את גלעד (שם בדוי) הכרתי באוניברסיטה, כששנינו היינו בשנות ה-20. גלעד היה בחור מושלם, ממש לפי הספר: גבוה, קצין בצבא, ילד טוב של אימא. תמיד אמרתי לו שאיתו צריך להתחתן, שהוא תמיד ידאג לי ולילדים.

שנה מאוחר יותר נסעתי להדריך בחו"ל במחנה נוער ציוני. התכתבנו כל הקיץ. כשחזרתי לארץ עברנו לגור יחד במעונות הסטודנטים. היינו שונים לגמרי זה מזו: הוא היה בחור מופנם וביישן שעלה לארץ בילדותו וגר אצל ההורים, ואני הייתי בחורה חברותית ומוחצנת, שמתחברת בקלות.

אחרי שנתיים של היכרות הוא הציע לי נישואין. קיבלתי את ההצעה בשמחה. אחרי ילדות לא פשוטה חיפשתי ביטחון ורוגע, אומנם לא הייתה שם אהבה סוערת אבל הערצתי אותו.

את הבת הבכורה שלנו ילדתי כשעוד גרנו במעונות. אחרי שסיימתי תואר ראשון בתולדות האומנות המשכתי ללמוד לתעודת הוראה. הרגשתי שלווה ויציבות. במקביל גלעד התקבל לעבודה במפעל נחשק. שלחו אותנו לרילוקיישן בארצות הברית, שם ילדתי את ביתי השנייה. גרנו שם שנה חלומית שבה גלעד עבד ואני התנדבתי במוזיאון, למדתי והתפתחתי.

כשחזרנו ארצה החלו הקשיים. לא מצאתי את עצמי. החלטתי להקים קבוצת נשים ויחד חיזקנו אחת את השנייה. באותה תקופה גלעד עבד המון: משמרות של 12 שעות שכללו גם לילות, כך שחלק גדול מהיום והלילה הייתי לבד. נשברתי ורציתי להתגרש אבל גלעד שכנע אותי להישאר. זמן קצר לאחר מכן נכנסתי להיריון השלישי והייתי בעננים.

באותם ימים לא היה לי ספק באהבה של גלעד כלפי. הוא היה אבא טוב ותמיד דאג לילדים.

רק שמשהו שם תמיד הרגיש לא טוב.

רק אחרי שנים הבנתי שאחד הדברים שגלעד היה עושה היה לאנוס אותי.

"הוא היה נוהג לקום מאוד מוקדם לעבודה כשחלק מהריטואל היום יומי שלו היה 'לבקר' אצלי בעודי ישנה - או כמו שהוא היה נוהג להגיד: 'זה כמו לצחצח שיניים'"

"חיפשתי חום ורכות"

הוא היה נוהג לקום מאוד מוקדם לעבודה כשחלק מהריטואל היום יומי שלו היה "לבקר" אצלי בעודי ישנה - או כמו שהוא היה נוהג להגיד: "זה כמו לצחצח שיניים". כלומר ללא התרעה או הכנה מוקדמת פשוט לפשק לי את הרגליים, להיכנס, ותוך כמה דקות לצאת ולהשאיר אותי כאובה. כשהרגשתי שאני חולה ולא מצליחה לקום בבוקר התחלתי להבין שמשהו לא תקין. הגוף והנפש שלי כבר לא היו בקו הבריאות.

למרות שסבלתי חשבתי שאם אני במצב כלכלי טוב אני אצליח להיות חזקה. לא רציתי לפרק משפחה, ובנוסף ההורים והמשפחה של גלעד מאוד אהבו אותי ואני אהבתי אותם. התחלתי לקחת קורסים שונים ולהעסיק את עצמי. אבל בכל פעם שהגעתי ליעד שרציתי להגיע גלעד עצר אותי. היה לו חשוב שאני אעבוד בעבודה מכניסה גם אם לא אתפתח בתחום שלי. הרגשתי ששום עבודה שאני מוצאת חן בעיניו.

היחסים שלנו הפכו להיות שותפות לניהול הבית וטיפול בילדים. לא היה בינינו כמעט מגע מעבר לאותם רגעים בבוקר. ואני חיפשתי חום ורכות.

עם השנים הצלחתי לשכנע את גלעד לעבור למושב. בעקבות המעבר הלחץ הכלכלי הלך וגבר ואני התחלתי לעבוד כמזכירת המושב. היינו הפורטרט המשפחתי המושלם, אך הבית הפך לסיוט. הייתי מנסה לברוח כמה שיותר, להיות כמה שפחות בבית. היינו יחד באירועים אבל כמעט לא היינו יחד לבד. אפילו כשצפינו בטלוויזיה כל אחד מאיתנו ישב בפינה אחרת. גלעד התקדם בעבודה ונעשה מנהל משמרת, ואני עשיתי, כביכול, כל מה שאני רוצה - היה לי גב כלכלי חזק.

המצב הנפשי שלי התחיל להתדרדר, והיו בקרים שממש לא הייתי מסוגלת לקום ולשלוח את ילדיי לבית הספר. הם היו קמים לבד, מכינים לעצמם כריכים. הם חשבו שאני מפונקת. הרגשתי חולה. היו לי בחילות וכאבי בטן, עם הזמן פיתחתי דחייה לגלעד בצורה כזאת שלא יכולתי להריח אותו. שכבתי בלילות במיטה, קפואה על הצד כדי שלא יתקרב אליי. ההרגשה הייתה שאני ישנה עם האויב.

אף אחד לא ראה ואף אחד לא ידע חוץ מחברה טובה, שלה סיפרתי הכל. היא טיפלה בי, טיפול משולב של גוף נפש, עשיתי גם דיקור סיני ובנוסף הלכתי לפסיכולוג. החלטתי להתגרש סופית אחרי שהלכתי לפסיכיאטר ובכיתי במשך שעה. הרגשתי שאני משתגעת. הוא הסביר לי בצורה פשוטה שלא משתמעת לשתי פנים שבעלי מתנהג אליי באופן מופתי כלפי חוץ אבל כל יום מכניס לי רעל לקפה. שאם אני אמשיך בדרך הזאת אני עלולה למות. יצאתי מהפגישה מזועזעת. גדלתי והתחנכתי על כך שצריך לפנק את הגבר, להיות יפה, לבשל טוב וכמובן שהסקס הוא הדבר החשוב, שהוא הגרעין של זוגיות. וזה מה שגרם לי להמשיך ולתת את גופי הדואב כל פעם מחדש.

כשחזרתי הביתה ניסיתי לדבר עם גלעד. ברוגע אך בתקיפות הסברתי לו שאני מרגישה שהוא אונס אותי כל פעם מחדש. גלעד מאוד נפגע ממני ולא הבין על מה אני מדברת.

לקח עוד זמן עד שהתגרשנו סופית, אך בסופו של אחרי הרבה שנים, התגרשנו. מאוד מהר הכרתי מישהו שנתן לי את כל החום, הרוך והאהבה בעולם. החלטנו להביא עוד ילד לעולם והיום יש לי בן זקונים חמוד.

שנים עברו מאז הגירושים ורק עכשיו אני יכולה לשבת, לכתוב ולהוציא את מה שעברתי. לצערי הילדים כמעט לא בקשר איתי. יש המון משקעים. גם הם, כמו המשפחה לא ידעו כלום. עכשיו אני יכולה לספר: עברתי אונס יום יומי מבעלי, בן הזוג שלי, האבא של הילדים שלי.