אוטוטו חוגגת הבובה הכי מפורסמת בעולם יום הולדת 50. בניגוד לנשים כמוה שנולדו בשלהי הפיפטיז, ברבי לא חווה על בשר הפלסטיק שלה את תלאות גיל המעבר, ולמרות שהיא אם לבת (לפחות אחת), היא מעולם לא נאלצה להתמודד עם חזה שנכנע לכוח המשיכה, עם סימני מתיחה או עם קמטים. הבלונדינית הקלאסית ממשיכה לחיות בינינו זקורת חזה, שופעת שיער ודקת ירכיים, ובדיוק בגלל זה אוהבים אותה כל כך ומתעבים אותה לא פחות. דמותה התקבעה כל כך חזק בתרבות, עד ש"מראה ברבי" הוא מונח לגיטימי לתאר מראה של נשים מסוימות. ולמרות הקונוטציה הפלסטית, זה תיאור שנחשב בדרך כלל מחמיא. אבל מה קדם למה - האם ברבי נוצרה בצלמנו, או שאנחנו מנסות לעצב את עצמנו בצלמה?
מה בובה צריכה?
ברבי הקלאסית היא אמריקאית בכל רמ"ח איבריה, אבל מקור ההשראה לדמותה הוא אירופאי. בשנת 1956 טיילה אשת העסקים רות הנדלר עם ילדיה באירופה ושם ראתה בחלון הראווה בובה מעוצבת בדמות אישה. זה היה חידוש - עד אז ילדות שיחקו בבובות בצורת ילדות. הנדלר, שהבחינה בכך שבתה ברברה מעניקה לבובות המשחק שלה תפקידים של נשים מבוגרות, שמחה על המציאה, רכשה שלוש בובות והחלה לפתח את המוצר ששינה לעד את עולם צעצועי הילדים.
שלוש שנים מאוחר יותר, גיבורת התרבות העשויה פלסטיק הושקה על ידי חברת הצעצועים "מאטֶל", ושווקה כ"בובת דוגמנית לנערות", כשהיא לובשת בגד ים בגזרה שלמה בהדפס זברה ושיערה משוך לאחור בתסרוקת זנב סוס. כל השאר – היסטוריה. ברבי, הקרויה על שם בתה של הנדלר, היא מחלוצי הצעצועים ששווקו ישירות לילדים, בכביש עוקף הורים.
אבל פה הסיפור רק מתחיל: ההורים שקנו לבנותיהם את הבובה הדוגמנית הכניסו לביתם ישות תובענית. ברבי דרשה שיפנקו אותה. עד מהרה הונפקו בגדים, מוצרי טיפוח, אביזרים, מכוניות, בתים ואפילו – מה אתם יודעים – ספרים! בקיצור, כל מה שאישה צריכה.
אלא שלא ברור מי הגדיר את הצרכים האלה, וכאן הדברים מתחילים להיות פחות מובנים מאליהם. שנות ה-50 היו שנות שיא פריחתה של המשפחה הגרעינית הקלאסית: אבא מפרנס, ילדים מחונכים ואם דקת גזרה שמבשלת ביום וסורגת בערב. ככל שחלפו העשורים הנשים נכנסו יותר ויותר לשוק העבודה וגם מודל המשפחה הגרעינית החל להיסדק. האם ברבי, כדוגמנית בעלת נכסים, מייצגת את האישה החזקה והעצמאית שמפרנסת את עצמה בכבוד ולא תלויה בגבר?
כנראה כן, אם לשפוט לפי בן זוגה של ברבי קן, בא לעולם שנתיים אחריה וזכה להתייחסות כחלק מה"ציוד ההיקפי" שלה ולא כצעצוע שעומד בזכות עצמו. בינתיים כוכבו של קן דעך וייצורו הופסק לפני כשלוש שנים. ברבי לעומת זאת ממשיכה להתפתח ולפרוח. ואמנם, אם ממש מתעקשים, אפשר אולי לגרד פירורי פמיניזם מברבי, אבל הסיפור שלה הוא בעצם סיפור אחר.
קריירה בשופינג ואופנה
ברבי מייצגת שינוי נוסף ולא פחות חשוב שהתרחש במקביל לכניסת הנשים לשוק העבודה. אם עד לפני עשורים אחדים זהותו והשתייכותו של אדם הוגדרה על ידי עיסוקו, הרי שהיום מרכיב הצריכה תופס חלק גדל והולך בהגדרה העצמית ובזהות. אנחנו מה שאנחנו צורכים. ברבי היא צעצוע, וכמו צעצועים ומשחקי ילדים אחרים, יש לה תפקיד בהכנתן של ילדות קטנות לחיים הגדולים. כל פסיכולוג מתחיל יודע שהמשחקים הם הרבה יותר מדרך להשתעשע ולהעביר את הזמן – הם אימון לחיים. מה שקורה בחדר המשחקים יועתק בבוא העת אל העולם האמיתי.
