העובדה שנוזל המחזור החודשי של נשים הוא בטאבו ונחשב למגעיל במיוחד – הרבה יותר מגעיל מסתם דם רגיל, עושה רושם – ידועה לנו, למרות שלא ממש מובנת. הרי מדובר בנוזל גוף נקי שמעורב, אם חושבים על זה, באחד מהתהליכים היפים והמבורכים של הגוף – הכנת הרחם מדי חודש להפריה. מדוע ברגע שהוא יוצא החוצה מהגוף הוא הופך לטמא כל כך מבחינה חברתית?
מקסין ביורק, שוודית המתגוררת בבאלי ופרסונת אינסטגרם מוכרת עם 46,000 עוקבים, הסעירה השבוע את הרשתות החברתיות לאחר שהעלתה תמונה שלה חשופת חזה ומרוחה בדם המחזור שלה. את התמונה היא ליוותה בטקסט ניו אייג'י למדי: "נכנסתי הביתה מאוד נסערת ועם הרבה מחשבות שדחקתי הצידה כי לא הייתי פנויה להתמודד איתן", כתבה, "התיישבתי ותרגלתי נשימות עמוקות, ולפתע חשתי דחף חזק לכסות את עצמי בנוזל נותן-החיים שלי. בלי לחשוב ממש למה או כל דבר אחר, פשוט עשיתי את זה. מרחתי את זה על כל הגוף ואז התגלגלתי ערומה בדשא, מכוסה בדם המחזור שלי. הרחתי את האדמה והתחלתי לבכות בעוצמה, גם מאושר וגם מעצבות. אחר כך הבכי התחלף בצחוק".
התמונה והכיתוב הנלווה זכו לכ-3,000 לייקים, אבל באופן לא מפתיע גם ללא מעט תגובות עוינות שכינו את ביורק חולת נפש ומופרעת. "בבקשה, גשי לראות פסיכיאטר", כתב לה גולש, וגולש אחר הוסיף: "זה העמוד שלך, תעשי בו מה שאת רוצה, אבל לכסות את עצמך בדם המחזור שלך אומר שמשהו איתך לא בסדר".
בשלב כלשהו חסמה ביורק את הפוסט לתגובות נוספות, ובפוסט חדש ענתה להתקפות עליה: "במעשה שלי רציתי לגרום לאנשים להקשיב ללב שלהם ולעשות מה שמרגיש להם נכון גם אם זה לא מתאים לנורמה. אני משתמשת במדיה החברתית כדי להפיץ את דרך החיים שלי וכדי שאנשים יוכלו לשאוב השראה להעז לחיות כמו שהם רוצים לחיות. אולי אני באמת חולת נפש, אבל כמה זה נעים להיות חולת נפש כשאני אוהבת את החיים שלי".
אז למה בעצם דם הווסת כל כך מרתיע אותנו? "הפרשות גוף באופן כללי נחשבות בתרבות שלנו לאיום: גורם שמערער על הסדר הקיים, על הגבול בין הגלוי לנסתר, בין פנים לחוץ ובין הפרטי לציבורי", אומרת מירב דגן, יוצרת מחול ופרפורמנס שעוסקת ביצירתה "מחוֹרבנת" במחזור החודשי. "המחזור והווסת, מתוך השתייכותם למין הנשי בלבד, נתפסים כאיום גדול אף יותר שמנכיח איזה כוח או מהלך טבעי אך מלא במסתורין שלא מסתנכרן עם ההסדרה התרבותית. חינכו אותנו להתבייש בווסת שלנו, להיגעל ממנה, לתפוס אותה כ'מלוכלכת', כקללה".
דגן לא נבהלת מהפוסט של ביורק, וגם מוצאת את הטעם בלהעלות תמונה כזו לרשתות החברתיות. "בעיניי כל דבר שמאתגר את הנורמות והתפיסות הללו, כל דבר שמנכיח את מה שחונכנו להסתיר – הוא חיובי ויש בו ערך, כיוון שהוא יכול לתרום בהעלאת הנושא למודעות ולדיון", היא אומרת. "באופן אישי, בהתעסקות שלי במחזור בתוך המרחב האמנותי פחות מעניין אותי להשתמש בחומרי הגוף עצמם, דבר שהיה נפוץ באמנות של הפמיניזם הרדיקלי של שנות ה-60 וה-70, אלא להתבונן במנגנון המושתק הזה ולתת לו מקום, להכיר בהשפעה שלו ולחלץ ממנו תובנות על החברה שלנו".
אם התמונה הייתה עולה בישראל, אומרת דגן, זה לא היה עובר בשקט. "החברה הישראלית היא חברה שמרנית שהדת תופסת בה מקום דומיננטי, לכן אני מניחה שפוסט שכזה היה מעורר תגובות קיצוניות גם פה", היא אומרת.
בקיץ האחרון פרסמה כרמל מיכאלי, אמנית ומוזיקאית ישראלית הפועלת בברלין תחת שם הבמה KARMA SHE, תמונה בה היא נראית לאחר הופעה כשרגליה מגואלות בדם וסת שאפשרה לו לזרום במהלך המופע. "אמצו את המחזור שלכן, דם מחזור זה סקסי. היה משחרר להופיע ולדמם אתמול", כתבה.