אילת, אשת נדל"ן בת 31, חיה בפחד. אחרי 12 שנות נישואים עם גבר אלים ומתעלל היא נמלטה מהבית, ומאז היא מגדלת לבדה את שלושתם ילדיהם. את דייני בית הדין הרבני הסיפור שלה, כנראה, לא מאוד מרגש. "הייתה כלפיי אלימות מכל סוג שהוא", היא מספרת, "בעלי היה שואל את הילדים, 'נכון שאתם אוהבים רק את אבא? אז בואו נעשה בלאגן לאמא', והיה הופך איתם את כל הארון שלהם על הריצפה. הוא היה יוצא מוקדם ו'שוכח' להשאיר את המפתחות, נועל אותי בבית לשעות. פעם אחת הוא פגע בי עם סכין בבטן ואיים שאם לא אסתום את הפה הוא ידקור אותי ליד כל המשפחה שלו ואחותי, כשהבת הגדולה הייתה על הידיים שלי. הוא היה נועל את הילדים בחדר, הם היו צורחים והילדה הייתה משתינה על עצמה. הוא ניסה לרצוח אותי כמה פעמים. בכל בוקר היה אומר לי 'אולי זה יהיה היום האחרון שלך, תנצלי אותו לבקש סליחה מכולם. אל תדאגי, אני אשמור על הילדים".
"מבקשים שאדבר בפירוט בכל פעם מחדש על אותו הלילה של האלימות הקשה שחוויתי והמכות הקשות שקיבלתי מבעלי. זה כמו סיוט מתמשך בחסות הרבנות"
אילת נמלטה עם ילדיה, שלושתם מתחת לגיל שש, למקלט לנשים נפגעות אלימות. "מאישה עצמאית ויתרתי על הכל, רציתי לחיות. הייתי אסירת תודה על כך שאני יכולה לקום בבוקר בלי לראות את הפרצוף שלו ולנשום כמו שלא נשמתי 12 שנה". בשל הסכנה האורבת בחוץ, אילת והילדים לא יצאו מהמקלט במשך חצי שנה: "הייתי צריכה להגן עליי ועליהם. היציאה היחידה הייתה לזרוק זבל".
למרבה הפליאה, בית הדין הרבני לא התרשם מהמסוכנות של בעלה של אילת. "יש תיקים פליליים נגדו על סמים ועל אלימות, יש כתב אישום, אבל הם אטומים", היא אומרת, "בית הדין הורה לי להביא את הילדים הביתה לפגוש אותו בלווי של איש משפחה או עובדת סוציאלית. הוא מסוכן לי, אני לא יכולה שהוא יהיה בבית. לילדים יש רגרסיה מטורפת מאז המפגש איתו. הם לא ישנים בלילות, הם מפוחדים וקמים עם סיוטים, כל הזמן בודקים שהדלת נעולה ושאבא לא יבוא. אני מחכה שמישהו מבית הדין יבוא ויראה מה זה ילדים שחוו התעללות, מה זה אמא לוחמת שנלחמת לבריאות הנפשית שלהם ולמחייתם".
"מערכת הנשלטת בידי גברים שללא הכשרה נוהגים באטימות משוועת"
אוזלת היד של המערכת בטיפול בנפגעות אלימות בתוך המשפחה היא מהבעיות הכאובות של מדינת ישראל. מהמשטרה אל בתי המשפט ועד לחקיקה - נשים המנסות להיחלץ מזוגיות מתעללת עוברות דרך חתחתים במטרה לקבל טיפול, הכרה וצדק. אבל בבתי הדין הרבניים, עושה רושם, המצב חמור אפילו יותר. "קיים פער בין ההתקדמות וההבנה המקצועית של אלימות במשפחה על מאפייניה הייחודיים לבין מה שקורה בבתי הדין הרבניים", אומרת עו"ד אורית להב, מנכ"לית ארגון מבוי סתום. "הדיינים לא מבינים את העולם הזה של נשים נפגעות אלימות. במערכות הרווחה והמשפט המטפלים בנושאים אלו מקבלים הכשרות מקצועיות בנושא, אבל בתי הדין הרבניים הם מערכת הנשלטת בידי גברים שללא הכשרה נוהגים באטימות משוועת".
