נשים רבות מאיישות עמדות מפתח בכירות במשק הישראלי ורק לאחרונה נודע על מינוי נוסף של נדין בודו־טרכטנברג לתפקיד המשנה לנגידת בנק ישראל שתצטרף לצמרת הכלכלית הנשית. מסתבר שלא רק בשוק ההון בא לידי ביטוי כוחן של הנשים שעומדות בראש ארגון מצליח. הכירו את הנשים שבוחרות לעמוד בראש ארגון מצליח ומנהלות את העסק "הגברי" כביכול, מנקודת מבטה של אישה. כיצד אשה יכולה לנהל גברים במפעל אלומיניום? ומה היתרונות של אשה בניהול רשת חדרי כושר?

"האינטליגנציה הרגשית של אישה מהווה יתרון", לורין טפיאס, מנכ"לית הולמס פלייס

אין תמונה
"נשים משתתפות בכל תחום ספורטיבי". מנכ"לית רשת הולמס פלייס
לוריין טאפיאס (62) מעידה על עצמה כאחת שמאז ומעולם הייתה חובבת כושר וספורט, לכן זה לא מפתיע אותה שהיא הגיעה לתפקיד הבכיר וכיום משמשת כמנכ"לית רשת הולמס פלייס. טפיאס עלתה מדרום אמריקה בשנת 1986 וכבר נכנסה לענייני הביזנס. "הספורט היה חלק אינטגרלי מהחיים שלי בדרום אפריקה והחלטתי להמשיך את הפעילות הספורטיבית גם כאן", היא מודה. טפיאס נכנסה כשותפה למועדון הספורט "הקשר הבריאותי", ולאחר מכן הקימה מועדון כושר ובריאות משלה בשם "לייפסטייל". עם הגעת רשת הולמס פלייס לארץ, החליטה טפיאס להצטרף לעסק הספורט המצליח ומונתה למנהלת אזור. טפיאס שימשה במהלך השנים כמנכ"לית וסגנית יו"ר ולפני חודש חזרה לכיסא המנכ"לית.

איך זה להיות בתפקיד בכיר שנחשב די "גברי"?
"אני חושבת שזה מיתוס, המון שנים חשבנו שתחומי ספורט הם גבריים אבל היום אנחנו רואים שנשים משתתפות בכל תחום ספורטיבי מהטריאתלונים ועד ריצות וכדורגל", היא מדגישה

טפיאס מודה שדווקא העובדה שאישה נמצאת בדרג ניהולי בכיר בעולם הספורט היא דבר חיובי, "אני חושבת שבדרגה הכי גבוהה של החברה, האינטליגנציה הרגשית של אישה מהווה יתרון". ולא רק זה, לדבריה המיומנויות של אישה כמו היכולת למולטי טסקינג ופחות חשיבה על אגו מהווים יתרון עצום במקצוע.

למרות זאת היא מודה שכיום קשה לראות מספר רב של נשות עסקים מצליחות שעומדות בראש ארגוני ספורט, "לאשה אין שום חסרונות לעומת גבר, גם בספורט, החברה בארץ שוביניסטית אך משתנה ומתקדמת לאט לאט", היא אומרת. "זה בידיים שלנו, אנחנו קובעות אם אנחנו מצליחניות או קורבנות, הכול שאלה של איך אנחנו תופסות את עצמנו", היא מסבירה. "היום חל שיפור במודעות לפעילות גופנית ואכילה נכונה. כשהגעתי לארץ בשנות ה-80 אם הייתי רצה בחוף, אנשים מסביב היו מציעים לי עזרה וחושבים שמישהו רודף אחריי, אבל היום זה אחרת לרוץ זו הנורמה וכולם עושים פעילות ספורטיבית", היא מדגישה.

"העובדים, הספקים והלקוחות מכבדים אותי", זהבה מואס, מנהלת מפעל אלומיניום

זהבה מואס (צילום: צילום ביתי)
"לא אחליף את המקצוע שלי". זהבה, מנהלת מפעל אלומיניום | צילום: צילום ביתי
"זרקו אותי למים עמוקים והייתי צריכה להתחיל לשחות", מספרת זהבה מואס (57), מנהלת "אלום דקל בע"מ", מפעל אלומיניום בתל אביב. זהבה, אז צעירה בת 28, התחילה לנהל את העסק לאחר שבעלה חלה במחלת נפש ונכנסה לעולם הגברי, "בשנים הראשונות עבדתי קשה בעבודה פיזית ועם הזמן התחלתי ממש לנהל את העסק לבד, ממש למדתי את התחום". היום היא אחראית על עשרה עובדי המפעל ובקשר יומיומי עם עשרות ספקים ולקוחות, ולימים גם בניה הצטרפו לעסק המשפחתי. "רק אחד מהם פרק לאחרונה, כי מדובר בעבודה קשה".

