"איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים"
בחיי שאני לא נוטה לצטט את אהוד בנאי, אני אפילו לא מאזינה לו, אבל ברגעים כאלו של ייאוש, גם אני לא מזהה את עצמי. כבר חודשים על גבי חודשים שאני צוברת בבטן את כובד העדויות וההאשמות השונות ששמעתי ביחס לאלון קסטיאל והנה, סוף סוף יש איזו תחושה שעכשיו הכול יוצא, שהאמת תנצח והצדק ייעשה. אבל אני, ועוד הרבה מאוד נשים כמוני, יודעות שהאמת אינה מנצחת, וצדק? ייצא לבלות עם ונוס יד ביד - ואם יש לה מזל, הוא לא ידחוף לה משהו למשקה, כפי שסיפרו לא מעט נשים שעשה להן קסטיאל.
איש הנדל"ן והטענות לתקיפות מיניות: "שכב איתי כשהייתי מחוסרת הכרה"
בשבוע שעבר התפרסם תחקיר במגזין "המקום" סביב קסטיאל, איש עסקים וחיי לילה מוכר ששם משפחתו הולך לפניו. מספר כלי תקשורת עבדו על התחקיר בעניינו, אבל היה זה מגזין האינטרנט שפרסם שורה של עדויות מפי נשים שטוענות כי הוטרדו מינית (לכאורה) על ידי קסטיאל. אותן עדויות, מסתבר, היו מוכרות גם לבעלי המועדונים בהם קסטיאל פעל שבתגובה בחרו שלא להכניס אותו בשעריהם. אני יכולה לומר לכם ממקור ראשון שלא כך הם פני הדברים אבל כמה מלחמות אפשר לנהל במקביל?
בעוד שקסטיאל כלל לא כפר בהאשמות ולא התנצל, הידיעה על הנשים שהוטרדו מינית שותפה שוב ושוב, ויום למחרת הדיווח הראשון צצה ידיעה נוספת ועוד יותר זוועתית - הפעם כבר מדובר בעדויות על אונס. מאז הסיפורים לא מפסיקים להגיע כשעוד ועוד נשים מנצלות את במת הסטטוס שניתנה להן מטעם עצמן כדי לספר את מה שחוו. אני רק יכולה לשער שהעדויות עוד יערמו אחת על השנייה אבל בסופו של יום, זה כל מה שהן יהיו – סטטוס מבייש, כתם ברזומה של קסטיאל. אם כך ואם כך – הכתם לא יישאר על הקיר. את זה תשאירו לשירה.
"נופלים כמו זבובים", "פתחו של עולם חדש", גם אני משתמשת כל הזמן בביטויים האלו, משפטים מפוצצים שמבשרים לעולם שאנחנו באמת בדרך לתיקון העולם שבו אנחנו חיות ושמתנהג אלינו באכזריות, שמעשים שבעבר גברים לא הצטרכו לתת עליהם את הדין, היום יכולים לגמור להם את הקריירה. ברור, ברור שזה נכון ובגלל זה משה איבגי מקבל פרס מפעל חיים וינון מגל זוכה לפינה בטלוויזיה. ומה יהיה עם קסטיאל? לקסטיאל יהיה שבוע קשה, במיוחר לאור העובדה שהוגשה נגדו תלונה רשמית במשטרה, והשבוע הזה יצטרף לחודש מסויט ובסופו – אני כבר רואה את הכותרת – יחכה ראיון על "השנה הקשה בחייו" וזהו זה, זה כל מה שאני מאמינה שיקרה.
אז איך, איך זה שכל כך הרבה אנשים יודעים על זה והוא מסתובב חופשי? איך זה שיש כל כך הרבה עדויות ואף אחת לא דיברה עד עכשיו? אנשים אוחזים בראשיהם כלא מאמינים. אני מבינה אותם, גם אני לא מצליחה לתפוס את זה. מה, אנחנו חיים בעולם כזה שבו אנשים יכולים לעשות מעשים כאלו ולא יקרה להם דבר? כן, מתוקים שלי תמימים, אנחנו חיים בדיוק בעולם כזה. קסטיאל ישקם את המוניטין הפגוע שלו, וכל אותן קורבנות יישארו אותיות, עדויות עלומות בדפי אינטרנט נשכחים שלא יזכו מעולם לקבל את החיים שהיו להן קודם בחזרה, בטח שלא את הצדק שמגיע להן.
אחת מכל ארבע נשים עוברת הטרדה מינית ואחת מכל שבע נשים עוברת אונס. עשיתי שלוש יחידות במתמטיקה בציון בינוני ואני לא צריכה הרבה כדי לדעת שעם נתון כזה, המשטרה הייתה אמורה לקרוס מפניות, תלונות ודיווחים אבל היא לא. ולא רק בגלל שהמשטרה בעצמה נגועה בנגע ההטרדות המיניות שמטפס עד לצמרת שלה. זה גם לא רק בגלל העובדה שמדובר בתהליך מייסר, קטנוני ופולשני ובסופו - אם אחד כזה אכן מגיע - איש לא מבטיח לך דבר. לכן, אין פלא שכל מה שבסופו של דבר עומד לרשותנו זה אותו כלי ידוע לשמצה ומאוס בשם "שיימינג".
גם אני ידעתי על קסטיאל ובמקרה שלי, ידע הוא לא כוח. אף תלונה נגד קסטיאל לא הוגשה, אף בחורה שאליה ניגשתי לאחר שהבחנתי בנוכחותו לצדה לא הקשיבה לי, אף עדות לא הגיעה (ממקור ראשון) לעמותת "אחת מתוך אחת" אלא התבססו על מקרים שהכרתי, אף תחקיר לא הצליח להתרומם - וכל זה קרה בזמן שהכתובת הייתה על הקיר. לא כמטאפורה אלא באמת, הכתובת "אלון קסטיאל אנס" צוירה כל שבוע מחדש על המראה בשירותים של אחד מהמועדונים בהם הוא מסתובב כמו כתובת מהדהדת של שום מקום.
בניגוד לקורבנות שלו, לקסטיאל יש יותר מאות או שם בדוי, יש לו שם מלא ואמיתי - והשם הזה מגיע עם סוללת עורכי דין ואנשי יחסי ציבור בקנה ולא יהיה בלתי סביר מצדי להניח שאלו יצליחו לנקות אותו מכל אשמה, אם לא לטפול אותה על הקורבנות שלו, אלו שאולי העלו תמונה בביקיני בפייסבוק וזימנו לעצמן ביזיון. וזה עצוב וזה מייאש וזה מתסכל להיאבק כל כך הרבה ולקבל כל כך מעט ובסוף לעמוד חסרות אונים מול התוצאה הידועה מראש הזאת. אז מה נשאר לנו לעשות? לא הרבה מלבד להוליך את קסטיאל ודומיו במצעד הבושה והחרפה שבסטטוסים שלנו. זה לא הרבה אבל זה משהו ומתישהו, אני מאוד מקווה עבור בנותיי העתידיות, הצעדה היחידה שאנסים ותוקפים יעשו תהיה היישר אל הכלא.