שרה קורי הייתה בחורה צעירה בת 20 כשאסי עזר ורותם סלע הגיעו להתקעקע אצלה בפעם הראשונה. הם הגיעו יחד לחדר אותו שכרה במלון בתור סטודיו לקעקועים, וקורי – שנראית כמו האישה הכי קולית בעולם – הייתה ממש לא קול.

"הייתי בהתקף חרדה כל היום. לפני שהם הגיעו הייתי במיטה עם מדיטציה באוזניות", היא מספרת היום, "כשהם נכנסו לא האמנתי שאני רואה אותם במציאות, בעיניים שלי". מאז קעקעה את השניים לא מעט ("לאסי ציירתי תאומים מאחורי האוזן, ציפור מאחורי האוזן וציפורים על כל היד, לרותם יש חתול קטן, ירח, עין וכיתוב"). אבל בתקופה ההיא, רגע לפני שתהפוך רשמית למקעקעת של הסלבס, אסי ורותם עוד היו עניין. קורי, שהייתה בעיצומה של התאוששות מהתמוטטות נפשית, ניצלה את ההזדמנות לשיחה מלב אל לב. "זה היה בתקופה שאסי דיבר על המצב הנפשי שלו והעלה את המודעות, אז שאלתי והתייעצתי איתו בקשר לחרדה והוא היה סופר חמוד".

צמד המנחים הגיעו אל קורי דרך דפנה לוסטיג שהתקעקעה אצלה, ומשם הדרך אל לב הביצה הייתה קצרה. "היו אנשים שאמרו שאני מקבלת רק מפורסמים, אבל זה לא נכון. הייתי מקעקעת שמונה אנשים אנונימיים ביום ופעם בחודש אדם מפורסם".

הזאתי שעושה את הקעקועים הדקים

היום היא בת 23. היא גדלה בצפון תל אביב לזוג הורים אמנים – אמא קדרית ומרצה בבצלאל, אבא מעצב גרפי. בבית הספר לא היה לה קל במיוחד: "כשלא מסתדר עם הלימודים זה שולח אותך למקום של לצייר במחברות. הייתי מציירת כל הזמן", היא מספרת. בגיל 13 כבר ידעה שיום אחד יהיה לה קעקוע, אבל רק בגיל 17 אנא שלה הסכימה לבוא איתה לעשות את הקעקוע הראשון. "הייתה לי משיכה לא מוסברת לזה. ברגע שראיתי את המחט ואת התהליך הבנתי שזה הכי לא מפחיד אלא סימפטי, נחמד וקול. קעקוע זו דרך מדהימה וכיפית להגיד את מה שאתה רוצה, זה לא מסתיים רק בקישוט יפה לגוף. זה ליצור משהו שמתלווה לבן אדם לכל החיים".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Sara Kori (@sarakori)

 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Sara Kori (@sarakori)

"כשאני צריכה לחתום על חוזה שכירות אנשים יכולים להגיד שאני רק ילדה, אבל מהר מאוד כשאני פותחת את הפה אנשים רואים שאני בוסית ולא פראיירית"

כשהייתה בת 18 החלה ללמוד בסטודיו של נועם יונה בגבעתיים ומיד לאחר מכן התחילה לעבוד כשכירה במקום. "בתקופה הזו האינסטגרם החל לצבור תאוצה ואני הייתי די מהראשונים שקלטו שאפשר לעשות חיבור בין הרשת החברתית הזו לביזנס. העליתי תמונות של הקעקועים שלי, צברתי עוקבים ולאט לאט גם לקוחות. לא הייתי יותר מדי חכמה או ביזנס וומן, הייתי שכירה שעבדה הרבה שעות ומינפה את זה למקום שיווקי עם הניסיון והזמן".

מהר מאוד כבש הסגנון הייחודי שלה, קעקוע בטכניקה חדשנית של איורים דקים, את תל אביב – והשם שלה הפך לחם. היומן התמלא, אנשים עצרו אותה לסלפי ברחוב. קורי לא הייתה מוכנה בכלל לעוצמות ההצלחה הזו. "הייתי ילדה בת 19 שלא ציפתה להיות מפורסמת. זה לא שקמתי בבוקר ורקמתי תכנית זדונית לאיך אני אהיה המקעקעת הכי טובה בארץ או הלכתי לתכנית ריאליטי, זה בא משום מקום. היינו קובעים תורים לחצי שנה קדימה והכל היה מלא וזה הכניס אותי לסטרס נוראי של 'וואו, אני לא יכולה להיות חולה או לטוס לחו"ל, מה אם לסבתא שלי תהיה יום הולדת ואני אצטרך לעבוד?'. פחדתי שאנשים ישנאו אותי אם אני ארגיש לא טוב ואצטרך לבטל תור, זו הייתה הרגשה נוראית שכולם מצפים ממך ואת צריכה לספק את הסחורה". 

