כמו בכל תחום, גם בעולמות הדייטינג והזוגיות יש תפיסות רווחות וטרנדים שמשתנים לאורך השנים, כשהחברה הופכת ליותר ויותר ליברלית במעבר בין הדורות, לעתים מבלי שנרגיש. לרגל חגיגות ט"ו באב (כן, זה היום  למקרה ששכחתם להזמין זר פרחים/סופ"ש בהפתעה או סתם נשיקה לתזכורת), בדקנו מה קורה בשוק הפנויים פנויים של 2022. 

פנינו לבילי שינגרט ורוית מגדל, בעלות מיזם ההיכרויות "בילי ורוית - כמו חברה שמכירה לך", ושדכניות לקהל החילוני שפוגשות בכל יום אנשים שמחפשים אהבה/זוגיות/קשר ששפכו מעט אור על מה קורה שם בחוץ.

  1. סקס בדייט הראשון לא יוביל למערכת יחסים - לא נכון

    אם בעבר יחסי מין בפגישה הראשונה זוהו כאקט של סטוצים בלבד וכחוסר רצינות, ולרוב אפילו גררו השמצות והכפשות - כיום רבים ורבות מקרב מחפשי הזוגיות הרצינית שמעדיפים לבדוק התאמה מינית עוד מיד בתחילת הקשר. "כן, 'דייט בסקס הראשון' הפך לצעד לגיטימי כדי להבין זאת מראש, במקום לבזבז זמן יקר ומיותר מבחינתם כדי קודם כל להיקשר ורק אז להתאכזב", אומרת בילי ורוית אך מדגישות שזה לא מתאים לכל אחד מאיתנו. "לחלקנו לוקח יותר זמן להיפתח ולהגיע לאינטימיות, ויש עדיין כאלו (גם נשים) שירד להם מהקשר לאחר הסיפוק המהיר בהתחלה. אנחנו בדעה אישית שהתאמה מינית כנדבך בקשר רומנטי, לא פעם נבנית לאורך זמן ולא בהכרח משקפת את הפעם הראשונה במיטה - שלעתים רבות גוררת מבוכה, ביישנות וסגירות בקרב חלקנו ובכלל חוסר תיאום התחלתי. אבל עדיין, בלתי ניתן להתעלם שמאחורי דלתיים סגורות זה כבר מיינסטרים שמקובל".

  2. נשים מבוגרות וגברים צעירים זה לא קשר רומנטי נורמלי - לא נכון

    בעוד שמשחר ההיסטוריה דרך הוליווד הקלאסית ועד לימינו, גברים מבוגרים הנמצאים בזוגיות עם נשים צעירות נתפסו כנורמה מקובלת, קשרים בין גברים צעירים לנשים המבוגרות מהם, שספגו כינויים מחפיצים כמו מילפיות וקוגריות, נחשבו לפנטזיה להגשמה מינית ותו לא, ובטח שלא כמיועדים למערכת יחסים ואהבה אמיתית. כך בחיים וגם בקולנוע כדוגמת גברת רובינסון ב"הבוגר", אמו של סטיפלר ב"אמריקן פאי" או אצלנו עם סטלה המגמרת ב"אסקימו לימון". המציאות כמובן שונה מהסטיגמה.

    החלוצות בשינוי המגמה היו מדונה, שמציגה שורת בני זוג שצעירים ממנה בפערים שרק הולכים וגדלים לאורך הזמן, ולצדה דמי מור דאז עם אשטון קוצ'ר. ואילו השנים האחרונות כבר טרפו את כל הקלפים בזכות שורת זוגות מתוקשרים שצצו כפטריות לאחר הגשם כמו אווה מנדז וריאן גוסלינג או נשות משפחת קרדשיאן. גם באירופה נוכל למצוא את היידי קלום וטום קאוליץ וכמובן עד לא מזמן את שאקירה וג'רארד פיקה, ואיך לא את נשיא צרפת עמנואל מקרון ששומר על זוגיות עוד מאז ימי התיכון (כנראה) כקטין עם מורתו דאז ואשתו כיום בריז'יט טרונייה, המבוגרת ממנו בלא פחות מ-24 שנה.

    גם בישראל המגמה לא פסחה עלינו, כשכבר שמענו לא פעם על זוגות כאלו לרבות ידוענים. אבל עדיין חסר לנו הפאוור קאפל הנוצץ משלנו, כדי לתת לכך תוקף ציבורי אמיתי שיציף את מה שכבר נטוע חזק במציאות.

  3. זוגיות פתוחה מחוץ לתחום - לא נכון

    מדורי הרכילות בביצה המקומית סערו לאחרונה, בעקבות וידויו של אוהד בוזגלו על אהבתו לשתי נשים. אמנם הקשר עם אחת מהן הסתיים תוך זמן קצר, אבל גם אם מדובר בקוריוז צהוב שנותר כבידור רדוד להמונים כשלא ממש נבחנה הסוגיה לעומקה, עדיין המיינסטרים הישראלי השמרן שתופס נושא כזה כטאבו שייהרג ואל יעבור, זכה להצצה נדירה לסצנה שלמה שגועשת ומבעבעת מתחת לפני השטח גם בישראל.

