מתברר שהלחץ החברתי והאובססיה לרזון מתחילים הרבה יותר מוקדם ממה שנוח לנו לחשוב - וליתר דיוק, כבר בגיל הגן. סטטוס בפייסבוק שכתבה בשבוע שעבר ע', אמא לילדה בת 5, עורר סערה ברשת.

"פתאום את שמה לב שכבר פעם שלישית או רביעית שהיא לא נגעה בטוסט עם חמאה ששמת לה לגן בבוקר. את שואלת 'מה קרה ולמה לא אכלת?', והיא עונה בסתמיות שלא הייתה רעבה. ואז מגיע הבוקר הזה שאת באה למרוח לה חמאה בטוסט לגן, כמו כל בוקר, והיא עוצרת אותך ואומרת שהיא לא רוצה לחם וחמאה יותר לגן.

"היום אני אוכל בגן רק מלפפון"

"ואת מפסיקה שנייה עם הסכין ומסתכלת עליה, ולא מבינה מה קרה כי זה הדבר היחיד שהיא מסכימה לאכול כבר שנה בערך, ואת שואלת אותה, 'אוקיי... אז מה לתת לך במקום?', והיא עונה: 'שום דבר, רק המלפפון', ואת קצת מבולבלת ולא מבינה מה קורה פה, ואז היא אומרת לך שר' וא' אמרו לה שתפסיק להביא חמאה ולחם לגן, כי חמאה ולחם יעשו אותה שמנה ומכוערת, ושמנה ומכוערת זה מגעיל.

"ואז, הו אז, מגיע הרגע שאת בהלם מוחלט ואת מניחה את הסכין על השיש ונושמת עמוק ומנסה להבין אם באמת המלאך בת החמש שלך אמרה עכשיו את מה שאמרה עכשיו. וכשאת קולטת שהיא אמרה עכשיו את מה שאמרה עכשיו, מגיע הרגע שבו את רוצה לרצוח את ר' וגם את א׳ ומיד לאחר מכן לרצוח את שתי האימהות שלהן ואז להמשיך במסע רציחות שיכלול גם את הסייעת וגם את הגננת, את כל צוות הצהרון ואף תוהה בינך לבינך אם ליתר בטחון לא עדיף גם לרצוח את הגננת המחליפה ואת שר החינוך שככל הנראה אכל הרבה מאוד טוסטים עם חמאה בגן.

"אבל את קולטת שכבר שבע וחצי ואתן באיחור היסטרי. אז את מורחת לה שכבה כפולה של חמאה על הטוסט ולוקחת אותה לגן. ושם, כל הלביאה יוצאת ממך ואת נותנת על הראש לכל הנוגעות בדבר.

"תדעו לכם כולם פה, שאני אוספת אותה היום בארבע ואם יחזור פירור אחד מהטוסט הזה הביתה, אל תתפלאו אם תשמעו על לביאה שיצאה למסע רציחות בדרום העיר".

עוד בערוץ הנשים:

"דיברתי עם הגננת והיא העלתה את הנושא במפגש"

"הסטטוס הזה הגיע להרבה יותר אנשים ממה שחשבתי שהוא יגיע, והחשיפה הזו לא טבעית לי", אומרת היום ע' בשיחה עם mako. הוא הגיע ל'סטטוסים מצייצים' וקיבל 6,000 לייקים, אבל ביקשתי להסיר אותו, כדי לשמור על הפרטיות שי ושל הילדה. אני לא עיתונאית ולא אושיית פייסבוק".

ע' מספרת בכאב ששתי הילדות עשו יותר מרק להזהיר את בתה שתהפך לשמנה ומכוערת: "מתברר שאותן ילדות היו שרות לה גם שיר נוראי: 'נ' השמנה, אוכלת רק חמאה'. לשמחתי, הסיפור הזה הסתיים כמו שהוא התחיל. היא ילדה בריאה ושמחה, ואני שמחה לספר שברגע שדיברתי עם הגננת קיבלתי ממנה שיתוף פעולה מלא. היא העבירה אותה לשולחן אחר לארוחת הבוקר, אפילו העלתה את נושא הבריאות והתזונה במפגש".

מה את עשית בבית כדי להעביר לה את המסר?
"כמובן שגם בבית דיברתי איתה על החשיבות של לשמור על עצמנו ועל הגוף שלנו, שהוא הכלי הכי חשוב שיש לנו בעולם, וכמה חשוב להקשיב תמיד לעצמנו ולא לאחרים".

הסוף של הסיפור הזה, בעינינו, הוא סוף טוב: "כמובן שהילדה שלי חזרה לאכול טוסט עם חמאה, ואפילו מגוונת עם אבוקדו לפעמים".

>> גלית גוטמן: "אני יודעת שמאשימים אותי באובססיית הרזון"