מיכל שם טוב באולפן הרדיו עם אייל שני (צילום: מיכל שם טוב, צילום ביתי)
יום יבוא ויתייחסו לעגבניה כמו שמתייחסים למלפפון. מיכל מארחת את אייל בשידור | צילום: מיכל שם טוב, צילום ביתי
השבוע סיימתי עוד שידור משותף בתוכנית הרדיו שלי עם אייל שני האיש והפיתה. בנימה קצת אישית על אייל שני – האיש הכי מעורר מחלוקת בעולם השפים – הוא פילוסוף, הוא יצרי, אפילו אומרים שהוא עושה אהבה עם עגבניות וטקסטים. למען האמת בחרתי רק חלק מהדברים ואת הפחות רדיקלים ששמעתי על האיש הזה. יודעים מה? רוב מה שאומרים עליו נכון, רק שזה חלק קטן ממי שהאיש הזה.

מתי בפעם האחרונה פגשתם מישהו אינסופי? זה אייל. אין סוף של האינסופים, אין סוף של השראה, אין סוף יכולות, אין לו סוף לאיש הזה. אחד מחמשת האנשים המבריקים שפגשתי. יחסי אהבה-שנאה מטורפים חוויתי עם האיש, עד שפגשתי את הדג מוסר שלו – מירי חנוך, והתאהבתי גם בשריטות שלו דרכה. פתאום הבנתי הכל.

הבנתי שלכל אובייקט יש צורה משלו. לכל זוגיות צורה משלה. לכל קשר מבנה משלו. זה נכון גם לגבי הגוף שלנו. אם מבינים את זה אי אפשר לשנוא את זה. חייבים לאהוב, או לפחות להניח לזה.

עוד בערוץ הנשים:

"את הרבה יותר מאישה גדולה"

לסיפור שלנו: סיימנו את השידור וקפצנו כמיטב המסורת לדרינק קצר באחת המסעדות האהובות עליי בבאר שבע, שם המלצריות יפות מידי ממושקפות מידי וספרניות מידי. אגב שלייקס זה פריט סקסי במיוחד.

ומשם בקפיצה זריזה לחבר שלי, שי פסטה ריקו - שיש לו מפעל פסטה מדהים שמכין לי בכל חג טנא פסטות בכל גודל צורה מבנה ולחץ. פסטה שמנה, דקה, ארוכה, קצרה, אדומה, שחורה, ירוקה, צהובה, רביולי, טורטליני, מלאים, חלולים... אין לזה סוף ועוד לא דפדפתי לטעמים וטקסטורות.

מיכל שם טוב בסגול (צילום: מיכל שם טוב)
כמו בפירות, גם בני אדם באים בגדלים ובצורות שונות | צילום: מיכל שם טוב

העמסנו את הפסטות נרגשים מהסיור, נכנסנו לאוטו ואמרתי לאייל כמעט בדרך אגב: "היי, שמע, אני כנראה הולכת להוביל קמפיין ל'נשים אמיתיות'. משהו מאוד גדול שאני מאוד מאמינה בו".

השיחות עם אייל תמיד מתחילות בנקודה אחת ומסתיימות, אם מסתיימות, אי שם. הפעם אייל אמר לי משהו ברור – זה היה כל כך ברור, כמו מפקד גדול, כמו מצביא: "את לא עושה קמפיין של שום חברה ושום מידה גדולה. את הרבה יותר מאישה גדולה. אני לא מבין למה שאנשים יתייגו אותך כאישה גדולה? זה ממש לא מה שאת, זה רק עוד דבר שאת".  ידעתי שהוא אומר את זה כי כשמסתכלים עליו רואים עגבנייה. הסברתי לו שמי ששטוח ממילא יראה בי רק אישה גדולה ומי שיש לו סבלנות להישאר בנייברהוד יראה הרבה יותר.

אמרתי את זה ולא באמת התכוונתי למה שאמרתי. לא היה נעים לי להגיד לו שלא אכפת לי שלנצח אהיה השמנה החופרת, אם לנצח אקבל הודעות לאינבוקס שלי שאני משנה לאנשים את תנועת כדור הארץ ביחס שלהם לעצמם. לא אכפת לי שלא יקנו כרטיסים להופעות הסטנדאפ שלי כי אני מאוסה (כן אכפת לי – תנוחו ורוצו לקנות!!) אם אני יודעת שבדורות הבאים יכבדו גם בבני אדם צורה של עגבנייה באותה מידה שמכבדים צורה של מלפפון.

