צלמת אוסטרלית בשם רוני בנוול יצרה סדרת תמונות בשם "לא מבקשת את זה" בניסיון להתעמת עם תרבות האונס ותפיסות ישנות ועצובות לפיהן אישה שהולכת עם חצאית קצרה - מזמינה הטרדה או אונס. לטובת המיזם, בנוול גייסה נשים (וכמה גברים) וצילמה אותם בעירום חלקי, כשאת גופם מעטרים משפטים כמו "אופנה היא לא הזמנה", "אלכוהול הוא לא תירוץ" ו-"לא מבקשות את זה אף פעם". המסר ברור, אישה יכולה לעשות הכל: להסתובב עירומה, להזמין אותך לביתך אפילו לנשק אותך - אבל לא זה לא. חד משמעית.

בשיחה שערכה עם אתר הטכנולוגיה מאשבל, בנוול גילתה שהרעיון למיזם עלה כשהיתה בהריון. ב2013, היא גילתה שהיא נושאת בת, ואחד ממכריה אמר לה שכדאי לה לקנות רובה - כדי להגן עליה. "בן זוגי ואני היינו כל כך מאוכזבים שהתגובה הראשונית של אנשים היא שאנחנו נאלץ להגן עליה רק בגלל שהיא בת. כל כך נחרדתי מהמחשבה הזאת, שהרגשתי שאני חייבת לעשות משהו. אני לא רוצה שהילדה שלי תגדל בחברה שבה תקיפה מינית זה משהו נהוג, חברה שפשוט מקבלת את הסטטיסטיקה ולא עושה שום דבר לגבי זה".

את ההשראה לתמונות עצמן בנוול שאבה מתמונה ויראלית אחרת שרצה ברשת מ-2012. בתמונה, שצולמה ב"מצעד השרמוטות" בשיקאגו, מוצגת אחת הנשים המוחות כשהיא ללא חלק עליון, ועל גופה כתוב " עדיין לא מבקשת את זה". "אהבתי את הרעיון שלא משנה מה מישהי לובשת - זה עדיין לא תירוץ או הצדקה לתקוף אותה מינית", אומרת בנוול. "החלטתי שאם אצור חיקוי של התמונה הזאת, אוכל לייצר מסר מאוד חזק". בשיחה עם אתר הפינגטון פוסט, בנוול גילתה שחלק מהמצולמים למיזם הם בעצמם קורבנות התעללות ביתית, אחרים הם קרובי משפחה של קורבנות ומצולמים נוספים פשוט תומכים נלהבים במסר.

הרב עדיין מאמינים שנפגעת אונס היא כנראה פתיינית

המסר בהחלט חשוב ורלוונטי גם לחברה הישראלית. יתרה מכך, כשעוברים על חלק מהתגובות לתמונות הללו בפייסבוק - נחיצות קמפיינים שכאלה עוד יותר מתבהרת. ובכל זאת אי אפשר שלא לתהות מדוע קמפיינים ששואפים לקדם שיוויון זכויות וחירות האישה על גופה חייבים להציג נשים עירומות? חלק ניכר מהמצלומות בפרוייקט הן נשים צעירות ונאות - כולן אגב לבנות. הן כמובן לא מזמינות לגעת - אבל כן מזמינות להסתכל. הצלמת משתמשת בעירום הנשי ומבקשת מאחרים לא להשתמש בעירום בו כתירוץ להטרדה מינית.

עירום הוא אמצעי חזותי מאוד חזק. סביר להניח שאם המצולמות היו לבושות, הן לא היו מקבלות תשומת לב תקשרותית. אבל זו בדיוק הנקודה: אם הדרך היחידה של הצלמת לקבל חשיפה תקשורתית היא על ידי עירום אטרקטיבי ברובו: האם היא עוזרת לקדם את המסר או דווקא קצת נכנעת לאותה תרבות אונס נגדה היא יוצאת?

 "תמיד כשנשים עושות שימוש בעירום כדי להעביר מסר עולה השאלה האם זו פעולה של שחרור או של דיכוי", אומרת קרן גרינבלט, פעילה פמיניסטית ברשת. "זאת שאלה שכנראה אין לה תשובה אחת נכונה. מה שבטוח הוא שגם אם נדמה לנו שהשיח משתנה, בקרב רוב הציבור הוא לא. עדיין התגובה הראשונית לפגיעה באישה או נערה היא האשמת קרבן, וחיפוש מה היא לבשה ואיך התנהגה. עדיין עושים שיימינג לנשים שמחצינות את המיניות שלהן, לצד צריכה מופרזת בכל הגילאים של פורנו.
 
"הרעיון של יצירה בכח של הפרדה בין גוף עירום של אישה לבין פגיעה מינית הוא כנראה כיוון נכון, אבל אני תוהה אם זה לא קצת מוקדם עדיין ביחס לתודעה החברתית הרווחת בנוגע לאלימות מינית. קמפיין כזה, ומצעדי השרמוטות ברחבי העולם, נלקחים ברצינות הראויה להם בעיקר בקרב המשוכנעים, ולא מפילים את האסימון אצל מי שחושבים שאונס זה סוג מסויים של סקס, ונפגעת אונס היא כנראה פתיינית. בשורה התחתונה, אני חושבת שזה טוב שמכל הרעש המחפיץ והפורנוגרפי שאנחנו קולטים מכל עבר יהיו גם תכנים חתרניים שמעבירים מסר חיובי, ועם זאת, כנראה שהעולם שלנו ישתנה הרבה יותר כשנכניס חינוך מיני ראוי ואמיץ לבתי הספר ולתרבות הפופולרית שבנים ובנות צעירים נחשפים אליה. חינוך שמדבר על פגיעה, על גבולות, על רצון במין, על דימוי גוף, על החפצה ועוד".