הסיבה שחשוב לדבר על דברים היא בראש ובראשונה כי לשמור בבטן זה פשוט לא בריא. יש לזה השלכות על המצב הבריאותי שלנו, על הדרך בה אנחנו מתנהלים בעולם ועל המצב המנטאלי שלנו. הסיבה השנייה היא כדי שתדעו שאתם לא מיוחדים (זאת אומרת כן אבל ...). יש עוד המון אנשים שמתהלכים בעולם הזה ומתמודדים עם סקס רע, עם גוף שנראה להם לא קשור בכלל, עם נישואים מחורבנים ומה לא.
יכול להיות שאם נהיה מספיק אמיצים לדבר על זה זה כבר לא יהיו טאבו, הרגשות שמתלווים לכל ה"סודות" האלו יתמעטו כשהם יהיו פתוחים ולא ייקראו יותר "סודות" ולכולנו יהיה קל וחופשי יותר להתנהל בעולם אם נוריד מעל כתפינו את עול הסודות הכמוסים. והנה כמה מהטאבואים הגדולים במיוחד בקרב הנשים.
שונאת את הבטן ההריונית שלי
שנים אנחנו שומעות מכל עבר שהריון וילודה הם הייעוד של כל אישה. זה הרי אבולוציוני - אנחנו כאן כדי להתרבות. אז אנחנו חייבות לאהוב את זה. מה, לא? ומה בעצם יש לא לאהוב בבטן עגלגלה וסקסית ובילד נפלא שהוא שלנו? אז זהו שלא כולן חייבות לאהוב את זה שהגוף שלהן משתנה, שהכל גדל וכבר אי אפשר לישון טוב, ששום בגד כבר לא עולה עלינו וריח של תפוז בחורף עושה לנו בחילה. אז אפשר לדבר על זה כי חלקנו מקבלות את ההריון בכיף ובאהבה וחלקינו לא. זה לא אומר עלינו שום דבר- רק שקשה לנו ואנחנו אנושיות.
ילדים זאת קריעת תחת
ילדים זו שמחה אבל גם המון עבודה והוצאה כלכלית מאוד גדולה. אבל חס וחלילה שנגיד שקשה כי זו הרי זכות להיות הורים. אני לא אומרת שלא. כאמא לשני ילדים זו בהחלט מתנה גדולה, אבל יש בה גם הרבה ג'יפה - בזכות הזו. לוגיסטיקה, ארגון, תפעול, ראיית חשבון ועל כל אלו אף אמא לא מקבלת משכורת. אז הגיע הזמן לדבר על זה, לשתף, להוציא קיטור עם עוד אמהות שעוברות בדיוק את אותם הדברים.
יש כאלה שלא נועדו להיות אמא אווזה, וכאלה שעבורן תינוק שדורש תפעול של 24/7 הוא שעמום גדול, יש שסובלות בחופשת לידה ולא מבלות כל היום בנשנושים של האוצר ובבתי קפה; יש המון שלא רוצות להניק ולא מעוניינות שכל שיחה איתן תיפתח ב"אז מה עם הילדים?".
הגיע הזמן להגיד את כל אלו בלי שנספוג מבטים נוזפים. כל אחת חווה את האמהות שלה אחרת. חלק נהנות ומרגישות שזה הייעוד וחלק בעיקר סובלות משינוי עולמן.
השאיפה שלי בחיים היא להיות אשת קריירה
אבל רגע - אם את רוצה לצאת לעבוד, איך זה שאת לא רוצה להיות עם הקטנצ'יק? מה, את כבר מכניסה אותו לגן? הוא ממש קטן, את נותת לאחרים לראות אותו עומד והולך בפעם הראשונה? איזה מן אמא את? אז למה הבאת ילדים לעולם? בואו נסכם שכל אחת תעשה מה שטוב לה.
לא טוב לי עם בעלי
אפילו אם גילית שיש פערים בינך לבין בעלך שלא ניתן לגשר עליהם, אפילו אם גילית שאת מתפשרת ואפילו אם הסקס לא טוב (במידה ובכלל יש כזה) - אסור לך לחלוק את הנושא. מה יגידו השכנים? ואני אומרת למה לא? למי בכלל אכפת מהשכנים? למה לא לדבר על זה? למה לא להגיד שיש בעיות שצריך לפתור? נכון, לפרק בית זה צעד גדול, ונכון שיש לו השלכות שהן לא רק על בני הזוג, אבל האם עדיף לחיות במרמור? בחיים בו אחד מוותר על עצמו כדי שהתמונה תהיה יפה וצבעונית?