"את חייבת לצאת האישה הכי סקסית בעולם"

הוא כאילו קרא לי את המחשבות שלי ואמר: "אני מבין מה את רוצה, מיכל. את רוצה שגם אישה שנורא רוצה לרדת במשקל ואפילו אם היא בדיאטה חריפה תרגיש טוב כבר עכשיו. עם מה שיש. עכשיו-עכשיו להתאפר להתלבש ולחייך, מחר תשקלו פחות, סבבה. אבל עכשיו, זה הרגע, תשמחי עכשיו". הוא לא נרגע, כמעט מביים את הקמפיין: "אני יודע מה את צריכה לעשות אם את בכל זאת מתעקשת לעשות את הקמפיין הזה למידות גדולות. קודם כל, את צריכה לצאת האישה הכי סקסית בעולם ולעבוד עם הצוות כי מוכשר. זה לא פשוט, כי רוב בני האדם לא יודעים להתייחס למה שהוא לא משובט כאל משהו סקסי. ולא פחות חשוב, את צריכה להראות צורות שונות ומשונות שהטבע יצר ולהראות כמה זה יפה. בדיוק כמו הטבע גם בבני אדם יש מיליון צורות, מה שחשוב זאת ההגשה, ההתייחסות לפרי עצמו, הקונטקסט, ההבשלה, ההבנה מה מרכיב אותו, איפה הוא צומח, באיזו אדמה ולאיזה גובה הוא יכול להמריא. לשמוח בטבע שלו ולא להתנגד לו".

מיכל שם טוב במטבח של איל שני (צילום: מיכל שם טוב, צילום ביתי)
איזה כיף | צילום: מיכל שם טוב, צילום ביתי

הפסטה שלנו באוטו והתכוונו ללכת לצפון אברקסס דחוף לבשל אותה, הייתה לו ממש דודא (שוב לכו למילון למי שלא נולד בנוף המדברי שלי), אבל בשנייה אחת הוא אמר: "לא. הולכים אליי הביתה. מירי מתה עלייך ותשמח שנבוא. שם נמשיך לדבר בלי שיפריעו לנו". הגענו ישר לזרועות אנה הקטנה ומירי המהממות שחיכו לנו בבית. איזה כיף, חשבתי עוד מסוחררת מהמחשבה על הקמפיין-פירות ומהמחשבה על הפסטה שאייל אוטוטו מכין מעגבניות המאגי הטריות (אני חוסכת מכם את ההרצאה על זה שיש לעגבנייה הזאת 3 מנגנוני זמן פנימיים כי בעצמי לא הבנתי. וגם העגבנייה לא).

אייל חותך, שולק, מדבר מדבר מדבר מדבר ואני חושבת על דג מוסר. לא דג דג - כמה אוכל בטור אחד? - דג מוסר, ההצגה שמירי חנוך כתבה לקאמרי. ההצגה מדברת על כוונות ומוסריות ונובורישיות שמשתלטת על כולנו. הצגה סוערת מצחיקה סוחפת ומטלטלת ואם זה היה טור ביקורת תרבות הייתי אומרת לכם רוצו רוצו רוצו לראות את הקאסט המשובח פלוס אורלי זילברשץ בנאי בתפקיד ראשי ומשגע, אבל אני רוצה לחבר את זה לפסטה בצורות השונות, לפירות בצורות השונות ולאנשים המוסריים שאנחנו חושבים את עצמינו. גם לסביבה אבל בעיקר לעצמינו.

היין היה טעים. הפסטה הייתה מופלאה. החברה הייתה עילוי. ותובנה מושלמת. כמו שאת מושלמת כמו שאת. כרגע. אולי תהיי יותר, אולי פחות. כרגע את מושלמת. וזה נכון לכל רגע. זאת המחשבה הכי (דג) מוסרית שלכם כלפי עצמכם.

מיכל שם טוב היא שדרנית ברדיו דרום וסטנדאפיסטית. המופע הבא שלה הוא מופע יומולדת מיוחד שיתקיים ב-11.6 בבית ציוני אמריקה, תל אביב

>> בפעם הקודמת: למה אין מענה למידות גדולות בארץ?