בת 40 מנס ציונה | מטפלת ומנחת קבוצות NLP ומעבירה הרצאות

לין כהן  (צילום: צילום פרטי)
"חשבתי שתיכף הוא יגיד לי לחזור ולעלות, אבל הוא פשוט נסע עם אחותי והשאיר אותי לצד הדרך". לין כהן | צילום: צילום פרטי

הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל שלוש, כשאבי הוריד אותי מהאוטו כאקט חינוכי ונסע. הצקתי לאחותי הגדולה ועשיתי הרבה רעש באוטו, ואבא בקול מאיים דרש ממני להרגיע והזהיר אותי שאם לא אעשה זאת הוא יוריד אותי. ירדתי מהרכב עם חזה נפוח באמונה של ילדה תמימה שתכף אבא יגיד לי לחזור ולעלות, אבל הוא לא אמר את זה, הוא פשוט נסע עם אחותי והשאיר אותי לצד הדרך. 
נותרתי מאחורה מבועתת ומבוהלת ופרצתי בבכי. סביבי היו אפר וחצץ ללא מדרכה, עצים מכל צד ובעיקר פחד שנכנס לתוכי.

אבא שלי חזר אחרי דקות ספורות לאסוף אותי. עליתי לאוטו ונרדמתי. זה היה הרגע בו למדתי לפחד, למדתי מהי סכנה, למדתי איך זה להרגיש ילדה אבודה.

חיינו בצרפת. כשהייתי בת ארבע אימי, שהייתה רק בת 24, החליטה לחזור לארץ איתי ועם אחותי. אבא שלי, שאותו אני אוהבת מאוד ובקשר טוב איתו עד היום, חזר כמה שנים מאוחר יותר.

חזרנו לחיים בהם אימי עבדה בשתי עבודות ועשתה הכל כדי לקיים אותנו ושיהיו לנו חיים טובים. אבל היא לא הצליחה למצוא יציבות ובמשך השנים עברנו לא פחות מ-15 דירות, אני עברתי חמישה בתי ספר יסודיים ואחותי, שקיבלה קשה את הגירושים ואת הזוגיות החדשה של אמא שלי, עברה לפנימיות וקיבוצים. היום היא חרדית וחיה במאה שערים.

לין כהן  (צילום: צילום פרטי)
"אבא שלי חזר אחרי דקות ספורות לאסוף אותי. עליתי לאוטו ונרדמתי" | צילום: צילום פרטי

בשלב מסוים, אחרי שאימי הכירה בן זוג חדש, היא שחררה מעט את הלחץ של החיים ההישרדותיים אותם ניהלה מאז שעזבנו את צרפת והחלה ליהנות בנסיעות תכופות לחו"ל. אחותי הייתה בפנימייה, אבא שלי היה בצרפת ואני הייתי נשארת לבד בבית עם דודה תורנית.

"במשך שלושה חודשים לא הלכתי לביה"ס, נשארתי מבוהלת בבית ובכיתי בלי הפסקה. אמא שלי, אני והפסיכולוגית שהצילה אותי אז הבנו שפיתחתי חרדת נטישה"

נולדו לי שלושה אחים צעירים, שהם כמו הילדים הקטנים שלי. אני עבורם עוגן חיובי, משענת והדמות התומכת בהם לאורך כל החיים. פעם אחת אימי ובן זוגה יצאו מהבית לכמה ימים אחרי ריב גדול שהיה להם ואני נשארתי לטפל לבדי באחיות הקטנות שלי. אני זוכרת את חוויית חוסר הוודאות, התהיה האם ומתי הם יחזרו, תחושת הבדידות, החרדה התהומית לקיום שלי.

בגיל עשר התחלתי לחוות התקפי חרדה. הרגשתי שנגמר לי האוויר ואם לא הייתי מצוידת בסנדוויצ'ים ומים הייתי יכולה להתעלף. במשך שלושה חודשים לא הלכתי לביה"ס, נשארתי מבוהלת בבית ובכיתי בלי הפסקה. אמא שלי, אני והפסיכולוגית שהצילה אותי אז הבנו שפיתחתי חרדת נטישה.

בזכות החוזק ותעצומות הנפש שקיבלתי מאימי ובזכות העזרה מהפסיכולוגית שלי, התאוששתי. גם אמא הייתה יותר נוכחת, אבל בשלב מסוים התחלתי להיות עדה לאלימות בבית. אני הייתי הילדה המרצה, הטובה והאהובה, אבל נפגעתי מהאלימות גם כשלא הייתי החוטפת הישירה והייתי מתכרבלת בתוכי מכווצת בפחד איום לחיים האלה. כנערה הייתי האמיצה שמפרידה כוחות, ועל הדרך לפעמים חוטפת בעצמי. 