איך העובדים התייחסו אלייך עם הגעתך למפעל?
"מאז ומעולם כיבדו אותי, גם הספקים, הלקוחות והעובדים. כולם מחמיאים לי על עבודתי ויודעים שזו המציאות. זו עבודה קשה מאוד אבל לומדים להיות לפעמים עדינה ולפעמים אגרסיבית".

מפעל אלום דקל (צילום: זהבה מואס)
מפעל אלום דקל בע"מ | צילום: זהבה מואס
לטענתה לא חשבה מעולם לעשות הסבה מקצועית או לעזוב את המפעל לטובת מקצוע אחר, "זה מקור הפרנסה שלי, ואני מפרנסת עוד הרבה משפחות". מלבד היותה מנהלת, נראה כי העובדה שהיא אישה שמנהלת את העסק מקנה לה יתרונות נוספים. "אני משמשת גם כפסיכולוגית, כולם אוהבים לשפוך את הלב ואני מנסה לייעץ מניסיוני", אך למרות זאת מדגישה שיש גם חסרונות, "לפעמים לקוחות רואים שאשה מנהלת את המפעל, אז חושבים שלא ישלמו לה, אבל אני יודעת לעמוד על שלי ונלחמת על מה שמגיע לי".

זהבה מצהירה שמלבד התפקיד הניהולי שאותו היא ממלאת כבר 30 שנה, גם בתחום המקצועי הפכה למומחית, "אנחנו בונים את האלומיניום הכי איכותי ואני מבינה בכל החומרים ואפילו מייעצת לנשים שמגיעות ורוצות לבחור בעצמן את החלונות לבית החדש", היא מספרת. "המשכתי בדרכו של בעלי, אם בעבר הייתי האישה הקטנה שנשארת בבית, היום אני מנהלת את העסק שלו"

ממנהלת ביה"ס למנהלת תחנת דלק, נגה גרי

נגה גרי (צילום: צילום ביתי)
"זו התנסות חדשה בשבילי בעולם העסקים". מנהלת תחנת דלק | צילום: צילום ביתי
נגה גרי (55), מי שעסקה עשרות שנים במערכת החינוך, החליטה לאתגר את עצמה במקצוע חדש בתקופת הפנסיה וכיום מנהלת את תחנת דלק "יעד" בנהריה. גרי עזבה בקיץ האחרון את תפקידה כמנהלת ביה"ס "גולדה" אותו ניהלה ב-10 שנים האחרונות ולפני כחודשיים נכנסה לנעלי התפקיד החדש בתור מנהלת התחנה, "היה לי ברור שבפנסיה לא אהיה בבית והחלטתי שאני רוצה לנסות משהו אחר בחיים שלי. בתור מנהלת דיברתי תמיד על פרואקטיביות ולכן החלטתי גם עכשיו שאני רוצה לחוות התנסות חדשה ומעניינת".

בשונה מצוות המורים והתלמידים עליהם הייתה אחראית, כעת נגה מנהלת צוות של עשרה עובדים צעירים, "אני מנהלת ארגון מסוג אחר ובניגוד לביה"ס - פה עליי לקדם מכירות, לעקוב אחר הרווחים, זו התנסות חדשה בעולם העסקים בשבילי", היא מצהירה.

התגובות לג'וב החדש שנחשב אולי "גברי" דווקא חיוביות, "גם המשפחה וגם בעבודה מאוד מפרגנים, כולם יודעים שאני לא נבהלת מאתגרים חדשים", היא אומרת. "גם הלקוחות מפרגנים, אם מגיע לקוח זועם לתחנה, אני מרגיעה אותו ופונה אליו בשלווה", היא מספרת .

גרי מספרת שאכן למדה עולם מושגים חדש עם המעבר לתפקיד הנ"ל, "זה עולם אחר עם שתי נקודות מרכזיות, בטיחות ושירות", היא מספרת. "הגעתי ישירות לשלב הבנייה של התחנה ועבדתי מול הקבלנים והנהלת הרשת נתנה לי לווי צמוד", היא מדגישה. בחברת "יעד" קיימים 20 סניפים ומתוכן בשלושה עומדות מנהלות. גרי מנהלת את תחנת הדלק בנהריה ואת חנות הנוחות שנמצאת בסמוך לתחנה.

