אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כמדינה שבה נשים וגברים הם בעלי סיכוי שווה לטיפוס בסולם הדרגות. הדוגמאות הן קבועות – גולדה מאיר הייתה ראש ממשלה, ציפי לבני תהיה ראש ממשלה, מירי רגב הייתה דוברת צה"ל, אליס מילר פתחה את דלתות קורס הטייס בפני נשים ויש עוד לא מעט סיפורים על נשים שהצליחו לנצח את הסטטיסטיקה ולהוכיח שגם אנחנו יכולות. רוצה לומר - אנחנו די נהנות לטפוח לעצמנו על השכם ולהרגיש שגם בעניין שוויון ההזדמנויות אנחנו על המפה.
אבל כמו כל דבר שמגיע מחו"ל, לפחות הצד המערבי שלו, גם את זה הם עושים לא פחות טוב, אם לא טוב.
באוקטובר לפני שנה נבחרה כריסטינה פרננדז דה קירשנר (54) לתפקיד נשיאת ארגנטינה. נשמע מעט חדשני, אבל כבר די סטנדרטי. אבל מה שהכי מעניין בסיפור הזה, הוא שפרננדז החליפה בתפקיד את בעלה, נסטור קירשנר, ובכך הפכה לאישה הראשונה שמתיישבת על כס נשיא המדינה בארגנטינה. למרות ניסיונות ההשוואה לאוויטה פרון וההקבלה הכמעט מתבקשת בינה לבין הילארי קלינטון, פרננדז מבקשת להבהיר שהיא לא מחקה אף אחת. היא כריסטינה, ויש לה אג'נדה ברורה לגבי כל הנושאים החשובים שעומדים על סדר היום של המדינה הדרום אמריקאית.
סטיילינג נשיאותי חדש
בניגוד לבלונד הקצוץ והקופצני של הילארי קלינטון, פרננדז דווקא הולכת על מראה הרבה יותר מסורתי. השיער הצבוע בקפידה שלה ארוך וחלק, ומשדר משהו אימהי. המבט החום והחיוך החם שהיא חושפת בתוספת הדיוקן של אוויטה פרון שהתנוסס מאחוריה בעצרות הבחירות נתנו, כך נראה, למיליוני האזרחים מהשכבות החלשות את התחושה שהיא זו שיכולה לקרב אליהם את הגאולה הכלכלית.
עם כל הרצון שלה להימנע מהשוואות, לאורך כל הקמפיין הפוליטי שאבה פרננדז כוח והשראה מאוויטה פרון, אשתו של נשיא ארגנטינה לשבר חואן פרון. לפי הפרסומים, לפני קמפיין הבחירות לקחה פרננדז שיעורי משחק ותנועה כדי להידמות ככל האפשר בתנועות הגוף ובלהט להופעותיה הפומביות של פרון. מהצד הציני, מבקריה של פרננדז דווקא משווים אותה לאוויטה בשל החיבה הרבה שיש לה לשופינג ולרכישת בגדי מעצבים (בצבע לבן, אגב, תודה ששאלתן).
כך או אחרת, בדיוק כמו שהפרונים היו המועמדים הפייבוריטים של המעמד הנמוך, כך גם פרננדז. השכבות החלשות במדינה ראו בה לכל אורך הקמפיין את ההזדמנות הטובה ביותר שיש להם להמשך השיפור הכלכלי שהחל עוד בימי בעלה, ושימור התשלומים הנמוכים על מרכיבים בסיסיים בחייהם – חשמל, תחבורה ומזון.
כינוי החיבה שהוצמד לה, המלכה כריסטינה (זה גם שם ספר הביוגרפיה הרשמי שלה) לא בא לה בקלות. פרננדז היא בת המעמד הבינוני שסללה את דרכה אל הצמרת עקב בצד אגודל. בילדותה קיבלה חינוך נוקשה בבית ספר דתי, ולראשונה פרצה לתודעה הארגנטינאית בתור בת זוגו של ראול קפראטה, שחקן רוגבי מוכר באותם ימים. היא עורכת דין במקצועה וכיהנה במשך מספר קדנציות כסנאטורית מטעם בואנוס איירס.
