אני אוכלת כשמתחשק לי, בלי איסורים והגבלות. לשמחתי גיליתי שבתור אימא לשתי בנות תזזיתיות, אני לא צריכה לשמור. אני שוללת על הסף דיאטות אכזריות וקשות. שמעתי פעם ממישהו שמי שחושב "רזה" ולא חש נקיפות מצפון, הגוף "משחרר" את הקלוריות בקלילות. ולהפך, מי שמרגיש חרטה על זה שהוא אוכל, הגוף חושב "שמן" ואוגר. אני מאוד לא אוהבת בשר אדום וכן אוהבת שניצלים ונקניקיות, כמו ילדים. בדיקות הדם שאני עושה מעידות על בריאות, אז מה צריך יותר?
אחוות נשים
לפני שילדתי חשבתי שאישה לאישה זאב והרגשתי שחברות עם גברים יותר מעניינת. אחרי הלידה למדתי להעריך את המין הנשי באופן הראוי לו. אנחנו מדהימות. אלופות העולם. אחיות לרחם ולנשק. אין עלינו. חברות בין נשים היא דבר נהדר. נוח מאוד. מי עוד מבין אותנו חוץ מנשים, אבל באמת מבין, בלי אינטרסים? אולי גייז. יש לי חברות טובות. בכל תקופה בחיים הן טיפה מתחלפות או שאחת מקבלת יותר פוקוס. די קשה לשמר חברות נשית כשאת אימא, ולרוב אנחנו מסמסות תוך כדי, שואלות מה נשמע או מעיזות לנהל שיחה קצרצרה עד לרגע הצפוי שבו היא נקטעת כי אחד הצאצאים צריך שנשים את דורה בטלוויזיה.
דייטים
אני שונאת שונאת דייטים. פעם היה לי מחזר עיקש ששלח מכתבים וזר פרחים ענק שהגיע לתיאטרון רגע לפני שעליתי לבמה, אז בלחץ השחקניות שלצידי השתכנעתי וחרגתי ממנהגי והסכמתי להיפגש איתו. כשנפגשנו, נזכרתי מיד למה אף פעם לא רציתי דייטים.
האביר על הסוס הלבן
בגילי כבר לא זוכרים שהאמנתי בקיומו. אין כזה דבר, גם האביר לא מרים את הקרש של השירותים, גם לו יש ריח פה כשהוא קם. כשהייתי צעירה מאוד התאהבתי בבחור יפה ברמות כואבות. עיניים כחולות ים, תלתלים זהובים, חיוך מלא שיניים, אופי ויופי ורכות וג'נטלמניות. הוא נסע לחו"ל ללימודים, וכשחזר כבר הייתי עסוקה עם אבירים מקומיים.
הטרדה מינית
לא מכירה אישה אחת שלא הוטרדה לפחות פעם אחת בחייה. אני מלאת זעם על הקלות הבלתי נסבלת של ההטרדה המינית. אני חושבת שנשים מתחילות להרים את ראשן לאחרונה, ושום תלונה אינה מוגזמת. ההתנהגות הדורסנית וחסרת הכבוד כלפי נשים היא המוגזמת. אני כבר לא שומעת הערות סקסיסטיות, אולי כי אני כבר לא אטרקטיבית בעיני המטרידנים הסדרתיים, אבל בצעירותי הוטרדתי על ידי גברים שיכלו להיות אבא שלי. הם פשוט היו שולחים ידיים, וגם לשונות. אני נגעלת מהחלאות האלה שהייתי מסוגלת היום לראות אותם ברחוב ולהרביץ להם.
כבר בגיל 9 הוטרדתי לראשונה על ידי צרפתי חולה מין בצרפת. הוא החליט שהישבן שלי מפתה ושלח אליו יד. תחושת האשמה שנצרבה בי, ללא סיבה ברורה, חרוטה בי עד היום. הרגילו אותנו לחשוב שאם מישהו מטריד אותנו, סימן שמגיע לנו, כי התנהגנו בצורה פתיינית או מתגרה.
וזו הסיבה שעד לאחרונה נשים לא העיזו להתלונן. לצערי, גם היום, למרות השינוי החשיבתי והחברתי, עדיין הקורבנות מצטיירות כזולות, וצריכות לעבור מסכת עינויים וחקירות משפילות והאשמות, שפשוט גורמות למתלוננות עתידיות לחשוב פעמיים אם להתלונן.
_b.jpg "אורנה פיטוסי במפגש כוכבי אולי הפעם בקפה קפה (צילום: שוקה1, 2 mako)")
אין איבר ספציפי שמושך אותי. יש משהו שהוא כנראה מעבר לחיצוניות. אולי ריח גוף טוב, או מבט ממיס, או חיוך מזמין. לא יודעת. פגשתי בחיי מספר דוגמנים שלא הזיזו לי, ולהבדיל, בחורים שנראו די ממוצעים, אבל משהו בהם תפס אותי.
הכי דוחה בגבר
חיטוט באף דוחה ברמות. סנדלים תנכיות דוחות אפילו על דויד המלך שהיה שווה, ככה מספרים. אני חושבת שאלימות אצל גבר היא אחד הדברים היותר דוחים שפגשתי בחיי.
הצעת חברות
הייתי מאוד רוצה להציע חברות לדנה ספקטור. היא חריפה ומשעשעת. אני חושבת שכיף לעשות איתה הכל – לשבת בקפה, לעשות שופינג, סתם לבהות יחד בטלוויזיה ולהעביר ביקורת, ללכת יחד להופעות, או לקטר אחת לשנייה בטלפון.
