ב-2002 התנפצה בועת ההייטק ואלפי טיפות – 11 אלף, ליתר דיוק – ניתזו לכל עבר. כמה מהן פגשתי באותה שנה בדהרמסלה. אחד מפליטי ההייטק, אז בן 30, שינה את חייו כשחזר מהטיול מקצה עד קצה, בהודו קראו לזה "התפלפּ", מלשון "פליפּ". ביי תכנות ושעות עבודה ארוכות, היי תקשור על ידי מצמוץ. "מה עם אסף, עדיין ממצמץ?" היינו שואלים, ולא אכחיש זאת, המחשבה עליו ממצמץ לעבר אנשים תמימים גרמה לנו הרבה נחת.
שנים חלפו עברו ובהן למדנו שיש עוד בריות שמקבלות כך מסרים, והטרמינולוגיה המקובלת היא דווקא עפעוף, או ביורגונומי (ביו אנרגיה) – שיטת של אבחון בעיות וטיפול באמצעות עפעוף קוסמי. זה זמן ממושך שאני מצפה למפגש עם מעפעף, ובכלל לא ידעתי שגם המטפלת ההוליסטית והקואוצ'רית לימור ברנע היא כזאת, עד ליום שבו נכנסתי אל צימר הטיפולים שלה בחצר ביתה שבעיירה הציורית בנימינה.
בשיחת ההיכרות שערכנו סקרנו את אלפי התעודות שמכסות את אחד הקירות ומספרות על מיני קורסים והשתלמויות – רייקי והחוש השביעי, סו ג'וק (מין דיקור קוריאני) ופנג שואי, אקסס בארס (שיטה שפותחה לפני 25 שנה באוסטרליה, שמיפתה 32 נקודות בראש שקשורות לכל מיני תחומים בחיים ומטפלים בנגיעות בהן) ודמיון מודרך, קואצ'ינג ועפעוף. "את מעפעפת?" קראתי בשמחה. "מעולה. אנחנו חייבות לעשות את זה".
לסיכום – חושך
תחילה, אצל לימור, משוחחים בשילוב קריאה בקלפים, ורק אחר כך עוברים לטיפול אנרגטי. קלפי אושו, שהובאו כלאחר כבוד, הם קלפים שמדברים על כאן ועכשיו ולא על העתיד, בכל אחד מהם תמונה ומילה. ישבנו זו מול זו על הספה, והתבקשתי לשלוף חמישה קלפים ביד הלא דומיננטית. ארבעה מתוך הקלפים נראו ונשמעו כמעט אותו דבר – הקול הפנימי (שבו אישה שמנסה לשמוע את הקול שלה, את האמת שלה, את הרצונות שלה, ולעצום עיניים כדי לא להיות מושפעת מהקולות הסביבתיים), שקט (גם עליו אישה שעיניה עצומות), פנימה – כנ"ל ושקט (באמת?!). "אני לא יודעת אם את חיה בשקט או זקוקה לשקט, אבל זה עניין עוצמתי מאוד אצלך", אמרה לימור. נראה לי שיש לי שקט ממש במידה הנכונה. רק החמישי, קלף שעליו נכתב "האטה" ונראה בו צד שצועד באטיות, היה מעט שונה. "לעתים זה קורא להאטה, אבל אצלך נראה לי שזה מאפיין את החיים שלך. הכל בקצב שלך, בתחושות ההתקדמות שלך מרגע לרגע".
לאחר מכן שאלתי שאלה ספציפית, בנוגע לזוגיות, כי תמיד כדאי לבדוק את מה שחשוב, ושלפתי שלושה קלפים. הפעם יצאו דווקא שלושה גברים. "היוצר", המפזר חום, אנרגיה, רצון ואהבה, וכנראה אומר שהזוגיות היא יצירה שלי ואני צריכה ליצור אותה; "השוטה", המעיד על תמימות, נאיביות ופשטנות. ו"מרגע לרגע" – דמות שעוברת מסלע לסלע משלב לשלב, בודק ומנסה – המעידה על ניסיונות לקשרים, הכל במעברים ובקפיצות.
