חודש וחצי לפני הכרזת העצמאות, כשחזון המדינה היהודית קרוב מתמיד וחלק ממוסדות המדינה העתידית כבר קמו, דוד בן גוריון קיבל מכתב מארגוני הנשים עם דרישה למנות נשים לשרות בממשלה המתרקמת. ב-29 במרץ, 1948, הוא ענה להן: "ולא ארגוני נשים דווקא - אלא ארגוני גברים (אם יש כאלה) צריכים לעמוד על תביעה זו במידה שווה. לי נראה הדבר כחובת כבוד לא רק כלפי אמותינו, אחיותינו, נשינו ובנותינו, הנושאות בעול שווה איתנו לבניין היישוב ועיצוב דמותו, אלא גם כלפי העולם הרחב וכלפי שכנינו. שיתוף אישה בממשלה יש בו משום דגל - דגל חירות האדם ושוויונו". בהמשך הוא הצר על כך שבמפלגה שלו לא התקבלה החלטה כזו. כי לפעמים לא מספיק שראש המפלגה הוא פמיניסט, הוא צריך שיהיו איתו מספיק אצבעות שיצביעו בעד שוויון.
בשנת 1948 ניו זילנד וישראל חלקו סטטיסטיקה דומה בנוף הפוליטי - מספר השרות בממשלה - שרה אחת בממשלת ניו זילנד, שרה אחת בממשלה הראשונה בישראל – גולדה מאיר. אלו היו הסטטיסטיקות גם בחלק גדול מהמדינות הדמוקרטיות בעולם, כמעט 100 שנה אחרי שנשים נאבקו על הזכות לבחור ולהיבחר, הן אכן זכו לבחור בלא מעט מדינות, אבל הרבה פחות זכו להיבחר. בחלק גדול מבתי הנבחרים גם כיום אין שוויון. נשים וגברים בוחרים, אבל בעיקר גברים נבחרים, וכך גם בישראל.
לפני כחודש הממשלה בניו זילנד הגיע לשוויון של 50% שרים 50% שרות, בפרלמנט בניו זילנד יש כיום 48% חברות פרלמנט. ומה בישראל? 75 שנה אחרי הממשלה הראשונה שבה הייתה שרה אחת יש כיום שש שרות המהוות רק 19% מהממשלה, וסה"כ 33 חברות כנסת בלבד מתוך 120 ח"כים. הדרך לשוויון בפוליטיקה הישראלית ארוכה יותר מזו בניו זילנד. יום העצמאות 75 בתוך תקופה של מאבק אזרחי על הדמוקרטיה זה זמן טוב לעצור ולראות את המספרים, כי בסוף שוויון זה גם עניין של מספרים ודאטה.
בבחירות האחרונות, נובמבר 2022, לראשונה ממשלת ישראל הולכת אחורה, מתשע שרות בממשלת בנט לפיד, ושמונה שרות בממשלת נתניהו גנץ, ירדנו לשש שרות בממשלה הנוכחית. זה בא ללמדנו שאם לא ניאבק על שוויון – תמיד אפשר ללכת אחורה ועכשיו זה זמן טוב להתעורר. אין דמוקרטיה בלי שוויון. לפני 75 כאשר המדינה הזו עוד הייתה בגדר חלום – היו כבר מי שנשאו את דגל השוויון, למשל ראש הממשלה הראשון – דוד בן גוריון. המכתב שכתבו לו מצטרף למאבקים של ארגוני הנשים בתקופה שלפני הקמת המדינה ועד היום.
עוד לא הגענו לשוויון, בממשלות ישראל מעולם לא היו מעל 30% נשים, ודגל חירות האדם ושוויונו עדיין לא מתנוסס במלוא הדרו. המאבק לשוויון עוד כאן, המאבק התחיל לפני קום המדינה, התקדמנו ויש היום שש שרות ולא אחת כמו בממשלה הראשונה, אבל אנחנו עדיין במרחק גדול מהיעד.
זו קריאת השכמה מצלצלת, אם נרצה מדינה שווה יותר לבנים ולבנות שלנו – נצטרך לשים את השוויון כיעד ולפעול כדילהגיע לשם. גברים ונשים יחד - כמו שכתב בן גוריון. ומה יקרה בבחירות הבאות? ימים יגידו, האם מגמת הירידה תימשך או שנחזור למגמת העלייה בשוויון שהתאפיינה בשני העשורים האחרונים? זה כבר תלוי בנו.
ומה קורה קרוב לבית? בעוד חצי שנה בדיוק מתקיימות הבחירות לרשויות המקומיות, כיום רק 14 נשים עומדות בראשות מועצה ועיר בישראל, רק 16% נשים מכהנות כחברות מועצה בישראל. ב 72 ערים בישראל יש 0 נשים במועצת העיר. אלו הנתונים, בשביל לתקן צריך קודם כל להכיר בהם! מה שבן גוריון הבין לפני 75 שנה ש"דגל חירות האדם ושוויונו" נמדד במספר הנשים במוקדי קבלת ההחלטות, יש כאלו שעד היום לא הבינו. בעוד חצי שנה מתקיימות הבחירות לרשויות המקומיות, לכל אחת ואחד מאיתנו יש אפשרות להשפיע על מועצת העיר שלו. ביום העצמאות הזה, 75 שנה לקיומה של מדינת ישראל נצהיר שאנחנו נמשיך את החזון שהשאיר לנו דוד בן גוריון – "לא רק כלפי אמותינו, אחיותינו, נשינו ובנותינו... אלא גם כלפי העולם הרחב וכלפי שכנינו" זאת המשמרת שלנו. בניו זילנד לקח 75 שנה להגיע לשוויון בפרלנמט, בישראל אנחנו עוד לא מתקרבים לזה, אבל אולי עכשיו עם ההמונים שיוצאים לרחובות יחד עם חגיגות יום העצמאות נתקדם עוד צעד לעבר מדינה שווה יותר, זו תהיה מדינה טובה יותר לנו לבנים והבנות שלנו. וזאת המשמרת שלנו