כשיולי ימין היתה בת 17, אמא של חברה שלה נפטרה - ויחד עם עוד חברות היא עזרה בשיפוץ הדירה שלהן. "תכננתי הכל לפרטי פרטים", היא מספרת, "שדרגנו את הריהוט, עשינו שפכטל, צבענו קירות ותלינו תמונות. אני חושבת שאז התאהבתי בעולם העיצוב, בעבודה עם הכלים ובשיפוץ עצמו".
היום היא בעלת עשי זאת בעצמך - עסק לסדנאות בהן ימין מלמדת נשים להשתמש בכלי עבודה, לבצע תיקונים קטנים ולשפץ דברים בבית בעצמן. "אני חיה באינטראקציה קבועה עם הסטיגמה, בטמבוריות כששואלים אותי אם מישהו שלח אותי אני מספרת במה אני עוסקת והלסתות נשמטות אחת אחת", היא אומרת. בתור הנדיוומן היא מקבלת לא מעט הערות ושאלות קצת לא במקום - הנה כמה דברים שאנשים שואלים כשהם פוגשים אישה שיפוצניקית.
"את לא מפחדת לשבור או להרוס משהו?"
"אני עובדת מסודר, לוקחת את הזמן בתכנון וחוקרת כל דבר לפני שאני פועלת. כשעובדים נכון ובלי לחץ אין שום סיבה לטעויות. אני עושה מכל הלב, לעומת 'אנשי מקצוע' מסוימים שרק באים לתקתק עבודה ולקבל כסף והרבה פעמים העבודה שלהם מרושלת, לא מקצועית וגורמת יותר נזק מתועלת".
"איך את מרימה את כל זה? זה לא כבד?"
"אני מרימה על בסיס יומי משקלים שעליהם אף אחד לא נותן את הדעת: הבת שלי, שקיות של קניות מהסופר וסירים של אוכל משפחתי בארוחת שבת. מעבר לזה לבעלי יש תחביב לנקוע את הרגל בפעילות ספורט ולהזעיק אותי לחלץ אותו, ומדובר ב-90 קילו".
"זה עיסוק שלא מתאים לנשים, את לא חושבת?"
"זה בהחלט לא עיסוק שמתאים לכל הנשים, וגם לא לכל הגברים. צריך לרצות את זה, לאהוב לעבוד עם הידיים, להיות בעלת מעוף או לרצות את העצמאות של לתקן ולשפץ בעצמך בלי התלות באחרים. אני מכירה נשות מקצוע כמו שיפוצניקיות, נגרות והנדיוומניות שפשוט מדהימות בעבודה שלהן".
"בטח לסדנאות תחזוקת הבית מגיעות רק רווקות זקנות, שאין מי שיעזור להן לתלות מדף בבית"
"יש נשים שחיות בזוגיות מאושרת ומעוניינות לעשות דברים בעצמן, בזמן שנוח להן, בשקט שלהן. יש נשים שחיות לבד, רווקות ואימהות יחידניות שממש לא מעוניינות להזמין הנדימן על כל שטות קטנה. אנחנו רוצות לחיות את חיינו במינימום תלות באחרים, אז בשביל לתלות בעצמך מדף את לא צריכה להשתייך לשום קבוצה".
"כשאת קודחת, מה בעלך עושה?"
"ספונג'ה".
"אז את דופקת מסמרים בקיר. במה את תורמת לעולם?"
"בין היתר, זכיתי להעביר סדנה שמלמדת איך לתחזק את הבית בעצמך ושמטרתה לעזור למתמודדות פגועות נפש להשתלב בחברה. בסופה עשינו כל המשתתפות שיפוץ מלא בהתנדבות, ללא אנשי מקצוע. זה היה מהפך מדהים לחלל ענק של בני נוער בסיכון. כל מי שנכנס לחדר לא האמין למראה עיניו. הצלחנו לעשות שינוי שממש משפיע ישירות על חיי המתבגרים".
