את קורעת את התחת, לוקחת על עצמך עוד ועוד עבודה, נאבקת לאזן הכל עם החיים האישיים שלך ועדיין לא מתקדמת? החדשות הטובות הן - שנשים רבות נמצאות איתך באותה סירה. החדשות הרעות הן שיש מצב שאתן חותרות שם בגלל שאתן חוטאות באחת מחמשת הטעויות הקטנות - והמעצבנות - שלפניכן.
עוד בערוץ הנשים:
נכון, זה מבאס, אבל היי, לא מדובר במשהו שאי אפשר לתקן - במיוחד אם יש לך מספיק מוטיבציה. אז מה טעות הקריירה שלך ומה את יכולה לעשות כדי להתגבר עליה? בואי ננסה להבין יחד.
תסמונת החמודונת
חשוב לך להסתדר עם כולם בעבודה, גם על חשבון האינטרסים שלך עצמך? יש מצב שבחיים הפרטיים הטקטיקה הזו נהדרת, אבל בעולם הקריירה? את עושה טעות. "נשים לומדות מילדות להתנהג בצורה מסוימת", טוענת לואיס פ. פרנקל, סופרת אמריקאית שחיברה ספרים בנושאי קריירה נשית. "מלמדים ילדות קטנות להיות נחמדות ולהסתדר עם אחרים, בזמן שבנים קטנים מחונכים לעצמאות ולתחרותיות. החינוך הזה מוביל לכך שבתור נשים בוגרות, אנחנו מתמודדות עם מערכות חברתיות שמעדיפות להציב אותנו 'במקומנו הראוי' – כלומר במשבצת הנחמדה, הלא מזיקה".
מחקר שנערך לאחרונה בידי העמותה הניו-יורקית "קטאליסט" שפועלת לקידום נשים בעבודה, מדגיש גם הוא את פערי התפישה בכל הקשור למגדר ומקום העבודה: "כשאנחנו חושבים על מנכ"לים, לרוב אנחנו חושבים על גברים", נכתב שם. "גברים נתפשים כדומיננטיים ושאפתניים ואילו נשים נחשבות ידידותיות ורגישות".
אנחנו לא אומרים לך לא להיות נחמדה בכלל, להיפך; אנשים אוהבים לעבוד עם אנשים נעימים. אבל יש הבדל בין "להיות נחמדה", ל"לא להיות אסרטיבית". הגבול הדק שעובר בין השניים יכול להיות ההבדל בין קידום מקצועי לצעידה במקום.
את שותקת במהלך ישיבות
בזמן שעמיתייך לעבודה, אלה שנמנים על מין זכר, מתמתחים בכיסאות שלהם ומביעים את דעתם בלי בעיה (כולל הבעת מורת רוח מדברים שנאמרים ושהם לא מסכימים איתם), את יושבת על כסא הישיבות, מקשקשת במחברת ובעיקר מקשיבה לנאמר מסביב. נשמע לך מוכר? אם כן, דעי שאת עושה טעות שפוגעת בקידום שלך; ישיבה היא המקום להציג את המקצועיות שלך, את דרך החשיבה שלך ואת הרעיונות שלך. כשאת יושבת בשקט ולא מפגינה אף אחד מהם – את עשויה להיתפש כגרועה בפתרון בעיות, מה שיגרום לממונים עלייך להניח שאין לך יכולת להוביל אחרים וינמיך את הסיכויים שלך להתקדם בחברה. "נשים לא מבינות שמקום העבודה הוא בעצם מגרש משחקים ושכדי לנצח במשחק, מוכרחים להבין את החוקים, המגבלות והאסטרטגיות", אומרת פרנקל. "יותר מדי נשים מניחות שאינטליגנציה ועבודה קשה מובילות להכרה, כאשר במציאות את חייבת לזהות את ציפיות התרבות הארגונית של מקום העבודה שלך, להתאים את עצמן אליהן ולשקף לסביבה את העבודה שלך".
אז מה עושים? עובדים על כישורי התקשורת ומתחילים מהממונים עלייך; מייל יומי שמיידע אותם על ההספק שלך, פגישת עבודה שבועית וכמה שיותר ביטוי של רעיונות מול הקולגות שלך – אפילו בצורה לא רשמית, או בפגישות בארבע עיניים – יעזרו לך לשפשף את כושר הביטוי ולהתרגל להביע את עצמך בסביבת עבודה רשמית. השלב הבא? נסי לאתגר את עצמך לדבר או להגיב לפחות על שני נושאים במהלך פגישה. אחרי שתרגישי יותר בנוח, אנחנו מניחים שהדיבור יבוא יותר בטבעיות.
את לא משקפת את העבודה שלך לממונים עלייך
לא להתבטא בישיבות זה גרוע, אבל לא לשקף את העבודה שלך כלל – זה גרוע הרבה יותר: כשאת לא מערבת את הבוסים שלך במה שאת עושה, בנקודות ציון חשובות לאורך הפרויקטים שאת עובדת עליהם ובקצב ההתקדמות שלך, את יוצרת אשליה לפיה את לא עושה דבר.
נכון, לפעמים דיווח רציף – יומיומי או קצת מרווח יותר – גורם לך להרגיש כאילו את עושה לעצמך יחסי ציבור, אבל זכרי: את עובדת קשה כל היום ומגיע לך לקצור את הפירות. אם הבוס הישיר שלך בכלל לא יודע מה את עושה כל השעות האלו, זה בחיים לא יקרה. לא חבל?
את בוחשת בקלחת המשרדית
רוצה שייקחו אותך ברצינות? הנה חוק שכדאי לך לאמץ: אל תרכלי. כאילו, בכלל. קשה? הכי. משתלם? מאוד. את יכולה להקשיב לרכילות אם אחרים מספרים לך אותה, אבל הימנעי מלהיסחף לתוכה; את לא רוצה להיתפש כבחורה הילדותית שבוחשת בקלחת המשרדית וגם לא כבחורה הכי פחות אמינה במשרד. אמינות שנבנית מתוך אמון היא מפתח קריטי להצלחה המקצועית שלך.
את כל הזמן מתנצלת
"סליחה ששכחתי לשלוח לך את המייל"; "סליחה אם אני מטרידה, אבל רק רציתי לשאול..."; "סליחה שאני מבקשת, אבל אני ממש חייבת לקחת יום חופש"; "אני ממש ממש מצטערת, אבל לא אוכל להישאר במשרד לשעתיים נוספות". מזהה דפוס? ואולי השאלה הקריטית יותר: מזהה את עצמך?
אם כן, זה הזמן לבדק בית. אין ספק שהיכולת להתנצל ולקחת אחריות כשיש צורך – היא קריטית, אבל התנצלות יתר היא לא רק עסק מעצבן ומעייף, אלא גם כזה שמצייר אותך כקלולס שלא יודעת מה היא עושה. נסי לשים לב לכמות ה"סליחה" שיוצאת ממך ביום ואם את מרגישה שהמינון גבוה מדי, החליפי את הסליחות בהצהרות קצת יותר אסרטיביות, כאלו שיראו שיש לך לפחות מעט מושג ובטחון בדרך שלך.