הקלף האחרון ששלפתי היה הקלף המסכם. אבוי. הוא היה קלף שחור משחור שלא מצויר עליו כלום. חושך. זהו קלף האי גשמיות, המציין את הבין לבין. אי הגשמה של כל החלומות שלך. "אין צורך להיבהל", לימור מנסה להרגיע, "מכאן צריך לצאת ולהגשים. זה רק אומר שכרגע את פה, במקום של בין לבין. לא מוגשמת עדיין".
גם מצב העצמות לא משהו
לאחר שנזרק עלי כל החושך הזה שאני צריכה עכשיו לחשוב איך לגרש, הגיע הזמן לעפעף. לימור אומרת את שמי, מעפעפת ופותחת את ידיה לא ממש לרווחה. האנרגיה שלך נמוכה היום, אולי מחוסר שינה", היא אומרת. מה שנכון, הגעתי עייפה. היא מסבירה שבודקים את הצפיפות, הגובה וההמשכיות של האנרגיה, ומראה לי לעומת אנשים אחרים, אומרת את השם שלהם ופותחת את ידיה לרווחה. טוב.
עוברים לחושך יזום, כזה שנגרם על ידי שכיבה במיטה, ראש על כרית, מכוסה בשמיכה. פעמוני הרוח מפזרים דנדון נעים. בידי מושמות שתי אבנים, עיני עצומות ואני מדמיינת אחת מהן בצבע ורוד ואת השנייה שקופה לבנה. לימור שמה קלטת של דמיון מודרך ששולחת אותי לנשום בשדה רחב וירוק ביום שמש נעים. אין השקעה בדמיון מודרך לייב. לאחר הקלטת היא לוחצת על נקודות בראשי (סופר כיף) וסורקת אותי אנרגטית.
כשהחלק המאוזן והנעים ביותר נגמר, אני מגלה שבאמת היו בידיי אבן ורודה ולבנה, קוורץ ורוז קוורץ. הא! "קיבלתי עפעוף בכמה מקומות", היא מספרת לי. שלד עצמות - צפיפות עצם נמוכה? חוסר סידן? גמישות? נטייה למשהו, או משהו שהיה, או משהו שיהיה; רגישות כלשהי בעיניים ושיניים; גם בריאות, וגם משהו שקשור להורמונים. לימור אמנם הבהירה שמפאת קוצר הזמן סרקה בכלליות מבלי לרדת לפרטים, אבל סליחה, אלא אם כן העפעפיים מואילים בטובם להיות ספציפיים, למשל מספרים על חור בשן טוחנת מספר 6, הם יכולים לשמור את המידע לעצמם.
מבחינת הצ'אקרות, נרשמה חולשה בצ'אקרות של העין השלישית, הלב, צ'אקרת השמש והמין (זה לא כולן, בעצם?). אבל אין מה לדאוג, היא טיפלה בהן. היא מוסיפה שעלו פחדים וטראומות, וגם רשמה לעצמה "קליה מרגישה שלא מספיק הצליחה בחיים, יש עליות ומורדות, היא יכולה להיות קלילה וגם מלנכולית, תמימה אבל גם חשדנית. היו קשיים חברתיים בילדות..."
"לא היו", אני נאלצת לקטוע.
"כן היו, זה עלה".
"לא, לא היו. היו לי הרבה חברים. הבעיות היו במקומות אחרים. תמיד הייתי מרוצה מהחברים שלי".
"עובדה שעלה", היא אומרת. נו, עם עובדות קשה להתווכח. בכל זאת אני מנהלת איתה משא ומתן על בעיות הילדות שלי עד שאנחנו מגיעות לפשרה. חשוב להתפשר בחיים.
ואפרופו חיים, בזמן שביבי נתניהו דואג לאיום האיראני, לימור לא שוכחת לרגע גם את החיים עצמם, ומטפחת פרויקט באמת מעורר התפעלות, "לתת בשביל החיים", של אימוץ שורדי השואה של בנימינה וגבעת עדה, ובו מתנדבות רבות וגם נוער צופים מבקרים את הניצולים, מעבירים להם חוגים, מבשלים להם ותומכים בהם. זאת הגשמה, גברותי ורבותי, ולכן לה בטוח לא היה יוצא קלף שכולו שחור.
לימור ברנע, מטפלת הוליסטית ומאמנת אישית, בנימינה. 350-300 שקל לפגישה של שעה וחצי.
רוצים לכתוב לקליה? kalia.mor@mako.co.il
בפעם הקודמת: דחוף לשנות כיוון בגברים, דחוף