בין אם אנחנו אוהבים להודות בזה או לא, לכולנו יש תפיסות תרבותיות מקובעות לגבי מגדרים, תכונות ויכולות מגדריות ואיך גברים ונשים צריכים או לא צריכים להתנהג. זו אחת הסיבות שגם במקום העבודה, ההתנהגות וההישגים של גברים ונשים נתפשים אחרת – וזה משפיע על הקריירה שלנו, הסיפוק והשמחה שלנו במקום העבודה והיכולת שלנו להגשים את עצמינו.
באופן מאוד לא מפתיע, הנפגעות העיקריות מההבניות הללו הן נשים. לפי מחקר פסיכולוגי שערכה פרופסור מדליין היילמן, פסיכולוגית חברתית וארגונית מאוניברסיטת ניו יורק, למרות ההתקדמות המדהימה שנשים עשו בשוק העבודה במאה השנים האחרונות, התפיסות לגביהן עדיין מקובעות ופוגעות בהתקדמות שלהן ובהערכה כלפיהן.
פרופ' היילמן מתארת מספר היבטים חשובים מאוד של סטריאוטיפים מגדריים במקום העבודה היוצאים הטייה תיאורטית - תוצאה של אמונות משותפות תרבותית על נשים וגברים וכיצד הם שונים. למשל, היא אומרת, נשים נחשבות לאמפטיות יותר, איכפתיות יותר, כאלה שמתעניינות באנשים אחרים ובמערכות יחסים. אדיבות ואכפתיות. גברים, לאומת זאת, נתפסים כבעלי תכונות מנהיגותיות יותר – לקיחת אחריות, ניהול סכסוכים ולא לתת לרגשות להפריע לדרך החשיבה הלוגית שלהם. ונדמה לנו שכבר כמעט מיותר להזכיר שוב (ושוב ושוב) שהחלוקה הזו ממש ממש לא נכונה.
אז, למה זו עדיין בעיה? בעיקר בגלל שהסטראוטיפים שלנו על נשים לא מתיישבים, ברוב המקרים, עם תכונות הנדרשות לעמדות כח ותפקידים יוקרתיים. מראש אנו מצפים מנשים להיות פחות טובות ולהתאים פחות והציפיות הללו משפיעות עלינו יותר מכפי שאנו שמים לב - אם נשים צפויות שלא להיות טובות בתפקידים ניהוליים, אז נשים מראש לא יישקלו לתפקידים הללו, ואלו שכבר כן יגיעו אליהם יישפטו לחומרה ולרעה ויוערכו פחות בהשוואה לגברים באותם תפקידים.
לדבריה של פרופ' היילמן יש לנו נטייה לגרום להבניות והתפיסות המיושנות הללו להתגשם מבלי לשים לב. כאשר נשים נמצאות בתפקידים בכירים אנחנו לא מבחינים בהצלחות שלהם כמו באלו של גברים, לא זוכרים אותן במדויק, ונוטים לשייך אותן לנסיבות אחרות שאינן היכולות של אותן נשים (אולי מישהו עזר להן, או שהמשימה היתה קלה מכפי שנראתה?).
במצבים כאלה אנו (גברים ונשים כאחד) מפרשים גם את התנהגות של הנשים בצורה שונה מזו של גברים: אם, למשל, אישה בתפקיד כגון מכירות או כספים שואלת שאלות על התנהלות העסקים, עמיתיה עשויים לתאר אותה כ"דאגנית או "רגשנית", בעוד גבר שישאל את אותה שאלה בדיוק יתואר כ"זהיר", "מגדיל ראש" או "מחושב". מבלי לשים לב אנחנו מאפשרים לסטראוטיפים הללו להמשיך להתקיים ואף להתחזק.
אבל זה רק נהיה גרוע יותר: לדבריה של פרופ' היילמן, כשנשים מתנהגות מחוץ למאפיינים המגדריים הסטראוטיפים, הן משלמות מחיר כבד אף יותר. כך לדוגמה, התפיסה המגדרית המסורתית גורסת שנשים לא אמורות לדחוף את עצמן קדימה, לנהל משא ומתן קשוח או להפגין מנהיגות. נשים שמעזות הפגין התנהגות כזו נענשות חברתית בכך שהן מתוארות כאנוכיות, מרירות, לא אמינות, מניפולטיביות וקרות. כמובן שזה משפיע על העתיד שלכן, היכולת שלהן להתקדם והסביבה החברתית בה הן עובדות.
מדכא, נכון, אבל לפי פרופ' היילמן יש איך לעקוף את ההבניות הללו. בראיון לפורבס היא מסבירה: "עלינו לדון בגלוי איך לגשר בין המינים במקום העבודה ממקום של מודעות עצמית והרמוניה - איך אנחנו עובדים ביחד כדי להיות יותר מודעים להטיה המגדרית באופן שמאחד אותנו ולא מפלג אותנו. אנחנו לא צריכות למקד את תשומת הלב שלנו בשינוי ההתנהגות כמו שבסטראוטיפים והתפיסות המגדריות המיושנות ולהיות מודעת אליהן".