הדייט הראשון שלה עם מי שלימים יהיה בעלה ויוציא את ארגנטינה מתהום כלכלית אליה נקלעה, התקיים כשנסטור קירשנר היה שיכור כלוט. זה היה בחגיגות יום הסטודנט בשנת 1974, ולדבריה של פרננדז, קירשנר התווכח איתה בלהט ומיד אחר כך התחיל איתה כאילו לא קרה דבר. בני הזוג זנחו את הקריירה הפוליטית שלהם בשנות ה-70 כשהצבא השתלט על המדינה. בשנים האלו הם עסקו בצבירת נכסים והון רב, תוך ניצול הקשרים שהיו להם עם מוסדות השלטון. בסוף שנות ה-80 כשהשלטון הדמוקרטי חזר לארגנטינה, חידשו בני הזוג את העיסוק בפוליטיקה עד שכבשו את הצמרת.
השנה של הנשים בפוליטיקה
בראיון שהעניקה למגזין "TIME" פרסה פרננדז את עיקרי תפיסותיה הפוליטיות: לדעתה נשים יכולות להסתכל על התמונה הרחבה, אבל לא להתעלם גם מחיי היום יום של האזרחים הפשוטים. תשומת הלב הזו שאישה יכולה להפנות לכיוונים שונים בעת ובעונה אחת, היא משהו שגברים לא בהכרח מסוגלים לו, לכן התרומה של נשים לפוליטיקה היא מכרעת בעיניה. מערכת חינוך משובחת ובניית מערך בריאות ציבורית הם עוד שניים מהתחומים שעליהם היא שמה את הדגש. וככלל היא שמה לעצמה למטרה את ההפיכה של ארגנטינה למודל לחיקוי בכל הנוגע לשמירה על זכויות אדם, ושהנושא לא ייתפס בעיני הציבור כגחמה של פעילי שמאל למיניהם.
אבל פרננדז שומרת על פרופיל נמוך בכל מה שנוגע לחשיפה לאמצעי התקשורת. עוד במסע הבחירות שלה היא התנהלה הרחק מעיני המצלמות, והעצרות שבהן נפגשה פנים אל פנים עם הבוחרים הפוטנציאליים היו מעטות וקטנות. הריחוק שלה מהתקשורת עורר סקרנות ותחושה כאילו הניצחון כבר מונח אצלה בכף היד. מנגד, טענו המבקרים שהאסטרטגיה הזו של המועמדת נובעת מפחד ומהעדר יכולת להתנצח מול מתמודדים טובים יותר ממנה. בין אם מדובר בפחד או ברצון להיות מעט מורמת מהעם, המהלכים של פרננדז הביאו אותה לעמדת הנשיאות.
במדינות רבות ברחבי העולם נחשבת מועמדת ממין נקבה לתפקיד בכיר כיוצאת דופן. על אחת כמה וכמה במקרה של פרננדז, אז הניצחון היה מובהק ואפילו לא נדרש סיבוב שני כדי לבססו. וגם מי שהגיעה למקום השני הייתה אישה, ואולי זה מה שמפתיע. אליזה קאריו הגיעה למקום השני בבחירות לנשיאות ויחד עם מספר הקולות שגרפה פרננדז מדובר ברוב המכריע של ארגנטינה שמצביע בקלפי עבור נשים לעמדת ההנהגה. במדינה שבה עד כה הייתה נציגות בלעדית כמעט למין הגברי בפוליטיקה, יכול להיות שהשינוי שמובילה פרננדז הוא פריצת דרך של ממש, לפחות בכל הנוגע לפמיניזם. כמה כיף שאפשר להגיד בקרוב אצלנו וממש להתכוון לזה.