לפני כשבוע ערכה המשטרה פשיטה על בתי בושת הנקראים ״חדרים״ באזור התחנה המרכזית ורחוב הגדוד העברי בתל אביב. אומנם קוראים להם חדרים אך עבור הנשים שנמצאות שם מדובר גם במקום המגורים. אין להן סידור מגורים אחר, אז הן ישנות באותו מקום שבו הן עוברות כל לילה את אותו הגיהינום.
הפשיטה שערכה המשטרה נערכה ללא תיאום עם ארגוני הסיוע והטיפול, וחולקו צווי סגירה למקומות שהורו על פינוי תוך כמה ימים. הנחיית פרקליט המדינה משנת 2019 היא שאכיפה של עבירות הנלוות לזנות בתוך בתים של נשים צריכה להיות בתחתית סדר העדיפויות - מכיוון שבסיטואציה שכזו אין סרסור או סוחר נשים הפועל ברקע, אלא מדובר בכמה נשים השוכרות יחד דירה ומשתמשות בה גם למגורים וגם לזנות - כך שאכיפה שכזו תכוון בעיקר כלפיהן. אבל כשהמשטרה סוגרת מקום כזה, לא רק שהן מאבדות את ההכנסה שלהן, הן מאבדות את קורת הגג היחידה שיש להן.
המלחמה בתעשיית המין חייבת להיעשות ברגישות, כיוון שלשוטרים במקרים כאלו יש אינטראקציה עם אוכלוסיות בזנות שהן לא עברייניות, והיחס אליהן צריך להיות יחס מכבד כמו לכל אדם, אם לא יותר מכך - כמו לנפגעות עבירה. מדובר בנשים שנמצאות במצוקה אחרת הן לא היו גרות בתוך בית בושת. האכיפה לא יכולה לבוא על חשבון קורת הגג היחידה שלהן. ההתנהלות של המשטרה בזירות הזנות הייתה כמו התנהלות של ״פיל בחנות חרסינה״ - בלי טיפת רגישות ועם יצירת המון נזקים ושברים. אתמול (א') צו הסגירה שניסינו לבלום מאז הפשיטה, יצא לפועל.
אנחנו במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות קוראות לאכיפה, אבל לא במחיר של פגיעה במי שהכי פגיעה בסיטואציה. מיגור תעשיית המין יכול להיעשות רק בשילוב של שלושה כלים: אכיפה, שיקום והסברה לציבור הרחב. אף אחד מאלו לא יכול להתקיים לבד, ורק שילובם יחד יכול להוביל לשינוי חברתי עמוק שיוביל לצמצום התופעה הקשה של ניצול מצוקה של נשים בזנות.
אז מה כן היה צריך להיעשות? ליצור קשר מקדים עם ארגוני הסיוע – שהם מנוסים ומודעים בדרך שאפשר להפחית את הפגיעה בנשים עצמן, ויכולים גם לאתר חלופות מגורים עבורן. חלק מהעבודה השוטפת צריך להיות תיאום מולם בכל הדרגים, כולל הקשבה, כאשר אלו מדברים על אכיפה בלתי מידתית שכזו.
על פי פרסומים הפשיטה נעשתה בשיתוף פעולה בין שוטרים לבין שוטרי מג״ב - משמע הכנסת גורמים שבכלל לא מיומנים באכיפה מהסוג הזה, ולא רגישים לסיטואציה. על פי ההגדרה הרשמית, הכשרתם של שוטרי מג״ב באה לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים, לוחמה בטרור, אבטחת מתקנים רגישים (כולל מעברי גבול), דיכוי הפרות סדר ובמקרה של מלחמה בתוך גבולות המדינה, לקיחת חלק בלחימה ובמעצרים. אלה לא צריכים לפעול במסגרת פשיטות על בתי בושת. עירובם בפעולת אכיפה שכזו היא לא רק מעשה תמוה, אלא מסמן לנו על תהליכי הפיכת המשטרה ליותר ויותר מיליטנטית - דבר המסוכן מאוד לביטחון הציבור באופן כללי ולאוכלוסיות חלשות בפרט.
מאז שנחקק החוק לאיסור צריכת זנות, התרענו שוב ושוב על המניעים שמאחורי אופי האכיפה. יש משמעות לתשובה על השאלה ״בשביל מי אוכפים?״. כאשר התשובה היא ״שלום הציבור״, ״שקט לשכנים״ או ״ביטחון השכונה״, התוצאה תהיה בהתאם. נשים בזנות אינן מטרד שיש ״לנקות מהרחובות״, אלא בנות אדם שמגיע להן כבוד וביטחון כמו לכולם וכולן. עצוב מאוד לראות איך אינטרסים פוליטיים מביאים לפעולות כל כך לא רגישות הנעשות ללא כל תכנון מוקדם ותיאום בין גורמי האכיפה לגורמי הטיפול. ההבדל בין אכיפה שמתבצעת באופן מהיר כדי לסמן וי ולתכנן תהלוכת ניצחון של פוליטיקאים בשכונה, לבין מהלך שמנסה לעשות שינוי אמיתי ומבוסס שיקולים מורכבים, יכול להיות ההבדל בין חיים ומוות עבור חלק מהנשים שנמצאות במעגל הזנות.