ובו הוא המליץ לה להבא לבקש 5,000 שקלים יותר: "נשים צריכות לדעת לבקש שכר שמתאים לכמה שהן שוות", הוא אומר.

הפערים, לדבריו, היו משמעותיים ביותר. "כשמגייסים בהייטק, בדרך כלל סוגרים מראש בחברה על טווח שכר אופציונאלי - וכל עוד ציפיית השכר של המועמד נמצאת בטווח הזה, אפשר להסתדר במשא ומתן לאחר מכן. תוך כדי הליך הסינון והמעבר על המועמדים, התחלתי לשים לב לפערים המשמעותיים בבקשה לשכר. היו גברים עם עשר שנות ניסיון שביקשו אלפי שקלים יותר מאישה עם מספר שנות ניסיון זהה", הוא מתאר בשיחה עם mako, "ככל ששנות הניסיון גדלו כך הפערים גדלו".

רון החליט להתקדם עם שני מועמדים, גבר ואישה, כשבסוף נבחר הגבר למשרה: "השכר שהם ביקשו היה דומה, אבל היה פער גדול בניסיון שלהם. הוא היה עם שלוש שנות ניסיון והיא עם עשר. גברים עם אותו ניסיון כמו שלה ביקשו סכומים גבוהים יותר". ההחלטה להעסיק בסופו של דבר את הגבר הייתה, לדברי רון, כיוון שהניסיון שלו היה יותר רלוונטי להם. "הוא הגיע מעולם תוכן שיותר קרוב אלינו. היא הייתה מועמדת מאוד חזקה והפייבוריטית שלי לאורך כל הדרך, אבל בסוף הדרך הוא ניצח בנוק-אאוט". 

לאחר שנמסרה ההודעה למועמדת, היא ביקשה לקבל פידבק על התהליך. "נתתי לה משוב מקצועי ואז עצרתי, חשבתי, והחלטתי להוסיף בנימה אישית שאני חושב שהיא מוכרת את עצמה קצת בזול. כתבתי לה שעם כמות הניסיון והיכולות שהיא הפגינה מגיע לה לקבל הרבה יותר", הוא מספר.

את המייל ששלח לה הוא החליט לפרסם, בלי לחשוף את פרטיה, גם בפוסט בפייסבוק. "זה לא היה מתוך רצון לטפיחה על השכם אלא מתוך סיפור של 'תקשיבו קטע, הייתה פה מישהי שלא ידעה להעריך כמה היא שווה ואיזה באסה'", הוא מדגיש, "היא כזאת מדהימה שאני מת שמישהו ייקח אותה וישלם לה את מה שמגיע לה".

לדבריו, המודעות שלו לנושא החלה מאז שנולדה לו בת, לפני שלוש שנים וחצי. "יש לי רצון להיות אב מעורב. זה מתבטא בבחירה שלי לעבוד במשרה היברידית כדי להיות איתה בבית, ועד הספרים שאני מקריא לה. אני לא רוצה שהיא תגדל על סיפורי ילדות בהן האישה היא מסכנה שצריכה שגבר יציל אותה. בנוסף המחמאות שאני נותן לה הן לא רק על כך שהיא יפה".

הפוסט, שנעשה ויראלי, גרר הרבה תגובות. חלק מהנשים בחרו לחזק את רון ולהודות לו, ואפילו להתייעץ איתו לגבי ציפיות השכר שלהן. "הרבה נשים שולחות לי את קורות החיים שלהן. עזרתי להן וביחד הבנו שהן מבקשות פחות ממה שכדאי להן", הוא מספר, "אני חושב להקים מיזם מסודר – לאפשר לנשים למלא טופס המפרט מי הן ולאן הן מתמיינות, כשהן יקבלו בחזרה המלצה אם להעלות או להוריד את ציפיית השכר הבאה". גם המועמדת עליה נכתב הפוסט כתבה לו: "היא אמרה שהיא קיבלה את זה בטוב, שזה גרם לה להבין מה היא שווה. היא לקחה את זה למקום המעצים ואמרה שהיא תחשוב מחדש על איך היא מתמחרת את עצמה. זה מאוד שימח אותי".

של מי האחריות לתיקון?

נשים לא מבקשות פחות כסף סתם כי הן חסרות בטחון ביחס לגברים - אלא כי הן מפנימות מסורת ארוכה של אי שוויון בעבודה. "פערי השכר המגדריים נובעים מכמה סיבות", מסבירה עו"ד גילי ורון, מנהלת המערך המשפטי ויצו ישראל. "הנשים עדיין נושאות לרוב בנטל הטיפול בבית ובמשפחה ('העבודה השקופה'), ולכן עובדות בשכר פחות שעות מגברים; נשים עובדות בענפי תעסוקה עם שכר ממוצע נמוך יחסית (כמו ענפי הבריאות, הרווחה והחינוך), ופחות נשים עובדות בתפקידים בשכר גבוה ומשתלבות בדרגים ניהוליים".

הבחירה של רון להמליץ למועמדת לדרוש שכר גבוה יותר עוררה גם ביקורת, כאשר חלק מהגולשות ביקרו את בחירתו לבחור בסופו של דבר גבר לתפקיד, וגם את האופן בו הטיל את האחריות לציפיות השכר הנמוכות על הנשים עצמן - במקום על החברות והארגונים. "זה נכון שנשים צריכות לדרוש יותר, אך אין זה מוריד מאחריותו של הארגון לייצר מצב שוויוני בו לתפקיד יקבע שכר קבוע ללא קשר למגדר המאייש אותו", אומרת עינת וייסבורט, יועצת ארגונית המתמחה בשוויון מגדרי ומנכ"לית דרך אישה, "ארגונים אחראיים לעשות עבודה עמוקה בנושא ולייצר אופק של שוויון מגדרי. ולנשים אני ממליצה לבחון את דרישות השכר שלהן ולהתאים אותן ליכולות האישיות שלהן".

"הייתה אישה שכתבה לי 'אני מקווה שהבת שלך לעולם לא תחווה גבר מסגביר כמוך שלא ייקח אותה לתפקיד'", מתאר רון, "הרגשתי שסובבו את הסיפור כדי שיתאים לנרטיב שמאוד העליב אותי, בעיקר בגלל שאני מחזיק מעצמי אדם עם מודעות גבוהה לנושא. נכון שיש הרבה הסללה וגורמים שונים שהובילו לפערים האלו, והאחריות צריכה להיות הדדית – אחריות האישה לדעת מה היא שווה, ואחריות המעסיקים לקבל מועמדים בלי קשר למה שיש להם בין הרגליים".