שבוע אחרי יום האישה הבינלאומי ורגע לפני הבחירות, שוחחנו עם הלית בראל (43, אמא לשתי בנות בנות 5 ו-10), חברת הנהלה ב"קבוצת המומחים (המועצה) לשלום ולביטחון". הארגון עלה לכותרות בימים האחרונים בעקבות קמפיין שיזמה, המייצג את עמדתם של לא מעט אנשי ביטחון המבקשים להתנתק מהפלסטינים ולקדם את פתרון שתי המדינות לשני העמים. בחרנו לשאול את בראל פחות על פוליטיקה – ויותר לשוחח על נשיות, ביטחון, אימהות ומגדר.

הלית בראל (צילום: באדיבות המועצה לשלום ולביטחון)
"הרקע הצבאי האישי שלי לא רלוונטי". הלית בראל | צילום: באדיבות המועצה לשלום ולביטחון
איך מרגישה אישה בלי רקע ביטחוני עשיר בסביבה כל כך גברית?
"בניגוד לרוב חברי המועצה, שמגיעים עם רקע צבאי בתפקידים בכירים, אני מגיעה מרקע אזרחי. הגעתי לנושא הביטחון מהלימודים שלי, שכללו תואר ראשון באוניברסיטה העברית ביחסים בין לאומיים ומדע המדינה ותואר שני בהארוורד במדיניות ציבורית וביטחון. כיום אני עובדת על הדוקטורט באוניברסיטת מרילנד, בנושא איום גרעיני, ובמקביל מכהנת כחברת הנהלה במועצה לשלום וביטחון, אחרי שעזבתי את תפקיד מנכ"לית המועצה כדי להתמקד בעבודת הדוקטורט שלי ולקחת חלק פעיל בגידול של שתי בנותיי".

עוד בערוץ הנשים:

בעבר שימשה בראל כמנהלת במטה לביטחון לאומי, תחת אהוד ברק ואריאל שרון, וזאת חרף רקע צבאי סטנדרטי למדי, של שירות כפקידת מבצעים בחיל האוויר. "ברור לי שזה לא סטנדרטי", היא מבהירה. "השתחררתי מהצבא בדרגת סמלת, ועדיין שימשתי מנכ"לית במועצה שמעולם לא עמד בראשה אדם בדרגה נמוכה יותר מתת-אלוף. כשפנו אליי מהמועצה ידעו כמובן מה הרקע שלי, ובחרו בי בכל זאת, מתוך תפיסה ביטחונית רחבה, שמנסה להביא גם ידע אקדמי מעבר לניסיון מעשי, ולכן הרקע הצבאי האישי שלי לא רלוונטי".

אין מקרים בהם את מרגישה שקופה, כי בתור אישה "מה את כבר מבינה"?
"מעולם לא ניהלו לי דיונים מעל הראש בגלל שאני אישה או בגלל שהרקע הביטחוני שלי לא מגיע משירות בתפקידים בכירים בצה"ל, בשב"כ או במוסד, כמו רוב העמיתים שלי במועצה. הם אפילו מחפשים הרבה פעמים את האינפוט האזרחי והאקדמי שלי, וברור לכולנו שלכל אחד יש את תחומי ההתמחות שלו והמטרה היא לפעול בשיתוף פעולה כדי למקסם את היכולות שלנו ולהגיע להישגים שאנחנו שואפים אליהם. כשעבדתי בתוך מערכת הביטחון זה היה אחרת, האטמוספירה שונה וגברית יותר והרבה פעמים נתקלים בפליטות פה ואמירות לא נעימות, גם אם לא כלפיי ספציפית אלא כלפי נשים בכלל. אני חושבת שזו פונקציה של מספר הנשים במערכת - ככל שתהיינה יותר, האווירה תשתנה, ואמירות כאלו יהפכו ללא לגיטימיות".

במסגרת עבודתה במועצה, עוסקת בראל בין היתר בקידום מעמדן של נשים בצה"ל ובשילוב חיילות בתפקידים שונים. "אני חושבת שהנושא של שירות נשים בצה"ל חשוב מאוד, והמועצה נקטה בו עמדה חד משמעית. נשלחו מכתבים לראש הממשלה ושר הביטחון במטרה להביא לאימוץ מודל שוויוני יותר, בהתאם להמלצות דו"ח שגב. נעשתה עבודה מאוד מקיפה בצבא, אבל לא כל ההמלצות יושמו, ואנחנו פועלים במטרה להביא לשילוב אופטימלי של נשים בכל תפקיד שהוא בשורות הצבא". 

"לרוב האישה יוצאת מוקדם לאסוף את הילדים, אצלנו זה לא ככה"

בראל, כאמור, כיהנה בעבר כמנכ"לית המועצה לשלום וביטחון, אולם החליטה לפרוש מתפקידה ולהמשיך לעבוד בהנהלת המועצה בהתנדבות, כדי להתמקד בהורות ובקידום הדוקטורט שלה. "בניגוד למי שטוען שזה קל, בעיניי זה האתגר הכי גדול של הדור שלנו, השילוב של הורות ומקצוע. זה עניין מורכב במדינה שלנו. בעצמי, ויתרתי על המנכ"לות מכיוון שהשילוב של העבודה האינטנסיבית במועצה, יחד עם רצון לגדל את בנותיי לא בשלט רחוק והשאיפה לסיים את הדוקטורט פשוט היה מורכב מדי. צריך המון עזרה ממשפחה וחברים, ואני חושבת שאלמלא בעלי ואני היינו שותפים מלאים אף אחד מאיתנו לא היה יכול להתפתח בקריירה. אין לי פתרון קסם, זו פעולת איזון עדינה של כל אחד. היה לי חשוב למצוא בן זוג שרואה כמוני את ההורות כמרכיב מרכזי בחיים שלנו, על כל הפשרות שכרוכות בכך".

בפועל, בראל מגדירה את חלוקת התפקידים במשפחתה כ"שונה מהסטנדרט". "ברוב המקרים, זו עדיין האישה שיוצאת מהעבודה מוקדם כדי לאסוף את הילדים, אצלנו זה לא ככה. אנחנו לא מתחלקים בחשבון מדויק של 50-50, וכמובן שיש תקופות עמוסות יותר לכל אחד מאיתנו ואז השני מתגמש בהתאם, אבל אנחנו מארגנים את החיים סביב ההורות והעבודה של שנינו. אין פה פשרה או ויתור מצדו או מצדי, להפך: בעלי רק מרוויח מהיותו הורה מעורב, זה פועל לטובת כולנו".

>> לירן כוהנר: "אני מפחדת ללכת הביתה בלילה לבד"