זה כבר השבוע שני בו חיילות לוחמות מגדוד "ארית הירדן" מאבטחות את ציר המתפללים שבחברון. אך למרות שבצה"ל כבר ממזמן הבינו את החשיבות של שילוב נשים במערך הלוחם, פעיל הימין הקיצוני, נועם פדרמן – חושב שזה דווקא לא כל כך סביר.
פדרמן, שמתגורר במאחז בסמוך לקריית ארבע, העלה פוסט לחשבון הפייסבוק שלו, בו הוא כותב שאינו מבין איך נשים יכולות לאבטח גזרה בעלת אופי מבצעי: "מודה ואתוודה, אני בדעה שבנות לא צריכות להפוך לבנים, אין להן את מבנה הגוף של בנים, וכשהן סוחבות משאות כבדים בטירונות, מבלי לדעת, הן עלולות לפגוע ברחמן וביכולות להביא אחר כך ילדים לעולם", מסביר פדרמן.
לטענתו, הצבת חיילות כלוחמות, שעברו מסלול הכשרה זהה לחיילים הקרביים, לא רק יוצר בזבוז כספי אלא גם מעביר מסר של חולשה לארגוני הטרור: "בהצבת החיילות בחברון החמאסי"ת, צה"ל מעביר מסר של חולשה ורפיסות כלפי האוכלוסייה העוינת, עד כדי הזמנת פיגועים. זאת מבלי לדבר על בזבוז הכסף ומשאבי האנוש, בהבאת החיילות, שמצריכה הקצאת כוחות להגן עליהן".
פדרמן, סיים את דבריו עם מילות הצדעה והערכה למי שבכל זאת "הביעה נכונות ורצון", למרבה הצער, הוא לא לבד. מפקד זרוע היבשה לשעבר, האלוף (במיל') יפתח רון-טל אמר הבוקר בראיון לרדיו "גלי ישראל", ששילוב נשים כלוחמות שריון, לדוגמה, הוא רעיון שערורייתי שיפגע קשות ביכולות המבצעיות של צה"ל. לדבריו, הצבת נשים בחטיבות הלוחמות, הוא לא יותר ממזימה אינטרסנטית של ארגוני שמאל שרוצים להחליש את הצבא: "יש עדויות ואני מאוד זהיר, שהתכלית של הפעולה הזו – היא החלשה של צה"ל...זה נורא ואיום, אני יודע שזה נורא ואיום, אבל אני מאוד חושש מזה".
לוחמת לשעבר: "לא הייתה שם טיפת פחד. פשוט עשינו את מה שלמדנו"
פדרמן ורון-טל אינם לבד. בראיון ל-mako נשים, לוחמות לשעבר, שבחרו להתנדב שנה נוספת ולעבור מסלול הכשרה זהה ללוחמים, סיפרו לנו שגם חבריהן לנשק, לא מרוצים מהרעיון: "הלוחמות של קרקל עוברות את ההכשרה שלהן יחד עם הלוחמים של גבעתי, בבסיס שלהם. כבר בטירונות יש את השטויות וההתגרות", מספרת חן עזראי, בת 23: "שואלים מה אנחנו עושות פה וצוחקים על הציונים שלנו. אחד החיילים פעם ניסה לבחון אותי אם אני בכלל יודעת כמה כדורים בכלל יש במחסנית - למחרת כבר עקפתי אותו בבוחן מסלול והוא היה מושפל".
עזראי מסבירה שלוחמה לא דורשת רק כוח פיזי או הרמת משקלים: "צריך כאן הרבה מחשבה, לתכנן פעולה, להבין איך אנחנו כובשות את היעד. ואין לי ספק שנשים הרבה יותר טובות בזה".
גם אורטל אוז בת ה-21, ספגה לא מעט עלבונות בתהליך ההכשרה: "בבסיס היו מסתלבטים עלינו תמיד. בעיקר על הענין הפיזי. בזמן הטירונות, ביום ספורט משותף התמודדנו מול כל הפלוגות של גבעתי בתחרות משיכה בחבל. הם היו בטוחים שאנחנו הולכות להפסיד. ניצחנו את כולם וזו הייתה מכה מביכה מבחינתם להפסיד לחבורת בנות". אוז מספרת שגם במהלך המסעות והריצות, היא נשאלה לא מעט למה היא בוחרת לעשות משהו שהיא לא חייבת. הרי אף אחד לא מאמין שהן מסוגלות.
במקרה של אוז, כבר בימים הראשונים של השירות הסדיר, היא הבינה מאוד מהר שבכל מה שקשור לאומץ לב וקור רוח, יש לא מעט מה ללמוד מנשים לוחמות: "איך שהגעתי לקו, הקפיצו את הסיור שלנו אחרי שראו תנועות חשודות בגזרה", היא מספרת על האירוע המבצעי הראשון שלה, שהתרחש בגבול מצרים: "אחד מכלי הרכב שהיה איתנו התהפך והמחבלים זיהו הזדמנות. הם היו עשרים ושלושה על המ"פ שלי, סרן אור בן יהודה והקשר שלה. שניהם הם חטפו כדורים מהמחבלים ופשוט המשיכו בקור רוח לעלות בקשר ולבקש עזרה. אנחנו במקביל המשכנו לתפעל אותו".
כשאוז מספרת על תפעול האירוע, היא מתכוונת לחיילות צעירות שרק סיימו את ההכשרה ועלו בלי פחד על הרכבים, איישו את העמדות וירו במאג (נשק ששוקל כ-10 ק"ג) כדי לנטרל את המחבלים. "הכל קרה כמו שצריך, לא הייתה שם טיפת פחד. פשוט עשינו את מה שלמדנו".
האירוע הזה, הוא רק אחד מבין רבים איתם מתמודדות באומץ הלוחמות בצה"ל, שנתפסות על ידי פדרמן ודומיו, כחלשות: "גם אצל גברים לא חסרים מקרים שהם נכנסו לטראומה תוך כדי פעילות מבצעית", מספרת עזראי: "נורא קל להניח שאישה פחדנית. באותה מידה גם אישה נטרלה מחבל וקיבלה על הפעילות הזו צל"ש אלוף. פחד וחוסר תפקוד בשדה הקרב הוא לא עניין מגדרי. לפחד לקבל כדור לא קשור לרחם שלך, פחד קיומי יכול לתפוס כל אחד".