רק לפני מספר ימים חוותה קרנית גולדווסר מחדש, כמו בכל שנה, את המעבר הקשה בין יום הזיכרון ליום העצמאות שמגיע מיד אחריו. כבר שש שנים מאז נפל בעלה, אודי גולדווסר, והיא מנסה להמשיך בחייה, מטפחת קריירה, מסיימת תואר שני נוסף במנהל ומדיניות ציבורית – ואפילו משתעשעת במחשבות על הליכה לפוליטיקה.
איך מתמודדים עם היום הזה בכל שנה מחדש?
"בלית ברירה. זה לא פשוט. יום הזיכרון בשבילי הוא לא יום יותר עצוב מימים אחרים בשנה; ההבדל הוא שביום הזה גם מסביב כולם מתעסקים בעצב. בכל יום אחר אני יכולה לייצר לעצמי שנורקל שירים לי את הראש מעל המים, אבל ביום הזיכרון אי אפשר להתעסק במשהו יומ-יומי שקשור לחיים הרגילים, אין לאן לברוח".
גולדווסר, ששבה לאחרונה ממסע "עדים במדים" של קציני צה"ל לפולין, עומדת להצטרף בקיץ הקרוב לארבעים נשים נוספות ולצאת למסע "מאגמה צ'אלנג'" אל דרך המשי. כן, נדמה שהיא ממשיכה בחיים. אבל אם תשאלו אותה, אודי נמצא שם איתה כל הזמן.
מה הוא היה אומר על הרעיון לצאת למסע מהסוג הזה?
"אודי מלווה אותי בכל שעל שאני הולכת, ואני חושבת שהוא היה שמח. הוא בטח היה נותן לי גם קריצה כזו, בגלל
שזה יהיה רק נשים. הוא בטח היה קצת צוחק וקצת חושש, אבל הכל בהומור".
למה באמת החלטת לצאת למסע?
"מנהלת מאגמה צ'אלנג', יפעת יגר, ניהלה בעבר את מלכת המדבר - ושם היא סייעה לנו מאוד במאבק שלנו להחזרת השבויים. שמרנו מאז על קשר, והיא פשוט לא מוותרת לי ומתעקשת שאצטרף השנה למסע. כמובן שהאתגר מאוד מעניין אותי: מעבר לחוויה של להיות עשרה ימים בג'יפ, יש פה אתגר חברתי. להיות עם אנשים שאני לא ממש מכירה בסיטואציות מאוד קיצוניות, ועוד כשכולן נשים, זה לא פשוט. אבל אני אופטימית. זו תהיה חוויה מיוחדת".
יש לך חששות לקראת המסע?
"אין לי חששות מהמסע עצמו, יש לי חששות ממה שיקרה לי כשלא אהיה בארץ. אני מתאמנת כרגע למרתון בניו יורק שיתקיים בחודש נובמבר הקרוב, והחשש שלי הוא לא להיות במשטר אימונים. ההיערכות למסע, מבחינתי, היא דווקא למה שאתה משאיר מאחוריך: לדאוג לכלב, למשל".
ומה לגבי היערכות נפשית?
"עשיתי לפני שנתיים שבעה ימי אופניים בתחרות, אז אני חושבת שאני ערוכה לדברים מהסוג הזה. שם כל בוקר
אתה עולה על אופניים ורוכב כל היום, במסע של מאגמה אתה נכנס לגי'פ. האתגר הפיזי יותר פשוט".
"אף פעם לא הייתי כל כך הרבה זמן רק עם נשים"
חשוב להיות בכושר לדעתך?
אני מניחה שהכושר שיש לי כרגע יספיק לי לא צריך כושר קרבי, צריך בעיקר רצון. בסוף יושבים בג'יפ ונוהגים. אני מניחה שיש תקלות שצריך לתת להן מענה, ולזה צריך גם כושר, אבל גם שכל, יכולת אלתור וכושר סתגלנות. להערכתי זה מאוד מקביל לריצת מרתון, רק שפה במקום להקשיב לגוף, צריך להקשיב לשטח ולהסתגל לסיטואציות חדשות שקורות. אני בטוחה שזה יהיה מרתק מכל הבחינות".
העובדה שמדובר בארבעים נשים שמבלות כל היום ביחד לא מלחיצה אותך?
"אני חוששת מזה בעיקר כי זו סיטואציה שלא הייתי בה מעולם, כל כך הרבה זמן רק עם נשים. אבל לנו הנשים יש יצירתיות, כושר אלתור ויכולת פרגון, אז נראה איך זה יהיה. חושבים שנשים חלשות יותר ופחות מסוגלות, אבל אני חושבת שדווקא מהמקום הזה נשים הן הרבה יותר הישגיות".
המשפחה כבר מעודכנת ומפרגנת?
"השבוע סיפרתי על המסע לפונקציה הכי חשובה, חמי, שהולך לשמור על הכלב. ברור שהמשפחה שלי רוצה שאעשה דברים שעושים לי טוב. אני מניחה שאבא שלי, כמו תמיד ולא משנה בת כמה אני אהיה, ייקח אותי לשדה התעופה. הוא פקח טיסה, אז הוא גם ילווה אותי עד שער המטוס, יעזור לי עם התיקים ויחכה לי בדלת המטוס בנחיתה".
מה היית מקווה לעבור במסע?
"אני מקווה שיהיו דברים שירגשו אותי. ראיתי נופים מדהימים בחיי, אבל הכי מרגש זה כשאתה מגיע למקום מאוד מיוחד ועושה את הדרך לשם בכוחות עצמך. זה הופך את זה למשמעותי יותר, כי התאמצת. אני מקווה גם שנפגוש אנשים עם סיפורים מעניינים, גם מבחינת הנשים שייצאו למסע וגם מבחינת המקומיים שנכיר. אנחנו נהיה שם ולא רק כדי לבוא ולהסתכל מהצד, אלא גם לתרום לקהילה שם וללמוד עליה".
איך לוקחים פסק זמן מהחיים ויוצאים למסע כזה?
"פשוט לוקחים. אם אתה לא לוקח אף פעם לא תקבל. אתה פשוט קובע ביומן ומפנה את כל מה שצריך".
ואת מתפנה ממה? מה את עושה בימים אלו?
"אני עושה כל מיני דברים. אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה עדיין לא רלוונטי. יש דברים על הפרק שעדיין מוקדם לדבר עליהם".
את מתכוונת לשמועות שאת עתידה לרוץ לפוליטיקה עם יאיר לפיד? יש דברים בגו?
"לא יודעת, עדיין לא החלטתי. ימים יגידו. כרגע אני מרוכזת במסע, זו המשימה הבאה שרשומה לי ביומן, ואני מתרגשת כי מדובר בחוויה גדולה לחיים".
>> ולמה ענת הראל יוצאת למסע של מאגמה צ'אלנג'?
>> להרשמה למסע מאגמה צ'אלנג' אל דרך המשי
>> למתחם מאגמה צ'אלנג'