קורי ניסתה להמשיך בשגרה, אבל החרדות הלכו והחמירו. "הייתי בלחץ מטורף וכבר לא יכולתי לעמוד בזה. באמצע יום עבודה הייתי מקבלת התקפי חרדה של סטרס, פחד וסחרחורות ומבטלת תורים. לא יכולתי להסתובב ברחוב או לצאת מהבית, פחדתי שכולם רוצים ממני דברים כל הזמן". אחרי חצי שנה התפטרה מהסטודיו, המשיכה לעבוד מהבית ושכרה את החדר במלון. לא הרבה אחרי השיחה עם עזר, התחילה לקחת באופן קבוע ציפרלקס. "זו לא בושה לקחת תרופות, יש הרבה מאוד אנשים שנמצאים במצב הזה וזה חשוב לדבר על זה", היא אומרת, "זה לא אומר שאנחנו חולים בשכל או שונים. הכדורים זה אחלה של גלגל עזר כדי להתמודד עם הפחדים ולהיות בסדר איתם. אני מתכננת לאט-לאט להיפטר מהגלגלים ולנסוע באופניים עצמאית".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Sara Kori (@sarakori)

 

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Sara Kori (@sarakori)

"אני בן אדם שאוהב לעבוד ואני אוהבת שיש לי כסף"

מזה שנתיים שקורי בעלת סטודיו לקעקועים משלה, Studio Shin, כשתחתיה עובדים שני מקעקעים ומנהלת סטודיו. "אני כבר לא עובדת מהבוקר עד הלילה, זה לא בריא לי. אני מתחילה בתשע ומסיימת בשלוש. יש לי רשימת המתנה ואני קובעת תורים כל פעם חודש מראש, וככה אנשים יודעים שהם ממתינים ולא מחכים מראש כל כך הרבה לתאריך שמצפים אליו". ההצלחה נתנה לה דירה בשכירות על הים ומיני קופר, אבל הדאגות הכלכליות, לדבריה, לא נגמרות. "מאוד קשה להרוויח כסף במדינה הזאת. אין לי חסכונות על גבי חסכונות וגם אני עובדת מחודש לחודש. כן העליתי סטנדרט, אבל באותה מידה מישהו אחר היה יכול לקנות עם הכסף שלו משהו אחר. זה לא שאני עשירה עכשיו שיכולה לעשות מה שבא לה. הרבה לקוחות אומרים לי: 'תראי את עצמך בגיל 23', אבל זה פשוט המקום שאליו החיים לקחו אותי. אני מנסה להישאר על הקרקע ולהיות במיינדפולנס".

יהיו מי שיצדיקו את ההצלחה שלך בפריבילגיות מהבית.
"אנשים שומעים שאני מצפון ת"א וישר אומרים: 'אה, ההורים שלה עשירים, בטח הם עזרו לה להגיע לאן שהיא הגיעה', אבל זה לא נכון. עבדתי קשה כדי להשיג את הדברים שרציתי. שטפתי כלים בגיל 14 ועשיתי 17 שקל לשעה כדי לחסוך כסף. אין לי בעיה גם לנקות מדרגות של בניין. אני בן אדם שאוהב לעבוד ואני אוהבת שיש לי כסף. אני חרוצה".

ויש סטיגמה נוספת שמלווה אותה: "אנשים חושבים שאני ביץ', שאני מתייחסת לא יפה. הרבה לקוחות באו ואמרו לי 'וואו, את הכי נחמדה בעולם, הייתי בטוח שאת מגעילה'. אין לי מושג למה חושבים את זה עליי. אולי יש לי קצת אטיטיוד מרחיק וקשה להשגה, אבל זה ממש מתנגש עם התחושה הפנימית שלי".

שרה קורי  (צילום: דימה טוליאנסקי, מתוך צילומי הקולקציה לטרמינל איקס)
"זה לא שאני עשירה עכשיו שיכולה לעשות מה שבא לה" | צילום: דימה טוליאנסקי, מתוך צילומי הקולקציה לטרמינל איקס

איפה את מרגישה שהגיל הצעיר שלך מעכב אותך?
"כשאני צריכה לחתום על חוזה שכירות אנשים יכולים להגיד שאני רק ילדה, ונורא מקטינים אותי, או כשאני באה עם אבא שלי פונים אליו ואני לא מבינה למה לא מדברים איתי? אבל מהר מאוד כשאני פותחת את הפה אנשים רואים שאני בוסית ולא פראיירית".

בימים אלה עובדת קורי על שיתוף פעולה עם אתר האופנה טרמינל איקס. "יצרתי קולקציית קפסולה שמתבססת על אילוסטרציות מהחיים שלי. בחרתי לעצב פריטים שנמצאים בדרך כלל בפינת העבודה שלי, כמו אוברול שאפשר ללכלך, כיסוי למחשב או בקבוק מים. אני מתה על עיצוב אופנה, זה כיף. הכנסתי לאיורים את הכלבה שלי, זה הכי מרגש אותי בעולם".

ומה הלאה? "אני רוצה להיות אמא עד גיל 30. יכול להיות שהקעקועים יישארו כפרנסה העיקרית שלי אבל אני רוצה להתקדם, אני משתעממת מאוד מהר. אם אהיה ממש פתוחה: אני רוצה שציור שלי יוצג במומה בניו יורק".

ולצד כל ההצלחה, היא עדיין מעריכה את המקום בו היא נמצאת. "אני כל בוקר קמה ואומרת תודה על היום הזה. אני מעריכה את החיים שלי ומאוד אוהבת להצליח בזכות האומנות שלי ולא בזכות תוכנית ריאליטי, קיצור דרך או רכיבה על הגב של מישהו. אני אחד לאחד מי שהייתי בגיל 18, אולי עם קצת יותר ביטחון ועם שמחת חיים".