נולדתי בשכונת מאה שערים הירושלמית להורים מבוגרים, כשלהורים שלי כבר היו עשרות נכדים, וכל האחיות שלי כבר היו נשואות ואימהות לילדים. הבית שבו גדלתי היה בית מאוד דל אמצעים בלשון המעטה.
בתור ילדה הרגשתי שאני מגדלת את עצמי, נודדת מאחות אחת לשנייה ואז לאחרת, כמה חודשים פה, כמה חודשים שם - מה שלא נתן לי יציבות מספקת. כתוצאה מכך סבלתי מאילמות סלקטיבית בין הגילים 4-7, והייתי מדברת אך ורק עם אמא שלי. הבנתי את כל מה שאומרים לי אבל לא דיברתי.
האילמות עברה לקראת כיתה ב'. פגשתי לגמרי במקרה במכולת אישה זרה, שפנתה אליי בשאלה והבחינה בכך שיש לי בעיה בשליפת מילים ושאני לא מתקשרת. מה שלא ידעתי באותו הרגע זה שהיא מלאך שנגלה אליי, כי היא בעצם הייתה קלינאית תקשורת. אותה אישה מדהימה נתנה לי תרגילים ומשפטים לתרגל שבהם נאמר כמה אני מדהימה ושאני מסוגלת ויכולה לדבר - ואני הייתי צמאה לזה. לאחר מכן היא נתנה לי את כרטיס ביקור שלה כדי שאתן לאמא שלי. כמובן שלא הלכתי לטיפול אצלה בגלל חוסר אמצעים אבל הטיפים שלה היו בשבילי אור. האישה הזו הצילה אותי - ומאז חזרתי לדבר.
בכלל, לאורך כל הילדות שלי הרגשתי שאני לא מביאה את עצמה לידי ביטוי, לא מממשת את עצמי. חשתי כמו "עוף מוזר" ולא שייך. הסביבה הייתה דלה, פשוטה, מוזנחת ותמיד חלמתי על מציאות אחרת, על עתיד טוב יותר, על רווחה כלכלית. הרגשתי כמו סינדרלה. גם באופי שלי הרצון הזה היה ניכר, העזתי לחשוב קצת שונה מהמקום שבו גדלתי, בו יש חוקים ונורמות מוגדרים מאוד.
"בתור ילדה הרגשתי שאני מגדלת את עצמי, נודדת מאחות אחת לשנייה ואז לאחרת, כמה חודשים פה, כמה חודשים שם - מה שלא נתן לי יציבות מספקת. כתוצאה מכך, סבלתי מאילמות סלקטיבית בין הגילאים 4-7"
בגיל 17 נישאתי בשידוך. גם פה רציתי מידה מסוימת של השפעה, ואכן, בסופו של דבר תפילותיי נענו וביום בהיר אחד אחותי הגדולה באה עם הצעת שידוך מאוד לא שגרתית עבורי. היא סיפרה לי על בחור בשם אהרון זיידה, שמתגורר במרכז הארץ ושמעולם לא ביקר בשכונת מאה שערים הירושלמית (בה החסידיות סגורות מאוד). אהרון היה "איש העולם הגדול" מבחינתי. מאוד התלהבתי אבל חששתי שאבי לא יסכים. אך הפלא ופלא, אהרון ניגש לאבי בעת שהתפלל בכותל המערבי בירושלים והוא נתן לו את ברכתו. לאחר מכן, נישאנו ועברנו לבני ברק, ומאז גידלנו משפחה לתפארת. זו באמת הייתה ברכה משמיים.
כבר בתחילת חיינו המשותפים שיתפתי את אהרון בחלומותיי הגדולים. בתור נערה סבלתי מאוד מאקנה ופצעונים, וחלמתי ללמוד לרפא את עצמי ולטפל בכל מי שסובל מאקנה. ואכן, בגיל 17 ניגשתי ללימודי קוסמטיקה בארץ. עם סיום הלימודים התחלתי לטפל באנשים תוך שימוש בתכשירים קוסמטיים ממיטב המעבדות שפעלו באותה תקופה. לצערי, לא ראיתי תוצאות אצל המטופלים והמטופלות שלי.
יום אחד//
ואז היקום שלח לי מתנה. פגשתי באקראי קוסמטיקאית אירופאית ששיתפה אותי בשיטת טיפול ייחודית שלא הייתה מוכרת בישראל. עם תחושת בטן מצוינת, כשאני בת 19 שנים בלבד, ארזתי את עצמי עם אהרון ושני ילדים קטנים ונסעתי ללמוד בבית החולים האוניברסיטאי בברלין, בה שהינו כשנה. השיטה הייתה אנטיתזה לכל מה שהיה ידוע לי. למשל, היא ייתרה לחלוטין את השימוש במחטים, והתבססו בה על טיפול חיצוני בלבד, שמבוסס על רכיבים פעילים טבעיים לחלוטין שמקורם בצמחי מרפא. זה היה מהפכני, ממש הרגשתי שיש פה פטנט שיכול לשנות לאנשים את החיים.