    בניגוד לתדמית, לא מדובר אך ורק במשבר אמצע החיים של זוגות "רוחניקים" בשנות ה-40 וה-50 לחייהם, אלא במגוון גילים ובקשת רחבה של מושגים. בשנים האחרונות לא קשה למצוא בעולם הזה עוד ועוד מיזמי היכרויות, מסיבות, סדנאות, הרצאות, קבוצות תוססות במיוחד בפייסבוק לדיונים רבי משתתפים או להיכרויות שמושכות אלפי ועשרות אלפי חברים, חלקם פעילים וחלקם סתם סקרנים בנוגע לסצנה המתרחבת. ומי שהנושא עדיין זר לו יצטרך לפתוח מילון מיוחד כדי להבין מהם ההבדלים והניואנסים שבין מערכת יחסים א-מונוגמית, מאפשרת, פוליאמורית, פוליגמית, קשר מקונן, משני וכו'.

    אבל לפני שגם אתם רצים לפתוח את הקשר, נזהיר מראש שאין ספק שזוגיות כזו מתאימה ועושה טוב לזוגות מסוימים, אבל ממש לא לכולם. ולכן זהו צעד שנדרש להגיע אליו באופן מפוכח, לאחר שתקשרתם זאת היטב מול הפרטנרים. ישנם כאלו שמחליטים על כך ממקום של חוזקה וביטחון בקשר, אך גם ישנם כאלו שעושים זאת בנואשותם מתוך קשיים ביחסים, כשלעיתים זה בדיעבד מסמר הקבורה האחרון בזוגיות. עצתנו למי שנמצא במצב רגיש והחליט ללכת על זה, הוא לעשות את הצעד במקביל לייעוץ זוגי.



    ומיותר כמובן לציין שרצוי מאוד שהצד השני גם יידע על שינוי הסטטוס. לא חסרים כיום מתחזים שהחליטו על דעת עצמם שיחסיהם "הפכו לפתוחים" מבלי לעדכן בכך את בני ובנות זוגם - לתשומת לבם של אלו שרוצים להכיר, אבל לא לקחת חלק בבגידה בלתי מוסכמת.

  4. נשים מעדיפות רק גבוהים מהן, וגברים מעדיפים נמוכות מהם - לא נכון

    אם ננסה לאפיין מגמה בולטת בשנה האחרונה מאז ט"ו באב הקודם, או אפילו ממש מהתקופה הנוכחית, זה ללא ספק נשים שאינן נרתעות להעדיף גברים שנמוכים מהן ולהפך - ע"ע עומר אדם ויעל שלביה, או עפר שכטר ואשתו הטרייה קסניה. יכול להיות שאדם ושכטר, כמו גם נמוכים מצליחנים אחרים בעולם כמו טום קרוז, מסי ונוספים, מהווים פרזנטורים מספיק מוצלחים כדי להעביר את המסר ש"הגודל לא קובע". כפי שהם מוכיחים לנו, העידן הנוכחי נותן ביטוי גם לגבר החדש שלא חייב להיות בעל נתונים מאצ'ואיסטים בכל פרמטר קיים, שמוכיח שאפשר להתנשא גם מתחת ל-1.70 אבל עם טונות של ביטחון עצמי וללא גרם של תסביכי נחיתות. כי בינינו, בסופו של דבר זה מה שבאמת חשוב עבור רבים ורבות מאיתנו, בנוסף לחיבור, לכימיה והדינמיקה, לתחומי עניין משותפים ואולי גם בהעדפת מראה חיצוני והימשכות פיזית, שלאו דווקא קשורות תמיד לגובה.

  5. אל הורות וזוגיות לא הולכים יחד - לא נכון

    אמנם הפרזנטורית המפורסמת בישראל באל הורות, מרב מיכאלי כמובן, התקפלה מהצהרתה שלא יהיו לה ילדים ומגדלת עם ליאור שליין את אורי החמוד שנע בין הקומות. אבל ממש כעת עם סיום עונת "חתונה ממבט ראשון: פורסם שהמשתתף בן אביבי הצטרף לקבוצת פייסבוק מסוג זו, מה שרק הביא עליו ביתר שאת את ההמון הזועם ממילא על כך שברח ממעין, כשהטוקבקים קבעו שזאת עוד הוכחה לכך שהוא מלכתחילה לא היה רציני.

    אין באל הורות שום הוכחה לאי רצינות במערכת יחסים כל עוד הדבר מוסכם על כל הצדדים, תוקשר מראש ואף צד לא השלה את האחר בנוגע לכך בטרם הקשר עלה מדרגה. אמנם מדינת ישראל מקדשת ילודה הרבה יותר מהנהוג ברוב מדינות המערב, אבל לא לכל אחד ההורות מתאימה ואין קשר בין טיבה ואורכה של מערכת היחסים לבין ההחלטה על אי הבאת ילדים כבחירתם האישית של בני הזוג. אפילו להפך, כששני הצדדים נמצאים באותו הצד והדעה, אז כנראה שמידת ההתאמה יותר גבוהה.

