1. זה חמור ואסור – ואלה לא "יחסים בהסכמה"

    סעיף 347 א (ב) לחוק העונשין משית מאסר של ארבע שנים על מטפל נפשי (פסיכולוג, פסיכיאטר ועובד סוציאלי) המקיים יחסי מין עם המטופל שלו, מתוך חזקה שהיחסים נעשו תוך ניצול של תלות נפשית של המטופל במטפל. ואכן מדובר במטופלים, ובעיקר במטופלות, הסובלים ממצוקה נפשית, לעתים על רקע ניצול קודם. פרופיל המטופלת הנפגעת הוא לרוב של צעירה נאיבית, תלותית וזקוקה לעזרה ביחסים הבין-אישיים, שבמקרים רבים היא עברה התעללות גופנית או ניצול מיני בילדותה. במסגרת הטיפול, כחלק חשוב וחיוני בו, היא מפתחת אמון מלא במטפל שלה והוא הופך עבורה לדמות אב, לאדם שהיא מעריצה ובעיקר – סומכת עליו בעיניים עצומות. במקרה כזה אין ולא יכולה להיות לה "הסכמה" מלאה ומדעת לבקשות או לדרישות של המטפל שלה, ובכללן אלה הנוגעות ליחסים אינטימיים אתה.

  2. זה קורה - והרבה

    קשרים מיניים או רומנטיים בטיפול פסיכולוגי הם תופעה שלא מרבים לדבר עליה, אך היא שכיחה מאוד. מחקרים חשפו כי 95% אחוז מהתרפיסטים (מטפלים בנפש) הגברים נמשכו לפחות פעם אחת למטופלת שלהם וכך גם 76% מהמטפלות, וכי 5-13% מהמטפלים קיימו קשר אינטימי עם מטופלים ומטופלות (מטפלים גברים יותר ממטפלות נשים).
    על פי סקר שפורסם ב-2006 במגזין החברה הישראלית לפסיכיאטריה, כשליש ממטפלי הנפש טיפלו לפחות במטופל אחד שנוצל מינית על ידי מטפל אחר שלו, בקשר שהחל ברוב מוחלט של המקרים בזמן הטיפול. 72% מהמטופלים דיווחו על נזק שנגרם מהקשר הזה, 4% נזקקו לאשפוז ו-6% ביצעו ניסיונות אובדניים. כמה הגישו תלונה למשטרה? רק 2% מהם.
  3. פרויד ידע להסביר את זה

    כבר לפני מאה שנה תיאר פרויד את התופעות הפסיכולוגיות המהוות הבסיס לרגשות העוצמתיים ולקשרים בין מטפלים ומטופלים. הוא ייחס את המשיכה של המטופל למטפל שלו לתהליך העברה ארוטית שבו הוא חווה כמיהות ילדיות עוצמתיות כלפי המטפל שהוא רואה בו דמות הורה. המטופל חש כי המטפל הוא בן הזוג שהוא חולם עליו - מקשיב, מייעץ, סובלני. מהצד השני המטפל עשוי לחוות העברה ארוטית נגדית כלפי המטופל איתו הוא נפגש  באופן אינטנסיבי ואינטימי, זה שפותח בפניו את לבו, משתדל למצוא חן, משתף אותו בסודותיו, מעריץ אותו, ולעתים גם מנסה לחזר אחריו. עצם הסיטואציה הטיפולית עשויה להוליד רגשות של התאהבות שאינם קשורים לדמותו האמיתית והיומיומית של המטפל. באחריות המטפל להיות מודע להעברות הללו, ולשמור על גבולות הטיפול.
  4. פעם זה היה מאוד מקובל

    בתקופתו של פרויד, קשרים כאלה היו עניין נפוץ למדי: קרל יונג נמשך למטופלות שלו, שאחת מהן - הנערה סבינה שפילריין - הפכה לפילגשו. תלמיד נוסף של פרויד, הפסיכואנליטיקאי ההונגרי-יהודי שנדור פרנצי, נהג ליצור תיקון רגשי למטופלות שעברו התעללות באמצעות הרעפת נשיקות וחיבה גופנית. למטופלת הראשונה בפסיכואנליזה – אנה או - היו רגשות אהבה כלפי המטפל שלה יוזף ברויאר, והפסיכולוגית מרגרט מאהלר מודה בזיכרונותיה כי קיימה יחסי מין עם אוגוסט אייכהורן בעת שהיה האנליטיקאי שלה.
  5. זה לא סתם נשמע לכם מוכר

    בעשור האחרון החלה התופעה לחדור לספרות ולטלוויזיה. בסדרה "בטיפול", למשל, נעמה (איילת זורר) מתאהבת בראובן הפסיכולוג (אסי דיין).  גם אני תיארתי בספרי "ימי האהבה" יחסים מורכבים הדדיים בין מטפלת זוגית לבין גבר שהגיע אליה לטיפול עם אשתו על רקע משבר בנישואין שלהם. בספר רציתי לתאר מה עובר בראש למטפל שהמטופל שלו מתחיל להתאהב בו, ובמקום לראות בכך תהליך טבעי ונפוץ של העברה, מייחס את ההתאהבות בו לאיכויות שלו-עצמו ומוחמא מכך באופן אישי.
    אסי דיין (צילום: יח"צ, בטיפול1)
    מתקשה להפעיל שיקול דעת הולם ומנגנוני ריסון. אסי דיין כראובן ב"בטיפול" | צילום: יח"צ, בטיפול1
  6. המטפל מנצל את התלות של המטופל

    לרוב, כך עולה מקריאת ספרות מקצועית על התופעה, מדובר במטפל גבר, בעיקר בגיל הביניים, המבוגר בממוצע ב-16 שנים מהמטופלת שלו, אשר סובל מאהבה לא מספקת. הוא נתפס בעיני מטופליו ותלמידיו כ"גורו", מאוד בוטח בעצמו, בעל נטיות נרקיסיסטיות, לעתים בעל תחושת נחיתות. במקרים רבים הוא חווה בעצמו משבר אישי, בעיקר במישור הזוגי,  שמקשה עליו להפעיל שיקול דעת הולם ומנגנוני ריסון. יחס ההערצה והתלות של המטופל כלפיו משמש לו כהוכחה לגבריות/נשיות שלו וכתיקון לחייו האישיים, והוא סובר, בטעות, שנקלע לאהבת אמת. למטפל כזה יש צורך להיות מושא להאדרה ולתשוקה על מנת להעלות את הערך העצמי שלו.
  7. ככה תדעו שהמטפל שלכם לא עבר גבול אסור

    סימני האזהרה שמטופל צריך לשים לב אליהם מתרכזים בעיקר סביב שבירת הגבולות בין המטפל לבינו. מטפל שמספר יותר מדי על עצמו, שמגלה עניין רב מדי בחיי המין של המטופל שלו, שמאפשר או אפילו מעודד טלפונים ופגישות מחוץ לקליניקה, שמעיר הערות סקסיסטיות וכמובן – נוגע – צריך להדליק נורה אדומה. המבחן הוא – האם המטפל היה עושה את אותם הדברים גם אם היו קירות שקופים בקליניקה שלו.

    ד"ר דריה מעוז היא אנתרופולוגית וסופרת, מרצה בכירה, החוג למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית הדסה