גרי שניסתה להתמודד בבחירות האחרונות למועצת העיר מצהירה שבנתיים היא לא מתכוונת לרוץ לפוליטיקה, "הייעוד שלי הוא לגרום לאנשים להיות יותר טובים, אולי בעתיד ארצה לעסוק בעוד תחומים", היא אומרת. 

"עולם הספורט בישראל הוא עולם גברי יותר מהעולם הצבאי", מורן בצר תייר

מורן בצר-תייר
מנהלת מכון למצויינות בוינגייט, מורן בצר תייר
מורן בצר תייר (44) מנהלת את האקדמיה למצוינות במכון וינגייט בה מתאמנים ספורטאים וספורטאיות בגילאי 12-18 ומרצה לניהול ספורט במרכז האקדמי ברופין  אהבה לספורט וחינוך התחילה כבר  מגיל צעיר, "בילדותי שיחקתי כדורעף עד ששימשתי כקפטנית הקבוצה בעמק חפר", היא מספרת. בהמשך שימשה כמורה לחינוך גופני וכיהנה בהנהלת איגוד הכדורעף בישראל. "החיידק הלוחמני למען הספורט התעורר בי כאשר הייתי חברת הנהלה, ונחשפתי לעוולות המגדריות הקיימות בתחום", היא מספרת.

בצר תייר, סיימה בשנת 2004 את לימודי הדוקטורט בניהול מדיניות ספורט ומגדר ולאחר מכן שימשה כיועצת ב"אתנה", המועצה הציבורית לקידום נערות ונשים בספורט.  את תפקידה בוינגייט ממלאת בצר תייר כבר 9 שנים, "היום מתוך 12-18 והיום מתוך 165 ספורטאים מתאמנות 78 בנות", היא מספרת בגאווה, אך מודה שאחד החסמים לכניסת ילדות לספורט הם העמדות החברתיות והתרבותיות שקיימות בחברה, "צריך להוביל מדיניות מגדרית שלמה במערכת החינוך, המערכות הספורט ובצבא כדי לחולל שינוי מהותי", היא מכריזה.

ומה לגבי נשים בעמדות ניהול בכירות בספורט?
"יש שינוי מסוים בחברה אך עולם הספורט בישראל הוא עולם גברי ובהיבט הניהולי הוא אפילו גברי יותר מהעולם הצבאי שחשוף יותר לביקורת הציבורית בתחום. בצבא אוכלוסיית הנשים גדולה כי מדובר בשירות חובה ולעומת זאת בספורט יש פחות נשים, על אחת כמה וכמה בעמדות הניהוליות".

בנוסף, קיימת חקיקה לייצוג נשים הולם בהנהלת גופי ואגודות ספורט. משרד התרבות והספורט מתנה תקצוב לגופי ספורט שמתוקצבים ביותר ממיליון שקל ע"י המדינה בחובת ייצוג נשים של 30% לפחות מחברי ההנהלה. אך למרות זאת נראה כי השינוי הוא איטי, "כמעט ואין נשים בענפים האולימפיים או יושבות ראש איגודים, היא מצהירה, "המספרים מראים כי רק 22% עומדות בהנהלות גופי הספורט בארץ, זו אמנם התרדמות אדירה אך איטית למדי".

בצר תייר מצהירה בגאווה כי אין ספק שהעובדה שהיא אישה משפיעה על האופן הניהולי שלה, "אני משתדלת מאוד להסתכל במשקפיים מגדריות, כמובן שלא אקבל אישה שלא מתאימה לעבודה אבל יש רצון להכניס נשים לענף גם בתור ספורטאיות, גם בתור מאמנות וגם לדרגים הניהוליים", היא אומרת. נראה כי למרות הקריירה העשירה, היא אינה מוותרת על החלומות לעתיד, "הייתי רוצה להישאר בתחום האקדמי שמעניין אותי", היא אומרת "אך גם בתחום הניהולי, הייתי רוצה להמשיך בתפקיד בכיר בספורט, כמו למשל מנכ"לית הועד האולימפי".

>> שלוש אמהות שמוכיחות: אף פעם לא מאוחר מדי להתחטב
>> מה אימון הכושר הכי שווה עבורך? מעלה דופק בודקת עבורך
>> גם אמא, גם מעצבת: איך אבישג ארבל עושה את זה?