"הספורטאיות האלה כמעט ביוניות, מאיפה כוח הרצון הזה?", אומרת מישהי לידי במכון הכושר, ואחרת מוסיפה : "אם הייתה לי פיסה קטנה מכושר ההתמדה שלהן, איפה הייתי היום... הנשים האלה הן לא רגילות כמוני וכמוך. הן משהו אחר".
משב הרוח האולימפי הצליח להקל במעט גם על השרב אצלנו בישראל, אבל משום מה הרושם המתקבל הוא של עולם גברי למדי. נראה שאנחנו, הנשים, מתקשות לקבל את השינוי המהפכני שחל בתחום הספורט בשנים האחרונות, ושנשים רבות עדיין תופסות את הספורטאיות האולימפיות שעל המרקע כמשהו מטמורפוזי, עשוי מדי, לא נשי ולא אנושי.
האולימפיאדה השיוויונית ביותר בכל הזמנים
אנחנו בשנת 2012, ואמנם יש גבר חדש ויש אישה חדשה; אבל נדמה שהציבור עדיין מתקשה להסתגל לסדר העולמי החדש. שימו לב, חברות - יש לנו את כל הסיבות לחוש גאווה ולחגוג את ההעצמה הנשית שלנו סביב המאורע החגיגי הזה, ולא חסרות באולימפיאדת לונדון דוגמאות מרגשות לנשים החדשות, הכל-יכולות.
במשחקים הנוכחיים בלונדון 46% מכלל המשתתפים הן נשים, מה שהופך את האולימפיאדה הזו לשוויונית ביותר מבחינה מגדרית בכל הזמנים. לראיה, באולימפיאדת לונדון בשנת 1908 הייתה אישה אחת על כל חמישים ושלושה גברים. התפתחות פנומנלית.
אחת המתחרות בקליעה השנה היא בחורה בת 29 ממלזיה, הנמצאת בחודש השמיני להריונה. זו המתחרה ההריונית השלישית בתולדות האולימפיאדה. העובדה שענף הקליעה הוא ענף המצריך יציבות, ויש חשש שהעובר יחליט לבעוט בדיוק ברגעים הקריטיים ביותר, לא עצרה אותה מללכת על התחרות הזו בכל הכוח ולבעוט בעצמה במוסכמות. כי שכשאנחנו רוצות - אין מכשול שיעצור אותנו.
המשלחת הסעודית כוללת לראשונה שתי נשים שנשלחו למשחקים האולימפיים, האחת מתמודדת בג'ודו והשנייה באתלטיקה. איך הן ייעשו זאת עם רעלה בחום הלא אופייני של לונדון? את זה רק אללה יודע, אבל מהי עוד שכבה של בד לעומת רגע היסטורי של ייצוג נשים ממדינות העולם השלישי? הג'ודוקא בת ה-18 יוצאת לראשונה להתאבק מחוץ לארצה; אביה, ששימש כמאמן שלה לאורך השנים, מעולם לא אישר לה להתאמן מחוץ לבית לפני כן. זהו לבטח אחד הרגעים המרגשים בחייה - ועוד ניצחון קטן עבורנו, הנשים.
זה לא רק ספורט
ומי ניצחה על הטקס כולו? הגברת הראשונה של בריטניה, המלכה אליזבת, שחגגה לא מזמן 60 שנות מלוכה ועכשיו עושה היסטוריה עם השתתפות שלישית באולימפיאדה. לראשונה ב-1948 באולימפיאדת לונדון, יחד עם אביה שפתח את הטקס המסורתי, לאחר מכן באולימפיאדה ב-1976 במונטריאול הייתה היא זאת שייצגה את המדינה בטקס הפתיחה, כי הרי היא גם מלכת קנדה, וכעת היא פותחת את טקס 2012. נראה שלאישה הזו אין גיל. היא מסמלת את העוצמה הנשית בהתגלמותה: חזקה, זקופה, אהודה, גאה ושמורה היטב.
הכפר האולימפי מלא הורמונים - אלפי צעירים וצעירות שרים שיר הלל לגופם הבלתי נלאה. יש משהו רומנטי ברגעים האלה, של התרגשות ומתח מסמר שיער בקרב הספורטאים, וגם אנחנו יכולות להתפעל מהייצוג הנשי שלנו שם. אנחנו לא חייבות להיות בקיאות ולדעת מה זה בדמינגטון או מהם החוקים של ספורט הסייף, אבל האולימפיאדה הזו היא לגמרי שלנו, הנשים. עלינו לרוות ממנה נחת, להיות גאות במצב הנשים בספורט העולמי, לתמוך בהן ולקבל השראה לחיינו שלנו, כי זה לא רק ספורט, הוא גם מסמל משהו: העולם המודרני מתקדם, ואיתו גם אנחנו. אסור לנו לעולם לשכוח כי הגבול עובר איפה שאנחנו מציבות אותו, ושאף אחד לא יגיד לכן אחרת.