"התקדמתי בקריירה לתפקידי ניהול בכירים ללא בגרות מלאה, ללא תארים וללא הערכה עצמית אמיתית. הייתי מנהלת מאד חריגה בנוף המנהלים"

יום אחד //

בגיל 16.5 בחרתי להיות חזקה כמו אמא שלי, אזרתי אומץ ועזבתי את הבית. אמא שלי לימדה אותי להרגיש אהובה ולאהוב, ועם שני הכוחות האלה יצאתי לחיים עצמאים. עברתי לגור עם אחותי שהייתה אז חיילת בודדה. זכיתי לשקט ולביטחון שלא היו לי שנים.

אחרי שניים בהן חיפשתי את דרכי, חסרת ביטחון מול החיים ומה שיש להם להציע לי, ואחרי שעבדתי בכל עבודה מזדמנת אפשרית - הגעתי לעבודה אחת במכירות בה גיליתי בפעם הראשונה את הכישורים שלי. הכישורים שלי היו אני. הבאתי את עצמי כמו שאני, עם אהבה ורצון טוב, וזה הביא אותי להיות מספר אחת במכירות במשך שנים. התקדמתי בקריירה לתפקידי ניהול בכירים ללא בגרות מלאה, ללא תארים וללא הערכה עצמית אמיתית. הייתי מנהלת מאד חריגה בנוף המנהלים, כשאהבה היא הנר שלרגליי.

לין כהן  (צילום: צילום פרטי)
לימדה אותי להרגיש אהובה ולאהוב. לין ואמה | צילום: צילום פרטי

זכיתי להקים משפחה עם בעלי ושלושת ילדיי. עברתי המון סדנאות התפתחות, אני מתנדבת וממשיכה כל הזמן את ההתפתחות שהיא למעשה הריפוי שלי. למרות שהרווחתי המון כסף בעבודה הבנתי שהיעוד שלי הוא להציל נפשות שתועות בדרכן, והיום אני במקום הכי שלם.

שעה שעה //

4:45 אני קמה כל בוקר ומבלה עם עצמי בשקט שלי. זמן לנשמה, זמן של כתיבת מטרות, חיבור תודות, קריאת ספר התפתחות וכל מה שפותח את התודעה ליום מלא באנרגיה.

6:00 אני רצה שלוש פעמים בשבוע 10 ק"מ ביום ועושה גם אימוני כוח. זה הדלק והחמצן הפרטי שלי לנפש ולגוף.

7:00 חוזרת הביתה מאימון לזמן ילדים. הגדולות שלי קיבלו השראה מאמא - כשאני חוזרת אחת מתאמנת בבית והשנייה בחוץ. אני מעירה את הקטנצ'יק, נותנת את מנת האהבה לכל בני המשפחה ולוקחת את הילד לגן.

8:30 מסיימת את מקלחת הבוקר שלי ומתחילה את היום.

9:00-13:30 שעות של עבודה: הנחיית קבוצות nlp בחטיבות ביניים, זמן מבורך בו אני נפגשת עם נוער ומעצימה, מחזקת, מנרמלת ומלמדת לחיות את החיים מתוך אמונה בעצמי, ביכולות ובכוחות שלי.

13:30 מתפנה לארוחת צהריים עם הבנות שלי, אתנחתה מהחלק הראשון של היום. אני אוכלת מאד בריא.

15:00 לעיתים נותנת תנומה של 20 דקות ולעיתים ממשיכה את היום, הטיפולים והקליניקה עד הערב. היעדרויות משעות הערב עם המשפחה יכולות להיות עד פעמיים בשבוע, וזה כלל ברזל.

19:30-20:00 נפגשים לארוחת ערב משפחתית. כולנו מדברים, צוחקים, חולמים חלומות יחד ומקשקשים על היום. הבת הגדולה שלי תמיד מפנקת, היא ובעלי הבשלנים בבית.  

23:00 עד השעה הזו אני משתדלת לצלול לשינה.

לין כהן  (צילום: צילום פרטי)
במקום הכי שלם | צילום: צילום פרטי

מרגע לרגע //

בסיפור שלי אין אשמים. כולם, גם אלה שהכו, עשו את הטוב ביותר שיכלו לעשות. יש נסיבות, יש חולשות ושדים לכל אדם. יש התנהגויות רעות ופוגעניות, אבל האדם ביסודו אינו רע. המסר שלי הוא שגם אם לא קיבלת את הקלפים הכי טובים בחפיסה, לכל אדם יש את היכולת לנצח ולהגשים את עצמו.

את ההרצאה של לין "עם כל חלקיי השלמתי – מילדות בהישרדות לנשיות מגשימה" והרצאות נוספות ניתן לשמוע בכנס מטעם MNLP, המרכז ללימודי NLP מבוסס מיינדפולנס, המתקייים החל מה-7.3 לכבוד יום האישה. ההכנסות תרומה לפורום מיכל סלה