לפי תיאוריה זו החל משנות ה-60 ועד היום ברבי לימדה ילדות שהעיסוק העיקרי הראוי הוא שופינג, ושחיים נטולי אוסף מחלצות גרנדיוזי ואקססוריז תואמים אינם חיים. הילדות, כלומר אנחנו, הפנימו. כך הפכו נשות הברבי את מסעות הקניות לבילוי המועדף ובתורן רכשו לבנותיהן הקטנות ברבי קטנות משלהן, כדי שגם הן ילמדו איך להיות נשים ראויות. האמנם? או שמא חדר הצעצועים על ברביותיו הוא רק מראה של עולם המבוגרים ואינו מבנה מציאות? האמת נמצאת כנראה אי שם באמצע. יחסי גומלין נרקמים בין משחקי הילדים ל"מציאות" והם מעצבים זה את זה.
ברבי עושה את האיסלאם
חברת מאטל מתהדרת בסיסמה שמכריזה: "אנחנו בעד ילדות!". כדי לתת למוצריהם הצדקה הורית וחינוכית, וכדי לתרץ את העיסוק הבלתי נלאה בצלמית בלונדינית בעלת מתניים בלתי קיימים, חזה שלא שמע על גרוויטציה ומלתחה שלא יודעת שובע, הם מסבירים ש"בנות הן שונות מבנים", ולכן זה אך טבעי שישחקו במשחקי בנות. הם גם טוענים שלנוכח תקופת הילדוּת ההולכת ומתקצרת, מן הראוי שכולנו נעניק לבנותינו הקטנות ארכה, עוד קצת זמן לשחק בכאילו.
כדי לשווק את זה במעטפת הפוליטיקלי קורקט המתחייבת, דואגים במאטל להעביר את המסר באמצעות נשים ובנות שחורות, לבנות ואסייתיות. אחרי הכל, ברבי מיוצרת גם בדגמים אקזוטיים כמו פוּלה הערבייה, ברבי היספאנית, ברבי אפרו-אמריקאית, ברבי דרום אפריקאית, ולאחרונה ניתן היה לרכוש גם בארצות מוסלמיות את סלמה, הברבי עם הרעלה. כי נשים בכל העולם צריכות ללמוד לעשות שופינג.
ואכן ברבי תרמה את תרומתה לחיזוק מעמדם של הצריכה והשופינג כחלק מרכזי מתרבות הפנאי. אבל זה לא נגמר בזה, כי היום אפשר לקנות גם חזה, אף ופריזורה בלונדינית. אחת הביקורות הנוקבות ביותר על ברבי היא מידות הגוף הבלתי אפשריות שהיא מציגה. היא אמנם החלה כברונטית, ועל הבלונד המתנפנף הצליחו לכפר בעזרת בובות ברבי שחומות מהסדרה האתנית של ברבי, אבל פרופורציות שכדי להגיע אליהן אפילו ברביות מקצועיות נאלצות להיעזר בניתוחים ובתזונה מבוססת חסה - נותרו בעינן
למעשה, אם היו מגדילים ברבי קלאסית פי שישה, לממדי אישה חיה, הייתה מתקבלת עלמה שגובהה 175 ס"מ, היקף החזה שלה 91.5 ס"מ, המתניים פחות מ-46 ס"מ והירכיים פחות מ-84 ס"מ. כלומר, חסרים לה בין 17 ל-22 אחוזים ממשקל הגוף התקין.
בובה על המוקד
אז אם צעצועים מלמדים את הילדים על החיים, ואם נתוניה של ברבי הופנמו, אין ספק שהיא יקירת תעשיית חמצון השיער, ניתוחי האף, סילקוּן החזה ודיאטות ההרעבה. ביקורת על ממדיה של הבובה הוטחו בחברת מאטל ואכן מותניה הורחבו מעט בשנת 1997, שינוי שלווה בהצהרת החברה שהמידות החדשות מתאימות יותר לעיצובי האופנה העכשוויים. גם מבט עיניה הבוהה שאופייני לדוגמניות הומר במבט ממוקד יותר.
למרות המחוות האלה, יש הטוענים שהבובה גורמת לנזקים. במחקר שהתבצע בשנה שעברה באוניברסיטת סאסקס ובאוניברסיטת מערב אנגליה, ובדק את השפעתה של בובת ברבי על 200 ילדות בנות חמש עד שמונה, נמצא שחשיפה לבובה מעוררת אצל הילדות אי שביעות רצון ממדי גופן ושאיפה להפחית ממשקלן. החוקרים טענו שבובת ברבי משמשת כמעין פולחן מעבר שגורם כנראה להפרעות אכילה אצל ילדות. דובר חברת מאטל ענה בתגובה: "ברבי מאפשרת לילדות לחלום שהן יכולות להיות כל דבר שירצו כשיגדלו".
לעומת זאת, מחקר שבוצע באוניברסיטת באת' לפני שנתיים מגלה נתונים לא פחות מרתקים: ילדות רבות נוהגות להתעלל בבובות הברבי שלהן ולהשחית אותן במגוון שיטות – החל בעריפת ראשים וכלה בחימום במיקרוגל. העובדות מעלות את האפשרות שברבי כנראה לא נתפסת כמודל לחיקוי, הילדות ראו בה חפץ דומם וילדותי. מי שהניח שהילדות תמימות מספיק כדי לחשוב שברבי אמיתית, למרות שממדי גופה לא מאפשרים לה ללכת ישר או להרות, טעה. הילדות לא טיפשות, וכפי שהן מבינות שאין אנשים שנראים כמו מיסטר פוטטו או בוב ספוג, הן מבינות שגם ברבי היא בסך הכל פיקציה. עכשיו תור הגדולות להבין את זה.