גם חנה (שם בדוי) חוותה במשך שנים אלימות קשה כלפיה וכלפי הילדים מידי בעלה. "הוא ניסה לדרוס אותי לעיני אחד הילדים, דפק לי את הראש בקיר, ניסה לחנוק אותי, ניפץ מחשבים בבית, שפך נס קפה רותח על הילדים ועוד", היא מפרטת. לדבריה, הדיינים התעלמו מהעובדה שבית המשפט הרחיק את בעלה מהבית לשנה ושגורמים מקצועיים קבעו כי שהוא צריך בדיקה פסיכיאטרית, ובית הדין הרבני ביטל את צו ההרחקה. "פניתי לבית הדין בבקשה לצו הגנה, וקיבלתי מועד לדיון לעוד שבוע. בבית המשפט יש קודם כל הרחקה מיידית. דווקא ברבנות היה אפשר לצפות שפיקוח נפש יאפיל על הכל".
עבור מי שעוסק בסוגיות רגישות כל כך הנוגעות לאלימות במשפחה – ידע, הבנה, חמלה ואמפתיה הם ערכים קריטיים על מנת להיות מסוגלים לטפל בנפגעות. למרות הידע המקצועי הרחב הקיים בנושא והעיסוק היומיומי של בתי הדין הרבניים בסוגיות אלה, המשפיעות על חייהם של נשים וילדים, לא קיימת כל הכשרה של הדיינים בתחומים אלו. "חוסר ההכשרה וחוסר ההבנה בתחום בריאות הנפש ובטבען של הצלקות הנפשיות מהן סובלות נשים נפגעות אלימות גורמים שלא במודע לפגיעה באותן נשים ולהחרפת את הטראומה ממנה הן סובלות. הקשיים הרגשיים אותם הן חוות מתעצמים בבואן לבית הדין: הנוכחות באולם הדיונים יחד עם התוקף שלהן עלולה להיות קשה ומטלטלת, ובמקרים מסוימים חלק מהדיינים מתבטאים או שואלים שאלות באופן הגורם לשחזור הטראומה בקרב הנשים".
"לפני כשנתיים ייצגנו אישה מוכה שחזרה לבעלה פעמיים לפני שהצליחה לעזוב אותו סופית. הדיינים אמרו לה שאם היא חזרה אליו אחרי המכות, כנראה שהיא לא באמת רוצה להתגרש ממנו"
"אני לא מבינה למה אני צריכה לחזור שוב ושוב על הרגעים הכי קשים שחוויתי בחיי ועוד בפני שלושה גברים", מתארת יערה, מנהלת בכירה בהייטק בת 38 שמחכה לגט מבעלה לו הייתה נשואה שבע שנים בהן הפעיל עליה אלימות פיזית. "זה כמו סיוט מתמשך בחסות הרבנות. מבקשים שאדבר בפירוט בכל פעם מחדש על אותו הלילה של האלימות הקשה שחוויתי והמכות הקשות שקיבלתי מבעלי. זה כמו סרט רע שחוזר על עצמו שוב ושוב. הם מתעלמים מהבקשות שלי. אני עומדת שם ומדברת אבל נראה שאף אחד לא מקשיב לי כאילו שאני שקופה".
ארגון מבוי סתום פנה לא פעם לרשויות בבקשה לקיים הכשרות לדיינים בנושא אלימות במשפחה, אבל הנושא לא מתקדם. "ההכשרות הללו הכרחיות. הן יאפשרו לדיינים להבין את דפוסי ההתנהגות של נשים נפגעות אלימות", אומרת עו"ד להב, "זה משפיע ישירות על הפסיקה של הדיינים: לפני כשנתיים ייצגנו אישה מוכה שחזרה לבעלה פעמיים לפני שהצליחה לעזוב אותו סופית. הדיינים אמרו לה שאם היא חזרה אליו אחרי המכות, כנראה שהיא לא באמת רוצה להתגרש ממנו - ודחו את תביעת הגירושין שלה. אם הם היו מכירים את הסטטיסטיקה, שאומרת שאישה מוכה חוזרת בממוצע מספר פעמים לבעלה לפני שהיא מצליחה להיפרד ממנו סופית, כל התהליך הארוך והקשה הזה היה נחסך ממנה".