הריון ולידה
ילדים הם אכן פלא הבריאה. אני אימא גאה לשירה בת ה-5 ולתמרי בת ה-3 ורק על זה אפשר לכתוב ספר שלם. הורות זו חוכמה שנלמדת כל יום מחדש. תמיד כשנדמה לי שכבר הבנתי, אני מגלה שאני עדיין לא יודעת מספיק. הבנות שלי מאתגרות אותי ומלמדות אותי על עצמי ועל החיים. הן מתישות אותי, משעשעות אותי, מרגשות, מכעיסות, מצחיקות, אוהבות, מחזקות, מחבקות. אני מתלוננת תדיר על עייפות כרונית ועל לילות חסרי שינה ועל אובדן הנעורים והחופש אבל אף פעם לא מתחרטת. הן האור של חיי.
יש לי המון חלומות. אדם ללא חלום הוא אדם אומלל, נע בעולם בלי דלק. אני רוצה לעשות תערוכת צילומים, תערוכת ציורים, לכתוב ספרים, לשחק בסרטים בארץ ובאירופה ולזכות בפרסים, להיות עשירה, לגור בבית פרטי, עם חלקת אדמה ועצי הדר בגינה, לנסוע באופן קבוע לחופשים יוקרתיים בחו"ל, להקים מרכז לנשים שזקוקות למחסה ולהכוונה בחיים כדי לצאת ממעגל הפשע והזנות, להיות תורמת גדולה למוסדות, להיות מתקשרת, לביים סרט קולנוע. תעצרי אותי...
מה בתיק
התיק שלי זה אחד הדברים היותר דוחים שראיתי בחיי. הוא מבולגן נורא. אפשר למצוא בו סוכריות טופי של הבנות, שקית מגבונים, ארנק, פלאפון, מפתחות, חלקי צעצועים של ביצת קינדר, חשבונות שצריך לשלם, גומיות לשיער, סיכות ראש צבעוניות של הבנות. בקיצור, זה התיק שלהן, לא שלי. כשהן היו קטנות זה היה עוד יותר גרוע, כי היו שם טיטולים ובקבוקים ומטרנה. זוועה. אין לי בתיק מוצרי איפור.
מתנות
לא זכורה לי מחווה רומנטית יוצאת דופן. בעלי מדי פעם מארגן לי במפתיע טיפולים ומסאז'ים. אני חושבת שמאחורי כל מתנה רומנטית צריכה להסתתר כוונה רומנטית וזה מה שהופך אותה לכזאת.
ניתוחים פלסטיים
אני לא נגד טיפוח, ניתוחים, תוספות ומתיחות. קרוב לוודאי שגם אני אצטרף לעניין ברגע שאשבור איזו תוכנית חיסכון. אני קצת חוששת מסכינים, אבל נראה לי שאם אתגבר על הפחד אולי אעשה ניתוח להרמת עפעפיים. אצלנו במשפחה הם צונחים בגיל מסוים. קעקוע עשיתי בגיל די מופלג יחסית. בגיל 28. כבר אז הייתי מספיק חכמה וצפיתי את העתיד, לכן בחרתי משהו קטן וצנוע ומיקמתי אותו רחוק מהעין, שלא אשתעמם ממנו ושלא יפריע לקבל תפקידים בקולנוע.
פחדים
אני מפחדת פחד מוות ממעמקים, ממקומות סגורים וממקומות גבוהים. זה בטח קשור לגלגולים קודמים. אני מתמודדת עם זה באלגנטיות: מתרחקת מהמקומות האלה. פעם כשהייתי בסיני ניסיתי להכניס ראש לים עם שנורקל, כמעט נחנקתי כשראיתי דגים שוחים לידי. בפעם אחרת נאלצתי באיזו תוכנית טלוויזיה לעשות בנג'י. עמדתי למעלה, קשורה והכל, מוכנה לקפיצה, ואז הרגשתי שאם אקפוץ, אקיא, אשלשל ואתעלף בו זמנית. אז לא עשיתי את זה.
שוויון בין המינים
יש מגמה של שינוי, אבל זה עדיין רחוק מלהיות מושלם. במקצוע שלי אין אפליה מאחר שה"תמחור" שלנו תלוי בנחיצותנו להפקה ובמידת הכוכבות. בשאר המגזרים, יש אפליה פושעת. אני בעד שוויון זכויות והזדמנויות. אני לא טוענת שנשים וגברים שווים ביכולות כי נולדנו שונים. אבל לנשים יש יתרונות ויכולות שאין לאף גבר בעולם.
שופינג
כשהייתי רווקה הוללת ואמידה הייתי באטרף של קניות. הייתי עוברת מחנות לחנות ויוצאת בידיים עמוסות שקיות בניסיון למלא את הריקנות, ששנייה אחר כך הייתה חוזרת. מאז שאני אימא, אני חושבת פעמיים ושלוש על כל הוצאה. נעליים ב"עמנואל" הן לרוב שוות ערך לצהרון של בת אחת. אני מאוד שקולה, ורוב כספי יוצא על קניות בסופרמרקט לבנות או ספרים בסטימצקי. אני מציירת ומצלמת בפילם, כך שאם כבר אני מוציאה על עצמי, זה לרוב על חומרי גלם. בארון הבגדים שלי כבר אין דברים מחמיאים או יקרים, רק פרקטיים. יש לי ג'ינס שלlee שרכשתי בסוף עונה ב-260 שקל, ואני די מרוצה ממנו.