    קחו למשל רחל ואורי אבנרי, שחיו יחד בזוגיות אל הורית מאושרת ואוהבת שנמשכה 58 שנות נישואין עד לקבר. לעתים הצעד הזה אף מהווה פתרון מתאים לשני הצדדים, במידה ולאחד/ת מביניהם כבר יש ילדים מהסיבוב הקודם ו"סגר/ה את הבאסטה" ואילו הצד השני הוא אל הורי, ווין-ווין לכולם.

  6. תואר אקדמי והשכלה זה פרמטר הכרחי במציאת זוגיות - לא נכון

    סליחה מראש אם נישמע כמו טוקבק של ימי בחירות, אבל אם יש לנו ראש ממשלה ללא תואר אקדמי ואפילו ללא תעודת בגרות ו-12 שנות לימוד, אז מה לנו כי נלין על כך כפרמטר חובה בדייטינג?

    ראשית, ועם כל הכבוד לדודה היהודיה של כולנו שמייחלת עבורנו לתפוס מלומדים ורצוי רופאים, אנחנו לא מגיעים לראיון עבודה עם מועמד/ת שמציגים בפנינו קורות חיים, אלא פוגשים אדם שהמטרה ששני הצדדים יתעניינו ויתחברו ויימשכו אחד לשני בזכות מי שהם עצמם. נכון שהרקורד המקצועי של אותו האדם הוא חלק  אינטגרלי בכך, המלמד מהם השאיפות ותחומי העניין של הצד השני ולאן פניהם מועדות. אבל אין מה להתרגש מדי, גם אם אנחנו אלו שדילגנו על מסלול הלימודים המובנה.

    אנחנו חיים כיום במציאות בה תקרת הזכוכית גבוהה מאי פעם, ויש בחוץ כל כך הרבה אנשים מוצלחים ואוטודידקטים ללא שום תואר או אפילו בגרות שעושים חיל כיזמים וכאנשי עסקים מוצלחים או כעובדים ויוצרים מבריקים בהייטק, נדל"ן, תרבות, רווחה, תרומה לקהילה, בספורט, תקשורת או כראש ממשלה (שאמנם תפוס) ובכל עבודה אחרת שמכבדת את בעליה, כל עוד הינה חוקית כמובן. ומנגד יש כ"כ הרבה אקדמיים כולל בכירים מביניהם, שאין איך להגדירם מלבד כדגל אדום לזוגיות או בכלל.

  7. הדור של ימינו כבר לא עוסק בסוגיות עדה ומוצא כפרמטר לזוגיות - נכון

    ואם בכל שאר הנושאים נראה שהתקדמנו, יש נושא אחד שאולי בו דווקא הלכנו אחורה בחזרה לשמרנות, למרות שהתפיסה הרווחת פה היא כנראה עדיין הפוכה. 

    אז נכון שחלק גדול מאיתנו אלו ילדים מעורבים בין מזרח ומערב, כשההפרדה העדתית החלה להיות פחות ופחות נפוצה אצל הורינו, ואולי אפילו כבר בדור של סבא וסבתא עם קיבוץ הגלויות וכור ההיתוך של השנים הראשונות למדינה. ונכון שחלק גדול מאיתנו ובמיוחד הדור הצעיר לא מייחס שום חשיבות ואפילו אין לו שום מודעות לנושא, וכמובן טוב שכך.

    אבל בכל זאת נראה כאילו שהשיח העדתי הזכור לרעה עם הפילוג לישראל הראשונה והשנייה שהשתלט עלינו לאחרונה, מחזיר את חלקנו שנים אחורה בתהליך רגרסיה שמחלחל ומבעבע מתחת לפני השטח אפילו בדייטינג. כמי שעוסקות בתחום יום-יום וחשבנו שראינו כבר הכל כשדכניות, מודות שנדהמנו בכל פעם מחדש לגלות מרווקים צעירים שמגיעים אלינו שהנושא עדיין חי ובועט ומפלג גם בגזרתם.



    רבות מהדרישות להתאמה זוגית שוב מבוססות על מוצא עדתי, משל אנחנו עדיין חיים בתקופת סרטי הבורקס של סאלח שבתי, קזבלן וצ'ארלי וחצי. יש רבים שאינם מוכנים לצאת עם אחרים בשל צבע עורם השחום או הבהיר מדי; או כאלו שפוסלים אוטומטית עולים, כולל את הוותיקים מביניהם; ישנם אלו שמסרבים לצאת עם אחרים, דווקא מהסיבה שהם חולקים עמם את אותו המוצא. זוויות כאלו לצערנו לא חסרות, ואנחנו רק נזכיר שהשנה היא 2022 וחלקנו בישראל כבר דור רביעי וצפונה מכך. ט"ו באב שמח וסובלני לכולם.