"חנן גולדבלט, עברו ארבע שנים ואתה מרגיש כחדש. אצלי עברו למעלה מ-20 שנה, ואני לעולם לא אהיה 'חדשה'. המחיר שאני משלמת יקר פי אלפים מהמחיר שאתה שילמת. ארבע שנים, חנן, ולא היית צריך לצאת החוצה לרחובות. לא מגיע לך לאכול ארוחת בוקר בבית קפה. לא מגיע לך להראות את פרצופך בציבור. לא מגיע לך להלך באותם רחובות שהקורבנות שלך מהלכים בו. לא מגיע לך לראות אור יום.
"...אתה רוצח נפשות, חנן. זה מה שאתה, והיית צריך לשבת בכלא עד אחרית ימיך. אל תקשקש לי על הבעת חרטה ותשלום חובות. מצער אותי שיש כאלה שמחבקים אותך. אני מאחלת לך יסורים בחיי היומיום שלך, בדיוק כפי שהחדרת לקורבנות שלך".
מאחורי המילים הקשות עומדת שני שטלריד, בת 40 ואם לשניים, שנאנסה בהיותה חיילת על ידי קצין שהכירה. אתמול, אחרי שצפתה בראיון עם חנן גולדבלט באולפן שישי, היא זעמה. את הסטטוס שכתבה מתוך הזעם הזה העלתה לעמוד הפייסבוק שלה, ועד הבוקר הוא צבר כבר אלפי לייקים ומאות שיתופים.
"בשנייה שבטנו נצמדה לבטני, הרגשתי את בטני בוערת"
"לכבוד - חנן גולדבלט.
בשנת 2008 הורשעת בביצוע אונס ובעבירות מין נוספות, שהתרחשו לאורך שנים רבות בנשים ובנערות שאותן לימדת משחק. נדונת לשש שנות מאסר, והשתחררת לאחר ארבע. אתמול, באולפן שישי, סיפרת על הטיפול שעברת. אמרת שאתה מבין את הטעות ואתה מביע חרטה. הוספת שאתה מרגיש ששילמת את חובך לחברה, וכל זאת אחרי ארבע שנות כלא בלבד. היית חולה. נזקקת לעזרה. קיבלת אותה. נרפאת. מערכת המשפט של ישראל היא קוסמת", כך כתבה.
"בוא אני אספר לך משהו על ארבע שנים, מר חנן גולדבלט. לקח לי שנתיים לספר על האונס שעברתי לאמא שלי. הסיבה שסיפרתי, היא כי החלטתי, כמוך, שמגיע לי לטפל בעצמי. להבנה הזו הגעתי כשיצאתי עם מישהו חודש וחצי. ג׳נטלמן, מקסים, אדיב, מנומס, נפלא, שהתאהב בי מעל לאוזניים. ורק התנשקנו. לא יכולתי לעשות איתו משהו אחר. רק להתנשק.
"לאחר כחודש וחצי, הגעתי לביתו כשהוא היה בדיוק אחרי מקלחת. לבוש במכנס בלבד. הוא התקרב אליי לחבק אותי עם פלג גוף עירום, ונישק אותי. בשנייה שגופו נצמד לגופי, שבטנו נצמדה לבטני, הרגשתי את בטני בוערת. כאילו מישהו הדליק גפרור בבטן שלי, ואני עולה באש. צרחתי. הוא היה בשוק. אמרתי לו שאני נשרפת. הסתכלתי למטה על בטני ולא היה שם כלום. לא הבנתי מה עובר עליי. הסתכלתי עליו ובעיניים דומעות, ביקשתי שיניח לי לנפשי. אותו גבר מדהים. עזבתי את ביתו ומעולם לא חזרתי אליו שוב. כי הבנתי. אני רחוקה מלהיות "בריאה".
"שלא כמוך, לא נרפאתי. שלא כמוך, לא הייתה לי מערכת טיפולית זמינה לעצמי. הבטן שלי שרפה, כי ברגע שהוא התקרב, בטן לבטן, הרגשתי את אותה בערה משנתיים לפני כן. אותה בערה שהרגשתי שבטני עולה באש מהמכות שחטפתי מהאנס שלי. מהשפשוף של להחזיק אותי בכוח על המיטה, להצמיד אותי, לאחוז את גופי בשתי זרועותיו ולא לאפשר לי לברוח ממה שהוא החליט לעשות לי.
"התחלתי ללכת לפסיכולוג. החלטתי, כמוך, לטפל בעצמי. לא כי אני חולה, כמוך. אלא כי מישהו חולה כמוך, החליט להשחית את נשמתי. כי מישהו חולה כמוך, החליט לקחת ממני בכוח את מה שאמור להגיע מרצון. אבל, שלא כמוך, על הטיפול שלי, שילמו הוריי במיטב כספם. שלא כמוך, לא השתחררתי לאחר ארבע שנים". לפוסט המלא
"מערכת המשפט פשוט מפגרת"
שטלריד, שלפני מספר חודשים יזמה את קמפיין "כולנו אותיות" וגרמה לעשרות אלפי נשים וגברים בפייסבוק לשנות את תמונת הפרופיל שלהם לאות הראשונה של שמם לאות הזדהות עם קורבנות תקיפה מינית, צפתה בראיון עם גולדבלט ולא חשה כלפיו כל חמלה. אבל בשיחה עם mako הבוקר היא מסבירה שאת האצבע המאשימה היא מפנה בעיקר כלפי מערכת המשפט הישראלית, שמאפשרת לפושעים כמו אנסים לרצות את חובם במאסר של ארבע שנים בלבד, כמו אל התקשורת, שמעניקה לאנס משוחרר במה וחשיפה. "מערכת המשפט פשוט מפגרת. הוא אנס כמה בחורות, הוא לא אמור לצאת בכלל מהכלא אלא לרצות מאסר עולם. למה שיהלך באותם רחובות של הקורבנות שלו? הוא רצח את נפשותיהן. בארצות הברית נותנים לאנסים עונשי מקסימום, ופה מתמקדים כל הזמן במינימום".
בהינתן המצב הקיים, הבנאדם ריצה את העונש שנגזר עליו, הוא יוצא מהכלא והחברה ממשיכה להחרים אותו, והוא שואל - רגע, מה אתם רוצים ממני? שילמתי. תנו לי הזדמנות להשתקם. את חושבת שאנחנו כחברה צריכים להמשיך להחרים אותו?
"אנחנו כחברה צריכים קודם כל לחבק את הקורבנות. לגבי התוקפים, כשמדברים על 'חברה שמחרימה', צריך לשים לב להבדל – חנן גולדבלט הוא אדם פרטי, ואני בטוחה שיש אנשים סביבו. הבעיה שלי היא שהתקשורת, מהדורת חדשות ראשית בערוץ 2, עושה יחסי ציבור לאנס ומקדמת את ההצגה החדשה שהוא מעלה. הכל בשביל הצהוב, הכל בשביל הרייטינג. מה עם הקורבנות שלו, שרואות מה מאפשרים לו לעשות? ששומעות אותו אומר ש'היה לו קשה להגיד את המילה אונס בטיפול'? למה צריך לתת לו במה? זה פשוט מקומם ומעורר זעם".