החוק שעבר בימים אלה את ועדת השרים לענייני חקיקה נותן לבתי הדין הרבניים סמכות לדון על פי ההלכה בעניינים אזרחים, כאשר הצדדים מסכימים לכך. על פניו - מה הבעיה? הרי הצדדים מסכימים, והרי יש חופש בחירה וחופש דת והכל טוב. אלא שהסכמה היא הגדרה בעייתית מאוד בסיטואציות של יחסי כוח לא שווים.

ניקח לדוגמא הליך גירושים. מה יקרה אם הגבר יתנה את הסכמתו למתן גט בכך שההליך הממוני יתבצע גם הוא בבית הדין הרבני ועל פי ההלכה. אז האישה תסכים. אבל האם זו באמת הסכמה? וגם אם לא מדובר במתן הגט עצמו, האם הסנקציה הקהילתית על הבחירה ללכת ל"ערכאות של נכרים" - כפי שמתייחסים בחברה החרדית לבתי המשפט של מדינת ישראל - מאפשרת בכלל לאישה שלא להסכים? הרי הדין ההלכתי לא מכיר בנשים כשוות מעמד וערך.

וגם כאשר הדין ההלכתי אינו מפלה. האם במערכת שבה אנשים מתמנים על פי מפתח מפלגתי ומשפחתי, יש סיכוי אמיתי לאיש הפשוט מול הרב או המקורב? ובבית דין שבו אסור לנשים לכהן, ושהתודעה היא שנשים נחותות מגברים, האם יש לנו בכלל סיכוי?

יש במדינת ישראל כבר היום אפשרות לבחירה בבית דין קהילתי כמוסד בוררות שבית משפט יכול לאשר את פסק הדין שלו. כך שלמי שמאוד חשוב להידון על ידי רבנים ועל פי דין תורה, יש דרך לעשות זאת. מעניין לראות שבסכסוכים גדולים במגזר החרדי, כמו המחלוקת על הבעלות על ישיבת פונוביץ, שבה מתרחשים מאבקי שליטה קשים במשך יותר מעשור, לא השתמשו הצדדים בבית דין חרדי קהילתי - אלא בבית המשפט הרשמי של מדינת ישראל. הם כנראה רצו שופטים שלא קשורים לצד זה או אחר, שאין עליהם את "מורא הקהילה" ואת הסנקציות שבקבלה לבית ספר או בשידוכים. הם רצו דין צדק ולפיכך הלכו לבית משפט שאינו חלק מהקהילה.

אנחנו נמצאים בלב של ניסיון להחליש את כוחה של הרשות השופטת. שוב ושוב נשמעות טענות על חוסר ייצוגיות ועל "שכפול" של השופטים. והנה, דווקא את המקום שבו חוסר הייצוגיות בה היא רשמית לגמרי – את כוחו דווקא מרחיבים, ועל חשבון החלשים.

במדינת ישראל מתקיים מתח תמידי ובריא בין הממלכתיות למגזריות ולקהילתיות, כשבתי הדין הרבניים אמורים היו להיות חלק מהממלכתיות. אלא שהמינויים אליהם הם פוליטיים לחלוטין והם מתנהלים בנורמות חרדיות, ולא מעט פעמים נראה שהרבה יותר חשוב להם מה יגידו במגזר מאשר מה טוב לציבור הרחב. במצב הזה, מתן כוח נוסף לבתי הדין יפגע פגיעה קשה בנשים דתיות בתוך החברה הדתית. למי זה יועיל? אני לא בטוחה. למי זה מזיק - ברור לי לגמרי. 

הכותבת היא חברת כנסת לשעבר, ראש מרכז ליבא, מבית יוזמת המאה