טוב יש כמה צעדים לפני הגירושין, ולא הכל שחור או לבן/ ביחד או לחוד. אבל אם יש בעיה - צריך לטפל בה. השתיקה בטח לא תעזור. נהפוך הוא - היא רק כדור שלג שהולך ומתעצם עם הזמן ומביא איתו המון כעסים ותסכול.
מצ'עמם לי במיטה
אנשים מתבגרים ומשתנים, ועם השנים גם הצרכים, החלומות, הפנטזיות ואפילו הרצון לגוון עם פרטנרים חדשים. אז למה לא להגיד שבא לך משהו חדש במיטה? כי הוא ישפוט אותך על הנועזות? על הרצון להגשים פנטזיות?
אחד הדברים שמאוד קל לוותר עליו בתוך שגרה עמוסה הוא סקס.
מחקר שערך ד"ר דניאל דריי מראה כי אצל זוגות נשואים הסקס משתלב בתוך שיגרה, יש זמנים, שעות מיקומים והרגלים קבועים לאינטימיות, הפרטנרים כבר מכירים את ההעדפות זה של זה, אולי אפילו יותר מדי טוב, ויחסי המין הופכים לסוג של אוסף של קיצורי דרך להגיע לאורגזמה. NO MORE קיצורי דרך, אל תוותרי ל הפנטזיות שלך - העבירי לו בדיוק מה את רוצה שהוא יעשה, בדיוק איפה בא לך שהוא ייגע ולהתחיל לספק גם אותו.
אני לא גומרת
מזייפת? בעיה שלך. אם את עסוקה בלחשוב על הכלים בכיור או על הבגדים במכונה בזמן הסקס וכל מה שבא לך שזה שהרגע ייגמר ותחזרי לעיסוקייך את מפספסת את עצמך בגדול. ואם הוא לא מספק אותך - למה שהוא לא יידע? הגיע הזמן לפתוח את זה, את אותה כמות אנרגיה שאת משקיעה בלזייף את יכולה להשקיע בעצמך ולהנות. הגיע הזמן לפתוח את זה, לדבר על זה ולהיות נוכחת ברגע הזה בו נוצרת האינטימיות הכי גדולה בין שניכם כי אחרת את מפספסת אותך.
אני שוקלת 85 קילו
כמעט כל אישה בארץ חוותה דיאטות כאלו ואחרות ורובן יודעות את כל הסודות. הקושי הוא בביצוע. אז אנחנו מתמודדות עם המשקל כל יום כל היום. יש בו משהו, במספר הזה שהמשקל מציג, שיכול לגרום ליום שלנו להיות ממש טוב ויכול לעשות בדיוק את ההיפך. אבל המספר הזה הוא סוד כמוס לפרה ולסוס. גם אם נשתף במשקל שלנו זה יהיה ממש בשקט ולא לפני שנבקש לשמור עליו בסוד. כאילו אנשים לא רואים אותי בעיניים - הם רואים אם יש לי כפל חדש בבטן והם יודעים להגיד כשרזיתי. אז מה זה משנה אם המשקל מראה 95 או 55? הרי זה רק מספר, הם ישכחו את זה דקה אחרי שניפרד.
אני רוצה לעשות הפלה
אז הגיע הזמן לדבר על הכל, ביחרי פרטנר אחד, בן הזוג, אמא, דודה, חברה טובה או כל אדם אחר שאת סומכת עליו. שתפי במה שקורה לך, במה שעובר עליך ובחייך. את תראי שזה יקל עלייך מאוד את הדרך, אולי גם יעזור במציאת פתרונות יצירתיים. ואחרי שתוציאי הכל, נישמי לרווחה, הזדקפי ולכי בגאווה. אלו הם חייך ובחייך אין יותר מקום לטאבו.
** המאמר נכתב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים
לירון גור שטייגמן היא מנטורית לנשים ואמהות ומנחת סדנאות, מפגשים והרצאות
>> עפות על עצמן: מיהן הנשים שעושות סלפי?
>> ממתי לקרוא לעצמנו כלבות נהיה מגניב כל כך?