דיאנה אהובה שלנו, היום נציין חצי שנה מאז שנרצחת ברצח הכי מזעזע שיכול להיות. חצי שנה, מטורף, חצי שנה שאת לא פה. געגועים, כאב לב והרצון להרגיש ולשמוע אותך פיזית אפילו רק לשנייה. אנחנו עדיין מנסים לעכל את החיים החדשים והמאתגרים שהרוצח כפה עלינו ללא שום רחמים.
כולם אומרים מסביב שהזמן יעשה את שלו וכמה צריך פשוט לתת לזמן לעבור, אבל הזמן עובר והכאב נהיה חד יותר בתחושה שאי אפשר להוציא אותו החוצה. תחושות האבל והאובדן נהיות קשות יותר, תוך כדי הבנה שאת לא תחזרי. הרי היית עמוד התווך של כולנו. זאת שתמיד ידעה לומר את הדבר הנכון ולייעץ בדיוק איך להתמודד, כזאת שמטפלת, אוהבת ומפיצה ים של אור וחיוכים לכל פינה, ועכשיו אין את זה יותר. נותר רק הזיכרון המתוק מהחוויות שזכיתי לחוות אותך כאחות מדהימה וכבת אדם.
החודש ב-23.8 יחול יום ההולדת שלך. את אמורה להיות בת 33, כל כך צעירה, יפה וטובה, אבל יותר לא נזכה לחגוג יחד כמו שידענו, עם יין לבן טוב, מלא סושי ושטויות שאהבת. אמא ואבא מנסים להתאושש כל יום מחדש מהרצח המזעזע שלך, מהאובדן הקשה. אפשר עדיין לראות את אמא, איך הסיוטים משתלטים עליה בכל פעם מחדש. מבט כזה כואב שמזועזע ולא מותיר אפילו אוויר לנשימה. ואחרי כל זה, כולם מסביב מאמינים שהזמן יעשה את שלו.
אז הזמן לא עושה את שלו, הכאב נשאר וכל יום נפער חור גדול יותר, כי תוך כדי הגעגוע והאבל שעוד לא הספקנו להתאבל, יש את ההבנה שאנחנו מגדלים עכשיו ארבע נשמות מדהימות שמזכירות לי יום יום שאין להם ולא תהיה להם אמא לביאה ומדהימה כמוך שהשקיעה בהם את כל כולה ונתנה להם הכל.
הילדים מתגעגעים אליך עד אין סוף, לא מפסיקים לשאול ומחפשים אותך בכל דבר הכי קטן שניצב מולם
הילדים מתגעגעים אליך עד אין סוף, לא מפסיקים לשאול ומחפשים אותך בכל דבר הכי קטן שניצב מולם. מדמיינים איך את שם למעלה שומרת ומחזקת. תכף מתחילה לה שנת הלימודים החדשה ואנחנו יכולים לראות את הבלבול והכאב של הילדים שאת השנה הזאת הם לא יפתחו עם אמא.
דיאנה שלי, אני, אמא ואבא נעשה את כל מה שאנחנו יכולים בכדי לתת להם את הביטחון והיציבות אותם את השרשת ונתת, אבל אנחנו אף פעם לא נהיה את. דיאנה שלנו, תפרשי מעלינו את השכינה שלך, את אור המלאך שאת מפיצה, שימרי עלינו מכל רע ותעזרי לנו לחיות את חיינו ללא יסורים, הכניסי נחת לחיינו מעמדת המלאך בה את ניצבת עכשיו. אוהבת אותך המון, אהבה אין סופית ולתמיד. תני לעצמך את עצמך.