בשנים האחרונות המסרונים, הודעות הדוא"ל ושאר דרכי התקשורת הכתובה קיבלו תפנית מסעירה: הפרצופים המחייכים על שלל הווריאציות שלהם תופסים כל חלקה טובה ומופיעים אחרי כל משפט שני.

אני נוטה להאמין שלכל דבר בחיינו יש תפקיד, ולכן התחלתי לתהות על קנקנו של הסמיילי ועל התפקיד אותו הוא משרת בקרב המין הנשי. כיועצת ארגונית אני מלווה מדי שבוע נשים מוכשרות וכריזמתיות שמחזיקות בעמדות ניהול בכירות בחברות ממגזרים שונים. כולן מתמודדות עם אתגרים לא פשוטים בתוך מציאות מורכבת ובעולם שמאלץ אותן להיות קשובות לשינויים ולאילוצי השעה.

אותן מנהלות בכירות הגיעו למעמד הזה בזכות כישוריהן הרבים, המקצועיות, ההתמדה והתשוקה למקצוע. אלא שהרבה פעמים אותן נשים מוצלחות הן גם רגישות מאוד לאחר – ולעיתים זה אפילו מלווה בחוסר ביטחון ובחשש להראות כוחניות. ואז מתחיל שימוש היתר בסמיילי.

סמיילי לשאלה מתי מגיעים למשרד, סמיילי אחרי כל בקשה, סמיילי בכל פעם שיש צורך בתקשורת. הוא שם, כנראה, בשביל לרכך ולעדן את עצמנו ואת הדרישה, אבל למעשה הוא עשוי להעביר מסר אחר לגמרי: של רשות ולא של חובה, של המלצה ולא של בקשה - ולהשיג את המטרה ההפוכה.

ברוב המקרים החיוך הצהוב מייצר בלבול, גורם לנזקים מיותרים, מדגיש את אי הנוחות ומעצים את הפערים והשונות המגדרית הזו שאנחנו כל-כך רוצות ורוצים לצמצם. "מה הסיבה שהוספת את הסמיילי בסוף המשפט?", שאלתי לקוחה ששלחה לי צילום מסך של התכתבות מורכבת עם אחת העובדות שלה וביקשה את עצתי להמשך ההתכתבות. "לא נעים לי לדרוש", ענתה לי, "אמנם יש לי כמה וכמה הערות לגבי ההתנהלות שלה, אבל אני לא רוצה לפגוע בה. לתפיסתי, הסמיילי שומר עליה מלהיפגע ממני ועליי מלהיתפס כבוסית נוקשה".

לצערי המנהלת המדוברת לא לבד. על אף איושן של יותר ויותר נשים בעמדות מפתח בכירות ושוויון זכויות מתוקשר, תרבות ה"לא נעים לי" אצל נשים מנהלות עדיין מלווה אותנו. האם גם המנהלים הגברים מרגישים צורך לעדן ולרכך את המסר באמצעות סמיילי כדי לשמור על שקט תעשייתי? נראה שלא. כיוון שנראה כי בקרב הגברים כמות הסמיילים המשוגרים נמדדת במשורה, הם לרוב מקבלים משמעות חיובית ומעידים על אנושיות, הבנה והכלה. נראה שהם מגיעים מתוך כוונה רציונלית, ששמה את האמוציות בצד ומעבירה מסר של "הרווחת את זה ביושר".

השאלה האחת שאסור לשאול בראיון עבודה (אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock)
רוצה להעיר לעובדת אבל לא רוצה לפגוע בה :) אילוסטרציה | אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock

מתי הסמיילי דרוש ומתי הוא מיותר

אני מזמינה אותך להתחיל בדיאטת סמיילי. מנסיוני למדתי ששום דבר קיצוני הוא לא בריא וששיטת ה"להיות או לחדול" לא עובדת לאורך זמן. כדי להתמיד כדאי לשמור על אורח חיים בריא ולא לנקוט בדיאטה נוקשה וזמנית, שסביר שלא נצליח לעמוד בה. ולכן, אין שום צורך להסיר את האימוג'י משימוש, רק להשתמש בו בתבונה. לפני שאת לוחצת עליו, שאלי את עצמך את השאלות הבאות:

- האם הסמיילי משרת את השיחה ומשרה אוירה נעימה?
- האם ההתכתבות היא יותר אכפתית ורגשית ופחות קונקרטית?
- אם ענית כן לשתי השאלות - תני לאימוג׳י מקום. 

מתי כדאי לוותר על הסמיילי?

- אם המסר שלך חד משמעי ואת לא רוצה לפתוח אותו לפרשנות. 
- אם השיחה היא פרקטית ומטרתה לקבוע דברים ברורים. 
- אם אין הלימה בין המסר הנוקב שאת רוצה להעביר לבין העידון והריכוך ששומר עליך מהלראות קשוחה. 
- והכי חשוב - האם זה בשביל לרצות או כי את באמת רוצה? אם התשובה המרצה ברורה, ותרי עליו גם במקרה הזה. 

בחירה מודעת באימוג'ים אולי תוביל אותנו לצאת מהאוטומט ולהשתמש בהם פחות, ומעבר לכך - היא עשויה לדרבן אותנו הנשים להעז יותר, להרשות לעצמנו לנהל ולא להתנהל, להעביר מסרים ממוקדים ולדרוש מבלי לחשוש להיתפס באור שלילי. הרווחנו את זה ביושר וזה הכי יפה כשזה מגיע בצורה הטבעית, ועם חיוך אמיתי.

 

הכותבת, נועה לושי פוקס, היא יועצת ארגונית ומרצה בחברות, מומחית לתקשורת בין אנשים בארגונים