נאור קהלני (צילום: נועה לבנת אגמון)
"עולם ההיי-טק נראה בלתי מושג, אבל חלמתי לשפר את מצבי הכלכלי". נאור קהלני | צילום: נועה לבנת אגמון
אני נאור, בת 32, במקור מירושלים והיום מתגוררת בתל אביב. בכל בחירה שעשיתי במהלך הקריירה, היה לי חשוב ללכת עם הלב. במשך שמונה שנים הייתי גננת, ובמשך שלוש שנים ניהלתי עסק של בגדי נשים וילדים - אבל בשלב מסוים הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי בחיי, לשפר את מצבי הכלכלי ולמצוא מקצוע לחיים שאוכל לצמוח ולהתפתח בו.

התחלתי להתעניין יותר בעולם ההיי-טק. הוא נראה מבחוץ בלתי מושג, אבל הרבה אנשים סביבי חיו את העולם הזה, והשאיפה שלי לשפר את רמת החיים שלי דרבנה אותי לנסות.

נתקלתי במקרה במודעה באינטרנט על קורס שמאפשר לימודים אינטנסיביים של חצי שנה כדי להיות מתכנתת. השארתי פרטים, חזרו אליי ואמרו שלא צריך תואר או ידע מוקדם כדי להתקבל; הם בוחרים לפי הפוטנציאל והנכונות להשקיע, ומכיוון שניהלתי עסק עצמאי וקידמתי אותו בעצמי, התרשמו שיש לי את היכולות שהם מחפשים. התקבלתי.

וכך, בגיל 30 התחלתי לראשונה בחיי מסלול לימודים בהייטק. אנשים סביבי הגיבו בפליאה בגלל המעבר החד שעמדתי לעשות. שאלו אותי לא מעט "אבל את אוהבת את זה?". האמת הייתה שלא ידעתי לענות להם. לא לגמרי הבנתי עדיין למה אני נכנסת.

זה בכלל בשבילי?

הקורס לא היה לי פשוט בכלל. זו הייתה תקופה מאוד עמוסה עם מעט שעות שינה והמון שעות מול מחשב. לא היה לי ידע מוקדם בתכנות והאוריינטציה הטכנולוגית שלי הייתה כשל אחד האדם, אבל במהלך הלימודים הבנתי שלימודי תכנות הם הרבה מעבר להבנת החומר , ודורשים עבודה מאומצת על חשיבה לוגית. השינוי התפיסתי הזה היה לי מאוד מאתגר בהתחלה. 

הרגשתי שאני רק מנסה להשאיר את הראש מעל המים. בכל פעם שהתחלתי להבין את החומר, הכיתה כבר עברה לנושא הבא. בתקופת הסגרים של הקורונה, כשנאלצנו ללמוד מהבית, היה לי קשה לשאול שאלה או לבקש עזרה. אני זוכרת שלא פעם התמלאתי בתסכול וחששות ותהיתי אם זה בכלל המקום בשבילי.

למזלי, הייתי בסביבה טובה ותומכת. האנשים בקורס היו מדהימים, תמיד סייענו אחד לשני והייתה אווירה של שיתוף ועזרה, וגם הצוות היה שם לתמוך ולעזור. הרגשתי שמאוד מאמינים בי ומעריכים את הזמן שהשקעתי. לעיתים קרובות הייתי נשארת שעות אחרי סיום הלימודים ואכן הראיתי שיפור והתקדמות. כשלא עברתי את אחד המבחנים הראשונים נתנו לי הזדמנות נוספת, כי ראו את הנחישות והנכונות שלי להצליח. זה דרבן אותי להמשיך להשקיע ולהוכיח להם שהם לא טעו. ובאמת, בסוף הדברים התחברו לי וראיתי שאני יודעת ומבינה יותר ממה שחשבתי.

המסלול לקח שלושה וחצי חודשים של לימודים מקצועיים ועוד חודשיים של התמחות מעשית שאפשרה לי לצאת לשוק העבודה עם יותר ביטחון, ידע וניסיון. לאורך הקורס וגם אל תוך חיפוש העבודה העבירו אותי הכנה לראיונות עבודה, עזרו לי לשפץ את קורות החיים וגם עשו איתי עבודה אישית משמעותית על איך להציג את עצמי ולבוא לראיונות עם יותר ביטחון. תוך שלושה חודשים התקבלתי לעבודה כמתכנתת בחברה המתמחה בפתרונות הסעדה לחברות.

היום אני מאוד נהנית מהאתגר במקצוע ומרגישה שכל יום אני ממשיכה ללמוד ולהשתפר. אני אדם של אנשים, וזה לא תמיד פשוט לי להעביר הרבה שעות מול מחשב - אבל אני נהנית מאוד מהאינטראקציות במשרד ומהחברויות שיש לי במקום העבודה. אני אוהבת שבתור מתכנתת אני צריכה כל הזמן ללמוד דברים חדשים, להפעיל את המוח ולהתמודד עם אתגרים חדשים שצריך לפצח. אחרי כל אתגר כזה שנפתר יש תחושה מאוד מהנה ומספקת.

האם המעבר היה שווה? אין לי תשובה מוחלטת. אני מרוויחה כפול ממה שהרווחתי כגננת ובזכות זה אני חיה היום בתל אביב. מבחינתי לפחות,  מוטיבציה כלכלית יכולה להיות רק גורם מדרבן - אבל לעולם לא יכולה להגיע לבד. אם לא הייתי מתחברת למקצוע ואוהבת לעסוק בו, לא הייתי מצליחה להמשיך. הדרך לא תמיד הייתה פשוטה, היו לי הרבה ספקות וקשיים, וגם העבודה עצמה מאתגרת. אבל אם את מספיק נחושה ומוצאת את החיבור שלך לתחום, אפשר לעשות את השינוי.

הכותבת השתתפה ב קורס של ארגון  ISRAEL TECH CHALLENGE ונעזרה בליווי של עמותת סטרטליין