בשנת 2000, כששבנו מברלין לבני ברק, התאמתי את השיטה גם למזג האוויר הישראלי, לסגנון החיים וגם לאוכל. ואף שהיו לנו כבר שני ילדים וייחלנו לעוד הרבה, התחלתי לעבוד מהבית ולטפל באנשים.
ב-2008 הגיע המשבר הכלכלי הגדול. עד אז, בעלי עבד בענף היהלומים כשכיר, בתפקידי שיווק ומכירות, ואחרי המשבר הוא איבד את עבודתו ובעידודי החל להשתלב בשליחות שלי, ושם לעצמו כמטרה לשווק את העשייה שלי והשיטה כמה שיותר רחוק.
השקענו בהקמת אתר אינטרנט וערוץ יוטיוב עם תיעוד של תהליכי "לפני ואחרי", ופתאום החלו להגיע לדירה הקטנה שלנו בבני ברק בנות מאילת ומקריית שמונה. המטופלים והמטופלות שלי היו יושבים בתור בחדר המדרגות. הם חיכו למי שהם כינו "הקוסמת מבני ברק", מה שהביך אותי כי לא מדובר בקסם - זאת שיטה, זה מדע, זו מתודה. את כל זה עשיתי תוך שאני מתחזקת משפחה שהולכת וגדלה משנה לשנה.
עם השנים הדירה שלנו כבר לא יכולה הייתה להכיל את כמות המטופלים והמטופלות והבנתי שהגיע הזמן לעבור לקליניקה גדולה יותר. לכן, לפני כעשור פתחתי את המרכז שלי לטיפול באקנה במגדלי בסר. אחרי כמה שנים הבנו שיש צורך לעשות התאמות תכופות של חומרי הטיפול, כך שנוכל לעזור לכל אחד ואחת בצורה הטובה ביותר. על הרקע הזה, ניגש בעלי ללימודי תואר בהנדסת כימיה תרופתית וסייע להקים את המעבדות שלנו המומקמות באזור הקריות, והוא עומד בראש מחלקת הפיתוח של החברה בתור ביוכימאי ופורמולטור קוסמטי.
לפני חמש שנים, ב-2017, כשהייתי בת 37, עברנו גם אנחנו לקריות. אומנם היינו קרובים למעבדות, אבל לא למרכז שלנו, והנסיעות היומיומיות היו מאוד מאתגרות. למזלי, יש לי שותף מושלם, פעיל ומעורב בצורה מלאה. בינתיים הבאנו לעולם עשרה ילדים, מה שמבחינתי תמיד היה ויהיה בעדיפות העליונה. זה דרש ממני המון תכנון לפרטי פרטים, כי מצד אחד הייתי צריכה לנהל משפחה גדולה ומהצד שני לנהל עסק. במבט לאחור אני באמת שואלת את עצמי איך הצלחתי לעשות את הכל. אבל ברגע שיש ייעוד, הקשיים בדרך מתפוגגים, והמטרה נמצאת מול העיניים. כשאת במנטליות כזו כל קושי ניתן לפירוק ולפתרון.
בחודש אוגוסט האחרון חזרנו למרכז. במעבדות שלנו יש צוות שלם של מחקר ופיתוח, ובנוסף חלק מהבנים שלי כבר גדולים והם מתגייסים לעזור לנו, מה שמרגש אותי מאוד. אני מברכת על כך שהמשפחה שלי לוקחת חלק בשליחות שלי - זו זכות ענקית. אני באמת מאמינה שחלומות מתגשמים.
הדבר הכי חשוב בעיניי הוא האומץ להעז. אנחנו, בעלי ובעלות עסקים, מכירים את זה מקרוב - אנשים שלא מאמינים בנו, קולות פנימיים שמציפים את הפחד לצעוד קדימה, ולא מעט סיפורי מעשיות שאנחנו נוטים לספר לעצמנו. אבל אסור להקשיב להם כי מי שהפחד מניע אותו לא יגיע רחוק. כל החיים שלי, לא משנה מה עברתי, שמרתי על חוזק מנטלי והשתדלתי ככל הניתן להודות על מה שיש ולהישאר בתודעת שפע. אני מאמינה בכל לבי שזה לכשעצמו שמר עליי ונתן לי כוחות לכל האתגרים שנחתו עליי בדרך.